התחלה// לפני 47 שנים בחיפה, הצעיר מתוך שלושת הילדים. נקרא משה על שם דודו שנפל במלחמת ההתשה.
שע"ל// במהלך השירות הצבאי גמלה בליבו ההחלטה להוסיף לשם המשפחה את השם שע"ל, ראשי תיבות "שב עם לאדמתו". "השתתפתי בחידון ידיעת הארץ בנושא רמת הגולן, ושם למדתי על היישוב שע"ל של יוצאי תנועת חרות וביתר. כבן להורים ניצולי שואה זו הייתה מבחינתי סגירת מעגל".
אבא// עקיבא ז"ל. עבד במפעל דשנים וחומרים כימיים בחיפה. "אבא יליד פולין, עבר את השואה ועלה ארצה בגיל 12 באוניית מעפילים של האצ"ל. את בר המצווה שלו ציין במחנה המעצר בקפריסין. איש ישר דרך, חרוץ ובעל משמעת עבודה. ממנו למדתי את החשיבות בהענקת כבוד לכל אדם".
אמא// חנה (79), עקרת בית. "אמא נולדה תוך כדי המלחמה, ביער בגבול פולין-רוסיה, בזמן שהוריה נסו מהגרמנים. אמא מקרינה המון חום ואהבה. היא הדבק של המשפחה ומלמדת אותנו את החשיבות הרבה שבמשפחה מלוכדת".
שכונה// גדל בשכונת בת גלים החיפאית, "ממש ליד הים. רוב התושבים בשכונה היו עולים פולנים ויקים. בין שתיים לארבע אסור היה להרעיש. היו הרבה ניצולי שואה עם מספר על היד. שכונה עם הווי של פעם". הבית שבו גדל היה מסורתי. "היו חגים, בית כנסת, קידוש בשבת".
גל רודף גל// גר במרחק של מאה מטר מהים. "זה אומר שבכל הזדמנות קפצנו לים. הייתי חוזר מבית הספר, מניח את הילקוט ורץ לים. עד היום אני אוהב את המים, את הגלים, את הרוגע והשקט".
השואה// "נכחה בחיים שלי. המשפחה המורחבת של ההורים נספתה כמעט כולה בשואה, כך שלא הייתה לנו משפחה גדולה. דוד שלי היה פרטיזן ומדי פעם החברים הפרטיזנים שלו היו מתכנסים אצלנו בבית, מספרים חוויות ושרים. כילד הסתכלתי עליהם בהערצה. ההורים דיברו ושיתפו אותנו בסיפורים מאותם ימים, אבל בסך הכול הבית היה שמח".
מחובר// למד בבית ספר תיכון מקיף עירוני בחיפה. "תמיד הייתי חיה פוליטית ומחובר לאקטואליה. הבית שגדלתי בו היה ימני, אבל לא פוליטי. הייתי צופה בחדשות בשקיקה, קורא עיתונים. הייתי חבר בנוער התחיה, השתתפתי במפגשים השבועיים וקראתי ספרים על התקופה. מגיל צעיר הייתי הולך עם תמונה של מנחם בגין בארנק. הוא הילך עליי קסם".
לא נראה ימני// "לא היה פשוט לגדול בתור נער ימני בחיפה. פעם ראתה אותי אחת השכנות עם חולצה של נוער התחיה ואמרה מופתעת: אבל משה, אתה לא נראה ימני. המשפט הזה אולי מתמצת את היחס של הסביבה באותם ימים לדעותיי".
צבא// את שירותו הצבאי עשה במצ"ח, משטרה צבאית חוקרת. "בעיקר התעסקנו בגניבת נשקים ופרשיות של גניבת אמל"ח. זו אחריות אדירה על הכתפיים לוודא שהנשק לא יגיע לידיים עוינות. תקופה מרתקת".
איפה נחשון// במסגרת תפקידו בשירות קיבל את ההודעה הראשונה על היעלמותו של החייל נחשון וקסמן הי"ד. "הייתי מפקד תורן וקיבלתי את שיחת הטלפון הראשונה מאסתר וקסמן, אמא של נחשון. היא הייתה מודאגת וסיפרה שהבן שלה יצא מאליקים ומאז נעלם. התקשרתי למפקד הבסיס, גילו שהוא עלה על טרמפ בצומת ליד יהוד ומשם זה הועבר לטיפול השב"כ והכול התגלגל נורא מהר".
אקדמיה// בתום השירות הצבאי פנה ללימודי תואר ראשון ושני במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. "הצטרפתי לתא הסטודנטים גלעד־אביב של הליכוד־צומת והייתי פעיל למען הסטודנטים. בהמשך הייתי נשיא התאחדות הסטודנטים. תמיד משכה אותי הפעילות הציבורית־פוליטית ולא הסכמתי להשלים עם הדברים כמו שהם. הרגשתי שחייבים לנסות לחולל שינוי".
הדוקטורט// "הדוקטורט שלי עסק בתנועת החרות, שהציגה עצמה כתנועה לאומית וליברלית והמתח שבין המשמעויות המנוגדות של תפיסות אלו בנושאי כלכלה וחברה, דת ומדינה וארץ ישראל השלמה. הוקסמתי מעומק הדיונים, הרמה וחופש הדעה ששררו בתוך התנועה בנושאים הללו".
הפרט והלאום// כיום מרצה על מחשבה מדינית בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה. "ההתמקדות היא בעיקר בתפיסות לאומיות וליברליות והמתח שביניהן. השנה בקורס התמקדנו בסוגיות שעלו סביב הקורונה וההגבלות על זכויות הפרט בשם השמירה על בריאות הלאום. זו דוגמה מצוינת למתח שבין התפיסות האידאולוגיות שאחת מעמידה במרכז את הפרט והשנייה את הלאום".
שומר על קשר// פעיל בהתנדבות בשותפות שבין העיר מודיעין שבה הוא גר ובין הקהילה היהודית ברוצ'סטר שבצפון מדינת ניו־יורק. "אנחנו מנסים ליזום כמה שיותר פעילויות בין הצדדים, כמו מסע זהות משותף של בני נוער משני הצדדים לפולין וחילופי מורים ותלמידים. יש לנו שלושה חבר'ה שעושים שנת שירות שם ומקרבים את הדור הצעיר למדינת ישראל".
החצי השני// מירב יחזקאל פוקסמן (46), מנהלת כספים בחברת החשמל. "מירב הייתה סטודנטית לכלכלה ומדעי המדינה. באתי לשכנע אותה להצביע לי בבחירות לאגודת הסטודנטים ומאז אנחנו יחד. היא האדם שאני מתייעץ איתו הכי הרבה ושאני הכי סומך עליו. היא החברה הטובה שלי והעוגן שלי".
הנחת// שתי בנות, איה בת 18 וגילי בת 16. "האור שבחיי, השמחה, הנחת והגאווה. התגשמות של כל מה שהייתי רוצה".
מייסדים// באחד הימים נתקל באוניברסיטה במודעה על הקמת מרכז חדש להנצחת מורשת מנחם בגין וחיפוש רכז אקדמי ברבע משרה. "זה היה בשבילי התגשמות חלום, כי כל כך הערצתי את האיש ואת דמותו המיוחדת. אמרתי שאני חייב לעבוד שם ומיד הגשתי קורות חיים והתחלתי לעבוד".
משנה למנכ"ל// היה בצוות ההקמה של מרכז מורשת בגין, "יחד עם אנשים שרואים בעשייה הזאת שליחות ומוכשרים בצורה בלתי רגילה. נשאבתי לעשייה במרכז. הייתי רכז אקדמי ואחראי על אירועי התוכן וסיימתי בתפקיד משנה למנכ"ל".
המורשת// "בגין השאיר אחריו מורשת של מנהיגות שנאמנה לערכים. הוא היה ראש הממשלה אולי הכי יהודי שהיה פה, הייתה לו זהות דתית ואמונה חזקה. השינוי שהוא עשה היה להפוך את מדינת ישראל ממדינה חילונית־סוציאליסטית שמזוהה בעיקר עם ישראל הראשונה למדינה יותר יהודית־דמוקרטית".
העוול// "הרגשתי שהרבה ממה שבגין עשה נשכח או הושכח מהציבוריות הישראלית. בזמן שהיה ראש הממשלה הופנו כלפיו הרבה שנאה, עוינות וזלזול מחלקים נרחבים בציבור ובפוליטיקה. הוא נתפס כדמות פוליטית ולא ממלכתית והיה חשוב לי להציג אותו כפי שהיה - מנהיג".
מנהיג// "לבגין יש חשיבות גדולה בתולדות עם ישראל והוא בעל השפעה חסרת תקדים על ההיסטוריה שלנו. אם זה השלום עם מצרים, סיפוח הגולן, פרויקט שיקום שכונות, קידום הכלכלה ועוד. רציתי לתת לו את המקום הנכון והראוי בהיסטוריה של מדינת ישראל, והספר שכתבתי מנסה להעניק הצצה לדמותו ותרומתו".
הספר// ספרו 'גבירותי ורבותיי, מהפך' יצא לאור לאחרונה בהוצאת סלע מאיר ועוקב אחרי שנות ממשלת בגין הראשונה, החזון, הברית, שלל הרפורמות ומדיניות הפנים והחוץ. "מהשנים הללו נולדה ישראל חדשה והיה לי חשוב שתרומתו של בגין תושמע".
מהפך// "במובנים רבים בגין הוא אבי ישראל המודרנית. למשל, כיום ישראל היא מעצמה כלכלית, מה שהתחיל ברפורמות שבגין עשה בשוק החופשי, או בפרויקטים מדעיים כמו פרויקט הלוויינים בחלל שהקפיץ את ההייטק בישראל. גם בנוגע להתפתחות ההתיישבות ביהודה ושומרון, בתקופתו הפכו עשרות אלפי דונמים ביו"ש לאדמות מדינה. כשהוא הגיע היו רק 25 יישובים, וכשהוא עזב היו 125 יישובים, וזה מול קרטר, אחד הנשיאים הכי אנטי־ישראליים שהיו אי פעם".
מהפך 2// "כשמדברים היום על ישראל השנייה חשוב לציין את הרפורמות שבגין עשה, כמו פרויקט שיקום שכונות, חוק תיכון חינם, חוק הבטחת הכנסה ועוד, שצמצמו את הקיפוח ארוך השנים. בממשלתו היה שר מעיירת פיתוח, הוא מינה רמטכ"ל לא אשכנזי וגם נשיא מזרחי".
משרת ציבור// "הוא היה אדם צנוע, גר בדירת חדר וחצי בדמי מפתח ולא חיפש מעולם כיבודים. גם הוא וגם האנשים סביבו לא היו עם התפיסה לפאר ולרומם את עצמם. מה שעשינו - עשינו למען עם ישראל, זו הייתה התפיסה של משרת ציבור. גאולה כהן אמרה לי פעם: 'את בן גוריון העריצו ואת בגין אהבו'. הייתה הרגשה שהוא באמת דואג לעם ישראל ואוהב אותו".
הסוף// מנחם בגין הלך לעולמו בד' באדר תשנ"ב, לפני שלושה עשורים. "סופו היה קשה. הוא גזר על עצמו הסתגרות ותשע שנים לא יצא מהבית, למעט האזכרות לאשתו. כנראה המצב בלבנון יחד עם מות רעייתו עליזה הביאו אותו להגיד 'איני יכול עוד' ולפרוש לביתו".
יהודי פשוט// "בצוואתו ביקש לוויה של יהודי פשוט וקבורה בהר הזיתים. הוא למעשה ראש הממשלה הראשון והאחרון שנקבר מחוץ לקו הירוק. ואם הר הרצל הוא הפנתיאון הישראלי־לאומי שלנו, אזי הר הזיתים הוא הפנתיאון היהודי, ויש כאן אמירה נחרצת בנוגע לזהות היהודית שהייתה חלק בלתי נפרד ממנו".
אם זה לא היה המסלול// "הייתי שמח להיות מורה דרך שמנסה להעביר למבקרים זרים ומקומיים את ההיסטוריה שמסתתרת בכל גבעה וסלע בארץ הזאת".
במגרש הביתי:
בוקר טוב// קם בשעה 6:40, מתארגן, מכין כריכים לבנות ומקפיץ אותן בדרך לתיכון. הביתה חוזר בערב ואז ארוחת ערב משפחתית וטיול עם הכלב. צופה בחדשות ששודרו מוקדם יותר ובסביבות חצות הולך לישון.
פלייליסט// אוהב מאוד מוזיקה ישראלית, עידן עמדי ועוד.
השבת שלי// "שבת היא קודם כול זמן משפחה. בישולים בשישי יחד עם מירב, קידוש וסעודת שבת שלרוב כוללת אורחים".
דמות מופת// זאב ז׳בוטינסקי, "גם משורר וסופר בחסד, גם איש חרב שכונן את הגדודים העבריים. אדם שלמרות הרדיפות וההכפשות לא פסק מלהאמין בייעודו של עם ישראל".
מפחיד אותי// "משבר גיל החמישים שמתקרב והפחד להחליד מבחינה מנטלית ופיזית".
משאלה// "שדברים יתנהלו במדינה בהרבה פחות רעש ובהרבה יותר הכרת הטוב במה שיש לנו כאן".
כשאהיה גדול// "להוציא ספרים חדשים ומחדשים על חלקים בהיסטוריה הישראלית שלא קיבלו את מקומם הראוי".
לתגובות:rivki@besheva.co.il