היה היה פעם צרצר שאהב לרקוד ולשיר. קצת מוזר אבל היי, יש מלא צרצרים בעולם, הגיוני שמישהו מהם יהיה בעניין. ובכן הצרצר הזה, נאמן לחוש הארטיסטי שהתרקם בתוכו, היה מבלה את כל זמנו בפיזוזים ורינונים למורת רוחן של חבורת נמלים חרוצה שעמלה רבות כדי להכין מצבורים לחורף הקשה העתיד לבוא.
"למה אתן עובדות כל כך קשה, נמלים?" הוא היה שואל בתמימות שמאפיינת יצורים בעלי נופש אמנותית. "תכף חורף נשמה, ולכל הסערות נותנים עכשיו שמות אז כנראה שיהיה קשוח במיוחד", הנמלים הסבירו ומיד המשיכו בעמלן.
הצרצר משך בכתפיו והמשיך להביע את עצמו באמצעות תנועה וזמר. לוח השנה לא אכזב והחורף דפק הופעה כמו קרוב משפחה ממוצא גרמני, קר ובזמן.
הצרצר המסכן המשיך להתנועע, אבל הפעם היו אלה רעידות מרוב קור. בצר לו, או שמא יש לומר בצרצר לו (אני קורע), הוא פנה אל אותן הנמלים עצמן כדי לבקש עזרה.
"בוא נראה אותך רוקד ושר עכשיו, צרצר טיפש", הן גערו בו באכזריות וטרקו עליו את המקבילה שלהן לדלת.
הצרצר חשב על זה קצת ואז הגיע למסקנה שהנמלים צודקות. הפתרון הוא בריקוד ושירה. הוא פתח ערוץ יוטיוב ופרופיל בטיקטוק והעלה לשם קליפים קצרים שלו כשהוא מלמד תנועות ריקוד ומבצע קלאסיקות מוזיקליות כמו "צרצרות טובות", "ברחובנו הצרצר", "צרצריך לצלצל פעמיים" וכמובן "טודו בום".
מהר מאוד הצרצר הגיע לעשרות אלפי מנויים בכל הרשתות. בכל זאת צרצר מרקד לא היה עניין סופר-נפוץ, וההכנסות לא איחרו להגיע. הצפיות ביוטיוב הכניסו לו כמות נאה של דולרים וחברות שונות ביקשו ממנו לקדם מוצרים שלהן בסטוריז (חשבתם שאני אכתוב מוצרצרים, הא? אז זהו, שאתם לא מנהלים אותי).
את ההכנסות המדוברות הוא אגר ותמורתן רכש לו אוכל, הסקה וביגוד חם לחודשי החורף. לנמלים מהקומפלקס הסמוך, העיניים יצאו מהחורים. מה שהן עבדו חורף שלם כדי להשיג הוא תפר בשבוע של העלאות אינטנסיביות לאינטרנט. וגם קיבל על הדרך טוקבקים מחמיאים וגלי הערצה בלתי פוסקים.
בחורף העוקב, הצרצר המשיך לשיר, לרקוד ולהעלות לרשת. והנמלים המשיכו לעמול כמו פעם. כלומר, כמעט כמו פעם. חבורה מצומצמת של שלוש נמלים דפקו על דלתו של הצרצר וביקשו ככה כמה טיפים איך גם הן יכולות לעשות כסף מהכישורים שלהן. הצרצר, שהיה ראש טוב בסך הכול, שאל את הנמלים מה הכישרון שלהן. אחת הנמלים אמרה "אני נורא מצחיקה". אבל מיד אחרי שהיא אמרה את זה הצרצר עשה קולות של צרצר, ללמדכם שקורעת היא לא הייתה (ולא, לא קראו לה נמליטל שוורץ, לא צריך בכוח חבר'ה).
מפה לשם אחרי הדרכה קצרצרה (ככה עושים את זה), הצרצר מצא כישרון אצל כל אחת מן הנמלים. אחת הצליחה להרים משאות כבדים, לשנייה היה זיכרון צילומי והשלישית יכלה להגיע עם הלשון לשישה מרפקים שונים. כל השלוש פתחו פרופיל בטיקטוק ובאינסטוש והתחילו לאסוף עוקבים כמו שאני אספתי פעם טלכרטים - מהר, ובהתלהבות לא מוצדקת. את אגירת המזון לחורף הן הזניחו, ואכן עד שהחורף הגיע הן כבר שחו בדולרים ורכשו מאחיותיהן הנמלים את המזון האגור שהללו אספו בזיעת אפן.
מיותר לציין שבקיץ הבא כל הנמלים כבר זנחו את האגירה המייגעת והפכו לאושיות רשת ומשפיעניות אינסטגרם. כל נמלה מצאה לה את הייחודיות שלה, ואלו שלא מצאו ייחודיות משלהן שאלו ייחודיות מנמלים אחרות, מה שהביא לרוויה מסוימת ברשתות החברתיות. ונכון שקאבר של נמלה לשיר 'אדם צובר זיכרונות' של דורית ראובני זו אטרקציה, אבל אחרי הקאבר העשרים אתה מתחיל להבין את הפרינציפ.
אז החורף התקרב וההצפה הלא צפויה של תכנים ברשת פגעה ביכולתה של כל נמלה בודדת להרוויח מספיק כדי לרכוש לעצמה ציוד ומזון לחורף. וכל הנמלים הסכימו שבאמת לא כל אחד יכול להיות כוכב ושמישהו צריך גם להיות יצור רגיל, אבל איזו נמלה בדיוק נועדה להיות הפועל השחור... על זה לא הצליחו להגיע להסכמה.
החורף הגיע והנמלים המסכנות היו רעבות וצמאות למים כמעט כמו שהיו צמאות ללייקים. בצר להן, או שמא יש לומר בנמלה להן (אין לומר), הן פנו אל הצרצר וביקשו אם יוכל לתת להן מעט אוכל מהמאגרים שאסף לו באמצעות תזרים המזומנים השופע. הצרצר, שלא כמו הנמלים דאז, לא עשה חשבונות (כי אומנים לא חזקים בחשבון) וכלכל את הנמלים כל אותו החורף.
בקיץ שאחר כך, הנמלים שוב ניסו להרים את קרנן ברשתות החברתיות ולאחת הנמלים היה רעיון מהפכני. היא העלתה סרטונים שלה אוגרת אוכל לחורף. מדובר היה בסנסציה. לראות נמלה שהיא לא קואוצ'רית לחיים טובים יותר לא היה מראה שכיח. בתוך כמה שבועות הנמלה הבודדה התעשרה. שאר הנמלים ראו כי טוב והתחילו גם הן לאסוף מזון לחורף כמו פעם, והכול שב על מקומו בשלום. פחות או יותר.
ניסיתם להגיע עם הלשון לשישה מרפקים שונים.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com