מועדונית הנוער של לב חב"ד בפעולה
מועדונית הנוער של לב חב"ד בפעולה צילום: מאיר אלפסי

כמה ימים אחרי ראש השנה, לפני כשנה וחצי אושפז אביה של אמילי קובאני מבת ים באופן פתאומי במרכז הרפואי וולפסון בחולון. מצבו הדרדר במהירות, כך שבערב יום הכיפורים הוא כבר שכב על ערש דווי.

"ערב יום כיפור באחד-עשרה בבוקר, הרופא קרא לנו להיפרד ממנו", היא נזכרת. "לא חשבנו שהמצב יתדרדר כל כך מהר. חשבנו שהמטפל שלו יוכל להישאר איתו כדי שאנחנו נוכל ללכת להתפלל, אבל כשהבנו שהמצב קשה, הגענו למסקנה שנצטרך להשאר לידו בבית החולים ביום קדוש זה. לא ידענו מה לעשות ואיך להתארגן, עד שהציעו לנו לפנות לארגון 'לב חב"ד'. הבנתי שהם בדיוק סיימו לבנות מלונית סמוך לבית החולים לטובת בני משפחה של מאושפזים. פניתי אליו ושאלתי האם נוכל לקבל את המפתחות ולהשתמש בה, למרות שהיא עדיין לא הייתה מרוהטת, אלא רק עם ארבע קירות. הוא נענה בשמחה והשאיר לנו את המפתחות. מהר מאוד חברה ארגנה לנו מזרונים ושאר צרכים, כך שהיינו מסודרים".

למרבה הצער, בערב חג הסוכות נפטר האבא. "אבל בזכות 'לב חב"ד' זכינו להיות איתו ביום כיפור האחרון לחייו. הוא אפילו היה קצת בהכרה. עצם זה שהם אפשרו לנו לשהות במלונית, נתנה לנו את ההזדמנות להיות איתו עוד כמה רגעים קריטיים, לפני שהוא עזב אותנו. זה בהחלט משהו שאני לא אשכח להם כל חיי. הם גם ארגנו תפילות, תקיעת שופר וכיבוד בצאת הצום".

קובאני מדגישה עד כמה הייתה הנוכחות של הארגון קריטית עבורה. "בעבר הבן שלי היה מאושפז בטיפול נמרץ. לא היה לנו איפה לאכול ואיפה לישון. היינו פשוט צריכים לשים ראש על איזו כורסא ולשבור את הגב בנסיון לישון. המלונית החדשה שהם בנו, מאפשרת לבני משפחה להיות ליד המאושפז במידה ומדובר בתקופה ארוכה. כך יש להם מקום להתארח והם לא צריכים להתרוצץ הלוך ושוב. כך הם מעבירים את הזמן ליד החולה, מבלי לדאוג איפה יוכלו לישון ולאגור כוחות. בשבילי הם היו במקום הנכון ובזמן הנכון. אפילו אחרי זה, גיסתה של חברה שהייתה אחרי לידה עם תינוק שסבל מבעיה קשה בריאות, חיפשו מקום לשהות בו במהלך הטיפולים, ישר נתתי להם את המספר של 'לב חב"ד' שסידרו להם אירוח במלונית".

הצורך עלה מהשטח

צעירי חב"ד הם הגוף האחראי על שלוחי חב"ד בארץ; לב חב"ד היא הזרוע הרפואית שבמסגרתה פועלים 23 משפחות שלוחי חב"ד והם מתפקדים כארגון חסד בעל פריסה ארצית רחבה. "כל אחד יודע שכשהוא נוסע לתאילנד או מגיע לדרום אמריקה, הוא יפגוש שם בית חב"ד. בדומה לכך, אנחנו מרכזים את תחום השלוחים במרכזים הרפואיים", פותח הרב לוי מנדלזון, מנהל לב חב"ד.

כמו בארגונים רבים, גם כאן הצורך עלה מהשטח. לפני כשישים שנה הרבי מליובאוויטש קיבל מכתב מיהודי שסיפר לו שהוא היה מאושפז בבית הרפואה במשך תקופה ארוכה וכי הביקורים של חסידי חב"ד אצלו מאוד עודדו אותו. אותו יהודי תמה מדוע חב"ד טרם הקימה מערך נרחב בעולם הרפואה. במענה לפנייתו, ענה הרבי כי עומס המטלות שעל כתפי אנשי חב"ד מאוד גדול, ועוד יבוא היום שבאמת תהיה את האפשרות להרחיב את מערך השלוחים לבתי הרפואה.

שנים רבות חלפו מאז, מערך השליחים של חב"ד גדל והתעצם. אם עד לפני חמישים שנה, היה אפשר לספור את בתי חב"ד בארץ על כף היד, במשך הזמן נוספו עוד ועוד שלוחים שיצאו לשליחות ברחבי הארץ והעולם, כך שנוצר מצב בו אפשר להפנות חלק מהשלוחים לפעילות בבתי הרפואה. שליח חב"ד הראשון לבתי הרפואה בארץ, הרב לוי גופין התחיל לפעול לפני קרוב לחמש-עשרה שנה במרכז הרפואי תל השומר. עם הזמן הצטרפו שליחים חדשים לבתי רפואה נוספים, עד שלפני שבע שנים המערך עלה שלב והוחלט לרכז את הפעילות במרכזים הרפואיים תחת קורת גג אחת, במסגרת 'לב חב"ד' שמשמש כאגף בתוך המסגרת הגדולה של צעירי חב"ד בארצנו הקדושה.

כיום כאמור ישנם עשרים ושלושה שלוחים הפועלים במשרה מלאה, יחד עם כאלף מתנדבים במרכזים רפואיים בכל רחבי הארץ, עם הפנים קדימה להתרחבות משמעותית בעתיד הקרוב. "אנחנו מקבלים פניות חדשות ללא הרף", מתאר הרב מנדלזון. "ברגע שזה נכנס לתודעה, שגם כאשר אדם מאושפז – הוא יכול לפנות לחב"ד, הטלפונים לא מפסיקים לצלצל. במיוחד בקורונה, אנחנו מקבלים טלפונים מאנשים שגרים רחוק מבית הרפואה. קבלנו טלפון מקנדה שסיפר שאבא שלו מאושפז ושאל האם נוכל לבקר אותו. יש כמובן אנשים בתוך הארץ שגרים רחוק, או מפחדים להכנס למחלקות השונות בגלל הקורונה ומחפשים מישהו מקומי שנמצא שם וכל המטרה שלו היא לעזור ולתת את המענה".

מה שאנשים צריכים

"אנחנו מחפשים לתת לאנשים מה שהם צריכים", מגדיר הרב מנדלזון בפשטות את מטרת העל של הארגון. "לא באנו עם אג'נדה, זה לא שיש לנו פרויקטים שאנחנו אישית רוצים לבצע. המטרה שלנו, השליחות שקיבלנו מהרבי, זה לעזור ליהודים במה שהם צריכים. אנחנו בודקים את עצמנו שלוש פעמים ביום מה הצורך, איפה יש נושא שלא מקבל עדיין מענה. בגדול, הפעילות שלנו מחולקת לשניים; אנחנו עונים לפניות ואנחנו מפעילים פרויקטים. הפניות שאנחנו מקבלים הם במגוון רחב שאי אפשר להעלות על הדעת. החל מדתיים שמחפשים אוכל בכשרות מהודרת, מקום לינה למלווים ועד לעזרה וחיבור לאנשי מקצוע או סיוע בזכויות של המאושפז, עם כל הטווח הרחב שבאמצע. ישנם כמובן מקרי קיצון, כך למשל פנתה אלינו אשה שאבא שלה מאושפז בבית הרפואה, היא גרה רחוק ואין מי שיטפל בו ויגזוז לו את הציפורניים שמאוד מציקות לו. הצלחנו למצוא מי שיעזור לה גם בזה".

הרב מנדלזון מספר שבמשך הזמן הם למדו לזהות מספר בקשות שחוזרות על עצמם. "במקרה כזה אנחנו מייצרים מערך מסודר, ולא מחכים שאנשים ישמעו עלינו יפנו אלינו, אלא מייצרים מראש את המענה. כך למשל, פעילויות אחר הצהרים במחלקות ילדים, סוג של מועדונית נוער. יזמנו את הפעילות הקבועה, אחרי שקבלנו לא מעט פניות מהורים שמתקשים להעסיק את הילד שלהם לאורך האשפוז ובקשו שנסייע להם. 'הילד משועמם וזה מוסיף לקושי שלו בהתמודדות עם המחלה', היו הבקשות שחזרו על עצמם. הקמנו מערך יזום בו מגיעות מתנדבות שמופעלות על ידי השלוחים ומפעילות את הילדים. דוגמא נוספת היא הקפיטריה – 'לב על גלגלים' – פינה ניידת של קפה ומאפה ללא עלות, בחדרי מיון ובמחלקות שפועלת בשמונה-עשרה מרכזים רפואיים בארץ ".

הוא מודע לכך שישנם ארגונים נוספים שפועלים בשטח. "נקודת החוזק העיקרית שלנו היא הפריסה: היכולת להיות גם במרכז הרפואי פוריה בטבריה, גם במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע וגם בהלל יפה בחדרה ובמאיר בכפר סבא – הפריסה הרחבה כל כך – זה דבר שהוא ייחודי. באופן טבעי, ככל שמרכז רפואי הוא יותר גדול, כך יש עוד הרבה אנשים טובים בעם ישראל שמגיעים לעזור שם. זה נהדר. אנחנו מחפשים לעשות מה שאחרים עדיין לא עושים. בדרך כלל, במקומות יותר רחוקים, זה יותר בולט. אין ספק שאנחנו לא בלעדיים בתחום הזה".

להיות שם

לדבריו, מה שמייחד את לב חב"ד, זה בעצם מה שמייחד את הקונספט של חב"ד בעולם. "להיות שם. לא רק להיות שם בשבילם, אלא להיות שם. אנחנו מקומיים. בדרך כלל כששליח חב"ד במרכז רפואי פותח את החלון בסלון בבית, הוא רואה את בניין האשפוז מול הבית שלו. גרים צמוד, במרחק הליכה. נמצאים שם בשבתות וחגים. בשעות הלילה, ובשעות הבוקר המוקדמות. בכל מקרה שמישהו צריך עזרה – אנחנו שם. זה עוזר להם לתת את העזרה המיטבית. אין להם את ההתלבטות לאיזה הורים לנסוע בליל הסדר, כי הם עורכים את ליל הסדר עם הילדים בתוך המרכז הרפואי".

"אנחנו יודעים שבל יום אנחנו מצילים חיים", מציין הרב מנדלזון. "אמנם אנחנו לא עוסקים בגיוס כספים כדי לממן תרופה לחולה מיעוט יכולת או כדי להטיס חולה לניתוח מורכב בארצות הברית. אנחנו עוסקים במתן עזרה שמהווה מעטפת, כביכול זה טריוויאלי. לשאול את החולה איך הוא מרגיש ולשוחח איתו כדי שלא יהיה בודד, להגיש לו כוס שתיה חמה או להביא לו מארז של סעודת שבת ביתית שאנחנו מחלקים לאלפים מידי שבוע. מחקרים כיום מוכיחים שאנשים שמצב הרוח שלהם משופר ומוקפים באוהבים ואהובים במהלך האשפוז – ההחלמה שלהם מהירה יותר וסיכויי ההחלמה שלהם גבוהים יותר. ברגע שאנחנו מדברים במספרים רחבים, אין ספק שאנחנו מצילים חיים של אנשים".

באמתחתו לא מעט סיפורים מרגשים ממהלך הפעילות, כך באחד המקרים, הרב לוי גופין השליח במרכז הרפואי שיבא – תל השומר, ליווה משפחה, שטיפלה בבת משפחה שהייתה מאושפז בהוספיס, כדי שתוכל לעבור את ימיה האחרונים בצורה פחות קשה. "לחולה הייתה בקשה אחת. היא רצתה להספיק להתחתן. היה לה בן זוג, השניים תכננו להתחתן רק שלפתע תקפה אותה המחלה. הם עברו תקופה ארוכה של טיפולים והיא רצתה לעזוב את העולם אחרי שהם הספיקו להינשא כדת משה וישראל. המצב הרפואי שלה היה כל כך קשה, עד שאפילו לא הייתה אפשרות שהוא ישים לה טבעת על האצבע, אז הוא קידש אותה בשרשרת. בתוך שבעת ימי המשתה – האשה הלכה לעולמה. אבל לפחות ידענו שהצלחנו למלא את המשאלה שלה להתחתן. זה אחד הדברים בהם בא לידי ביטוי העובדה שנציג של לב חב"ד שנמצא במקום הנכון ובזמן הנכון".

מתנדב לב חב"ד בהנחת תפילין במחלקת קורונה
מתנדב לב חב"ד בהנחת תפילין במחלקת קורונה צילום: מאיר אלפסי

המתנדב שסגר מעגל

בשנים האחרונות מתנדב הרב אברהם בורודיאנסקי, ראש ישיבת ההסדר החרדית ברקאי בארגון לב חב"ד. במסגרת הפעילות שלו מזה ארבע שנים, הוא מגיע פעם בשבוע עם תלמידים ובוגרים שלו המשרתים בצה"ל למרכז הרפואי רמב"ם בחיפה ובמשך שעות ארוכות מחלקים במיון קפה ועוגה, אותם מכינות נשים מהקהילות החרדיות ברכסים והקריות. "כשמחלקים עוגה ביתית לאדם שמגיע למיון, זה כבר מעניק לו תחושה יותר טובה", הוא מעיד.

מבחינתו, להגיע למרכז הרפואי רמב"ם ולחלק קפה ועוגה מהווה עבורו סגירת מעגל משמעותית. "לפני עשרים שנה כשהייתי בחור צעיר, חליתי בסרטן. למרות שהייתי תושב ירושלים, את הטיפולים עברתי במרכז הרפואי רמב"ם. שם עברתי אשפוז ארוך, השתלת מח עצם, כימותרפיה ושאר טיפולים. בפעם הראשונה שנחשפתי לפעילותי של הרב שמואל טורקוב, שליח חב"ד ברמב"ם, החלטתי להצטרף אליו. שנינו מתנדבים באיחוד הצלה, לפני כמה שנים בערב פסח, הוא העלה בקבוצת המתנדבים בקשה לבוא לעזור לו לנקות את הדירה שמיועדת לבני המשפחה של המאושפזים. זה מאוד נגע לי ללב שבערב פסח אחרי בדיקת חמץ, הוא עדיין עסוק בדירה של האורחים שמגיעים לחג הפסח. עזבתי את הבית והילדים, ובמשך שעתיים ניקיתי שם את הדירה. מאז נחשפתי לכלל הפעילות והחלטתי להצטרף. בעקבותיי הגיעו מתנדבים נוספים. כמעט כל חודש אני זוכה לצרף עוד ועוד. כל חולה שמגיע באמצע הלילה ומקבל קפה ועוגה עם חיוך ומילה טובה, אני יודע מה המשמעות שלה זה וכמה החולה ובני משפחתו זקוקים לזה. כל פעם שאני דורך שם על הרצפה ונותן למישהו משהו, מהווה מבחינתי סגירת מעגל, להודות על הקרקע שבעצמי הייתי במקום שלהם".

"יש כאן מענה מקיף שאין בארגונים אחרים", מוסיף הרב בורודיאנסקי. "יש דירות אירוח. כלומר, משפחה שמגיעה בשבת או יום חול – יש דירה עם ארבע חמש חדרי אירוח. יש מענה בכל המחלקות, כל יום. הרב טורקוב מתגורר ממש בתוך המרכז הרפואי רמב"ם וזמין 24-7. הוא מסתובב בפורים וקורא את המגילה עשרות פעמים. שנה שעברה הצטרפתי אליו וקראתי את המגילה במחלקה שהייתי מטופל בה. מבחינתי זאת הייתה התרגשות עצומה. המענה הוא סביב כל מעגל השנה, חגי ישראל וחופשות, ומקיף את כל ימות השנה".

על זיכרון אחד שצרוב בנשמתו מתוך הפעילות שלו בארגון, מספר הרב בורודיאנסקי שכמעט בכל פעם שהוא מציע קפה ועוגה, אנשים בטוחים שהוא יבקש תשלום או להניח תפילין בתמורה. "פעם ניגשו אלי זוג מבוגרים בני שבעים, הצעתי להם קפה ועוגה אך הם סימנו 'לא' עם היד. אמרתי להם 'זה רק עולה חיוך'. האשה הסתכלה אלי מופתעת ואמרה: 'אז אני רוצה'. הבאתי להם קפה משובח ועוגה והם ישבו לשתות. פתאום האשה נעמדה באמצע המיון ואמרה בקול: 'למה? למה אני צריכה להגיע עד לתאילנד כדי לפגוש את חב"ד ודווקא בעיר שלי חיפה, אני צריכה להגיע לבית החולים כדי לפגוש אותם? זאת תוכחת מגולה בשבילי. כשאמרת לי שזה עולה חיוך, זה ספר מוסר הכי חזק שקבלתי בחיי'. הרגע הזה נצרב לי בנשמה".

"השותפות עם לב חב"ד, משמעותה הצלת חיים בהיקפים רחבים", מסכם הרב מנדלזון. "בימים אלה אנחנו יוצאים בהגרלה בפרויקט שנקרא 'טס-לב', בו אנחנו מציעים לציבור הרחב להכנס לאתר שלנו ולרכוש כרטיס להגרלה על מכונית טסלה חדשה, מתוך מטרה לסייע בפעילות שלנו".