כל אדם שנוסע ברחבי הארץ מתוודע למהפכה שהתרחשה בשנים האחרונות בכבישי ישראל. מחלפים, כיכרות, הרחבת נתיבים, הוספת תאורה ושילוט וסלילה של קילומטרים רבים שינו את מפת הכבישים במדינה. מובן שישנה עוד עבודה רבה, בעיקר בטיפול בעומס בכבישים ובניית תוכניות ארוכות טווח לעשרות השנים הקרובות, אך נראה כי בשנים האחרונות נעשו צעדים משמעותיים בכיוון. אולם בכל הנוגע לכבישים מעבר לקו הירוק, נדמה שהזמן עצר מלכת וכבישי יהודה ושומרון פשוט נותרו מאחור.
רובם של הכבישים הראשיים באזור זה נסללו לפני כחמישים שנה, בימים שלאחר מלחמת ששת הימים. הכבישים הם בעלי נתיב אחד לכל כיוון ומלאי עיקולים ופניות. אבל חמור מזה - הם אינם מותאמים בשום צורה ליהודה ושומרון של שנת 2022. כמות התושבים באזורים אלו הכפילה ושילשה את עצמה, רמת החיים עלתה ואיתה גם מספר הרכבים שבבעלות כל משפחה. מנגד גם האוכלוסייה הפלשתינית, שמשתמשת באותם כבישים בדיוק, עברה תהליכים דומים וכך נוצר מצב של כמות כלי רכב עצומה בכבישים צרים וישנים ללא תאורה ותשתית מתאימות. התוצאה הישירה היא ירידה באיכות החיים, הארכת זמני הנסיעה באופן חריג, פקקים אדירים וחמור מכך - תאונות דרכים.
בנוסף לכך, יש לקחת בחשבון כי בכבישי יהודה ושומרון הפלשתינים אינם נספרים! מספר תאונות הדרכים באזורים אלה מחושב על פי כלי רכב או חלילה נפגעים יהודים בלבד. כך לא נכנסות לסטטיסטיקה עשרות תאונות דרכים שמתרחשות מדי יום, משום שהן מתרחשות על ידי נוסעים שאינם אזרחי המדינה.
תאונות שאינן נספרות בסטטיסטיקה אינן מיתרגמות אחר כך לתקציבים, לתוכניות לביצוע ולשיפור מצב הכבישים. מצב זה הוא עצימת עיניים מוחלטת פעמיים. פעם אחת למצב בכביש בעת שגרה - העומס הבלתי רגיל, הפקקים, תעבורת הנוסעים והרכבים, ופעם נוספת בעת חירום, תאונות דרכים או פגיעות בכביש. עניין של יום ביומו שאינו מטופל ואינו מתוקצב כמו שצריך.
אני קורא לממשלת ישראל להפסיק לשחק בחיי אדם ולהשוות את סטנדרט הכבישים ביהודה ושומרון לזה הנהוג בכל הארץ. כבישים המותאמים לכמות האוכלוסייה, לתוואי הדרך ולצפי גדילת האזור. צריך תקציב שאינו מתחשב רק בסטטיסטיקות יבשות, שאינו מבדיל בין דם לדם, בוחן את המציאות נכוחה ומציע פתרונות אסטרטגיים אמיתיים וארוכי טווח.
הכותב הוא רמ"ט מועצת הר חברון