ארבעת המינויים שעליהם הצביעה השבוע הוועדה למינוי שופטים הם לא מפתיעים ומפתיעים כאחד – השאלה מאיזו פרספקטיבה בוחנים אותם. לא מפתיעים, כי כבר דיווחנו כאן לפני חודש על זהות המועמדים שייבחרו אחד לאחד, אך מפתיעים מאוד בהתחשב בהרכב הנדיר של הוועדה. נאמר זאת כך: אם היו מספרים לנו לפני שנה ששלושה מכוכבי המאבק לתיקון מערכת המשפט – רוטמן, סער ושקד – יאיישו את הוועדה, היינו כבר מקררים את השמפניות לקראת חגיגות השלמת המהפך בעליון. היבול העגום שנקצר השבוע, לעומת זאת, הוא הכול חוץ מחגיגה.
הדיל היה סגור מזמן והוועדה התכנסה לפרוטוקול בלבד: רות רונן הובאה מהצד של שופטי בית המשפט העליון, חאלד כבוב חייב להיות שם על תקן השופט הערבי שגם משרת את האינטרסים של אגף השופטים בוועדה, יחיאל כשר הוצע על ידי לשכת עורכי הדין ואושר על ידי סער, וגילה כנפי-שטייניץ היא הבחירה הראשונה של סער שאושרה על ידי אגף השופטים. את מי לא זיהיתם בכלל בין בעלי האינטרסים השונים? נכון, אלו רוטמן ושקד.
החמצת הענק של השמרנים
השניים, שרואים עין בעין בכל הקשור לריסון בית המשפט, מתפלגים בתגובותיהם למינויים שהתקבלו בכפוף לפוזיציה הפוליטית העכשווית. רוטמן כבר זעק מעל כל במה במהלך החודש האחרון שמדובר באסון שיזכה להתנגדותו בכל מצב. שקד מעדיפה לצייר את האירוע בצבעים אופטימיים. מנענו את יגאל מרזל והבאנו שני שופטים ימניים-לייט, היא טוענת, ומתארת את הבחירה כסבירה. מבחינתה השיחות שערכה עם השניים היו מספקות, והיא מאמינה שהם יצטרפו לאגף השמרני בתיקים שבהם יידרשו לכך. איומים על שלמות הקואליציה, כמו אלה שהשמיע השבוע שר הביטחון גנץ על עניינים עקרוניים הרבה פחות, לא באו מבחינתה בחשבון. מעניין מה כן יכול לגרום לה למהלך כזה.
כל התירוצים שבדיעבד לא יכולים לחפות על ההחמצה הענקית של הימין השמרני. במשך שנים מרכז הימין מאמץ בכיוון בית המשפט העליון, שהלך ונטל לעצמו חופש להכריע בשלל סוגיות על הראש של נבחרי הציבור. הסבב הקודם של שקד, שבו הצליחה למנות שופטים שמרנים הארד-קור, נחשב עד היום לאבן דרך במאבק הזה. שמחה רוטמן הרי היה שם בעצמו, בתצורתו הקודמת כיועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה, ודחף יחד איתה את מינויים של אלרון, שטיין ומינץ. הייתה כאן הזדמנות לחזק את המיעוט השמרני בדמויות כמו וינוגרד או ויניצקי, וליצור גוש שלא יאפשר לנשיאה חיות לשחק בשיבוצים ולמסמס את כוחו. יותר ויותר תיקים היו נידונים בהרכב בעל רוב שמרני וציוני, והספינה שנקראת מדינת ישראל הייתה סוטה כמה מעלות בחזרה למסלולה.
את השינוי ההיסטורי הזה סער טרפד. עם כל הביקורת על חברים אחרים בוועדה, צריך להצביע על האחראי הראשי להחמצה: יושב ראש הוועדה ושר המשפטים. במקום לעשות מהפכה בבית המשפט העליון, סער החליט לעשות מהפכה בתפיסות העולם שהציג לציבור. זה אומנם כבר הפך לשגרה עם הקמת הממשלה האחרונה, אבל ההבטחות הכתובות והמפורשות של מפלגת תקווה חדשה נשכחו לחלוטין מליבו של שר המשפטים.
ההבטחה של סער במצע המפלגה, שגם נדחפה לקדמת הבמה בסרטוני הקמפיין שהופצו אז, דיברה על שימוע פומבי למועמדים במקום ועדה סגורה שבה נסגרים דילים עלומים. מעורבות כזאת של הציבור בתהליך הייתה יכולה לשנות את מאזן הלחצים על נבחרי הציבור, וקשה לצפות כיצד היו נוהגים תחת עינו הפקוחה של הבייס. המצע מדבר גם על "חיזוק הדמוקרטיה הישראלית באמצעות הגדרה מחדש של יחסי הכוחות בין הרשויות ויצירת איזונים ובלמים במערכת אכיפת החוק". לא ברור איך המשפט הזה מתכתב עם בחירת שני שופטים שישמרו את מסורת אהרן ברק בפלישה לתחומי הסמכות של הכנסת והממשלה, ועוד שניים שבמקרה הטוב לא יפריעו. האם גדעון סער באמת חשב שעו"ד כשר, ליטיגטור נהדר לכשעצמו אך נטול כל ניסיון או אמירה במשפט חוקתי, יוכל לעמוד בפרץ מול המרוץ של חיות ואנשיה לבסס את סמכותם לבטל חוקי יסוד?
והמהפך נמשך. סער גם הבטיח חיזוק של זכויות חשודים ונאשמים, אג'נדה ידועה שלו לא מהיום. המצע שלו מסמן נושאים בעייתיים שדורשים טיפול, כמו "סמכויות תפיסה וחיטוט במכשירים סלולריים, תנאי מעצר של עצורים, כללים לניהול חקירה, איסור שימוש בראיות אשר נגבו שלא כדין ועוד". התפקוד של סער בשמונת החודשים שלו במשרד המשפטים מציג בדיוק את ההפך. במקום הסדרה של תפיסה וחיטוט במכשירים סלולריים, סער בחר לצפות בעיניים כלות בשופטי בג"ץ קורצים למשטרה שתפסה את הטלפונים של יועצי נתניהו אוריך וגולן, ורומזים להם שגם בתפיסה הבאה הראיות יוכשרו בדיעבד ואף ראש לא ייערף. במקום להסתער על חקיקה חדשה, או לכל הפחות למחות נגד ההחלטה, סער בחר לשתוק.
כך גם כאשר פרשה חסרת תקדים של ריגול משטרתי אחרי טלפונים, שעוד יורחב עליה בחלק השני של הטור, נחשפה, סער בחר בצד המטייח. הוא לא יוזם הקמת ועדה חיצונית, לא מקדם בדיקה אפקטיבית, וממתין כמו שאר חברי הממשלה שהפרשה תיקבר מאליה. הפעולות שכן נקט בתחום של זכויות עצורים וחשודים היו עד כה לרעתם. במסגרת "חוק החיפושים" שיזם פתח סער למשטרה פתח להיכנס לבתים ולערוך חיפוש ללא צו שופט. הוא אומנם התכוון לייעל בכך את הטיפול בפשיעה הערבית, אבל נדמה שכבר למדנו שהענקת כלים רבי עוצמה ביד המשטרה ללא פיקוח היא צעד מסוכן.
גם כשניסה כלפי חוץ ליישם את הסעיף הזה במצע ולקדם את זכויות החשודים, החוק שמקדם סער חלול לחלוטין ולא מקדם את המטרה. מדובר על חוק "פרי העץ המורעל" שאמור להסדיר את נושא השימוש בראיות שנגבו שלא כדין על ידי המשטרה. נכון להיום, אין חוק מפורש בנושא והסמכות מתגלגלת לידי השופט שמחליט כפי סברתו בתיק הספציפי שלפניו. סער בא להסדיר, אך רק קיבע את הבלגן. הוא התעקש להכניס בחוק ניסוח שיעניק שיקול דעת לשופט ובעצם הותיר את המצב על כנו, רק שעכשיו ההפקרות היא החוק עצמו ולא לקונה בחוק. "אני סומך על בתי המשפט שלנו שהם יבחנו בכל מקרה ומקרה מה נכון", אמר סער בוועדת החוקה, ובמילים אלו תמצת למעשה את הסעריזם החדש.
הסעיף האחרון של המצע כבר קרוב יותר לטייק קומי-טרגי על שר המשפטים. מדובר שם על "חיזוק הפיקוח על פרקליטות המדינה והתביעה המשטרתית", ממש כך. קשה להאמין שמי שעומד מאחורי המשפט הזה סומך את ידיו בימים אלה על צוות פנימי שבדק את אחת השערוריות הגדולות בתולדות המשטרה והפרקליטות, והגיע למסקנה שהכול נעשה על פי חוק. עוד לפני שמדברים על הילה גרסטל חדשה שתנקה את אורוות הפרקליטות, מוטב היה שנתחיל בסטנדרט מינימלי של טיוח עם קלאס.
מהמצע עתיר החזון נותר עוד סעיף אחד שבו סער יכול שלא לאכזב: פיצול סמכויות היועמ"ש. על פניו, סער הודיע לוועדה שבחרה את היועמ"שית החדשה שהוא מתכוון לעשות זאת, וגם המינוי של פרקליטה חסרת ניסיון ברמה גבוהה בתחום הפלילי עשוי לרמוז על כך. ועם כל זאת, מומלץ שלא להמתין בנשימה עצורה. הניסיון עד כה מלמד על כניעה בסוגיות חשובות אפילו יותר, כך שמוטב שתשמרו את שברון הלב שלכם לאכזבות שעוד יבואו.
איפה ועדת החקירה?
צוות מררי, הצוות שמונה על ידי היועמ"ש הקודם מנדלבליט כדי לבדוק את הטענות שהועלו בתחקיר 'כלכליסט' על ריגול משטרתי באמצעות תוכנת פריצה, הגיש השבוע את מסקנות הביניים שלו. על פניו, זה אפילו לא היה צריך להידחק בתחתית עמודות המבזקים של אתרי החדשות. הרי בדיוק לפני שבועיים, עת התפוצצה הפרשה, דרשו רוב גדול של השרים בישיבת הממשלה ועדת חקירה ממלכתית בעלת סמכויות רחבות שתחקור את הפרשה. גם השר בר-לב הסכים שיש למנות ועדה חיצונית, ואם היה ויכוח הוא נסוב רק סביב השאלה אם היא תהיה ממלכתית או ממשלתית. ראש הממשלה אמר את זה בצורה הכי מפורשת שיש: "כרגע המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד עמית מררי, בודקת ברמה נקודתית ומהירה את הדברים. נתייעץ, נבין איך התמונה נראית ולא נשאיר את הציבור בלי מענה. אנחנו מבינים את חומרת העניין". אז איך זה שהשבוע, עם פרסום המסקנות, שידרו כמעט בכל כלי התקשורת מסר של חזרה לשגרה?
נכון לזמן כתיבת שורות אלה, קולם של השרים שדרשו בזמנו ועדת חקירה נדם מאז אותה ישיבת ממשלה, ואף לא אחד מהם דאג להרגיע אותנו בעקבות פרסום מסקנות הצוות שתתבצע גם בדיקה חיצונית. מבלי להכריע אם העובדה שלפרסום הייתה השפעה לא מבוטלת על משפט נתניהו היא שגרמה לממשלה לקבור את הנושא או שמא הייתה זו הירידה בהתעניינות הציבורית בפרשה, מדובר בהתנהלות לא רצינית.
אבל אפילו אם נאמץ את מסקנות הביניים של הצוות בשתי ידיים, המסקנות והשאלות שנותרו פתוחות צריכות להטריד כל אזרח. אם ננסה לתמצת את הדוח בשורות קצרות, תצא לנו תמונה כזאת: המשטרה מחזיקה בכלי פריצה שיכול לשאוב את כל המידע שמאוחסן במכשירים השונים שלנו. היא משתמשת בו לצורכי האזנה צופת פני עתיד על פי צו שופט, כדי להתחקות אחר התכתבויות והעברת מידע בין מכשירים. במקרה אחד, זה של עד המדינה שלמה פילבר, אנחנו יודעים בוודאות שהיא גם שאבה נתונים ומידע שנמצאים באחסון של המכשיר, דבר שכולם מודים שאסור על פי חוק ושום צו שופט לא יכול להתיר.
בתשובתה לבית המשפט בתיק נתניהו טענה הפרקליטות שמקרה פילבר היה טעות מקרית ולא נעשה כל שימוש במידע שנשאב. כשמדברים על "נעשה שימוש", הכוונה לשימוש כחומרי ראיה. זה כמובן נכון – המשטרה לא טיפשה עד כדי כך, ובחומרים שהפיקה באופן לא חוקי עשתה רק שימוש מודיעיני לטובת יצירת מנופים על נחקרים ואיתור מידע שאותו הלבינה לאחר מכן על ידי צווי חיפוש.
גם הטענה על שאיבה בטעות מוזרה למדי. צו ההאזנה נגדו הוצא ב-2018, הרבה אחרי שעזב את תפקידו כמנכ"ל משרד התקשורת. יתרה מזאת, על פי הודעת הפרקליטות השימוש בתוכנה הלכה למעשה ארך כיממה בלבד, 29 ימים פחות ממה שמאפשר צו ההאזנה. מה היא מטרת ההדבקה הזאת ברוגלת פגסוס, אם לא שאיבה של מידע שכבר נמצא במכשיר? כיצד אפשר לפרש את השימוש הזה אם לא ככוונה תחילה של משטרת ישראל להשתמש בתוכנה כאמצעי לשאיבת מידע מרחוק בניגוד לחוק?
דרושה מנה גדושה של אמונה תמימה במשטרת ישראל כדי לחשוב שהפרקטיקה הזאת הומצאה אצל פילבר ונקברה מיד אחריו. הממצאים עד כה רק מגבירים את החשד, ולא מניחים את הדעת כפי שמזמר הקמפיין בחוץ. הבדיקה שערך צוות מררי עד כה הייתה ספציפית לעשרים שמות שהוזכרו בתחקיר 'כלכליסט'. אותנו, אזרחי ישראל, לא מעניינת יוקרתו המקצועית של תחקירן זה או אחר או האינטרסים של המו"ל שלו. אנחנו דורשים בדיקה מקיפה של פרקטיקת שימוש לא חוקית ברוגלה שבוצעה לפחות פעם אחת על ידי משטרת ישראל, שתיערך על ידי גורמים חיצוניים לחלוטין למערכת.
לתגובות: yoniro770@gmail.com