כלאי החרם

הדו"ח האנטי־ישראלי החריף שפרסם הארגון הבינלאומי אמנסטי בתחילת החודש, שכלל שלילה מתמשכת של זכות מדינת ישראל להתקיים וקריאות לחרם עליה, היה אמור להיות סיבה מספיק טובה להפעיל נגד הארגון את חוק החרם. החוק קובע, בין היתר, כי "שר האוצר, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות לעניין הגבלת השתתפותו במכרז של מי שפרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל או של מי שהתחייב להשתתף בחרם כאמור, לרבות התחייבות שלא לרכוש מוצרים או שירותים המיוצרים או מסופקים במדינת ישראל, במוסד ממוסדותיה או באזור הנמצא בשליטתה".

לארגון כמו אמנסטי אפשר להכאיב בקלות ובאפקטיביות, באמצעות שלילת הטבות המס שהוא מקבל מהמדינה במסגרת הכללתו בסעיף 46 שמאפשר החזר מס על תרומה לארגון. כדי להפעיל את הסעיף הזה יש צורך בתקנות, שמיד נגיע אליהן, אבל הוא כולל שורה נוספת: "לא הותקנו תקנות כאמור, אין בכך כדי לפגוע בסמכות לפי סעיף קטן". המשמעות: גם אם לא עדיין תוקנו תקנות, השרים רשאים לפעול בנושא הזה.

התקנות המדוברות הן תפוח האדמה הלוהט של המערכת הפוליטית, במיוחד בהרכבה הנוכחי של הממשלה. אחרי הדוח הקשה הזה, שיצא מארגון המחזיק סניף בישראל וכלל מונחים אנטישמיים כמו "העליונות היהודית" ו"השליטה היהודית בעולם" וטענות שלפיהן מדינת ישראל הוקמה רק בשם הרצון להשתלטות יהודית על המזרח התיכון, נשמעו קולות חריפים מאוד בקרב שרי הממשלה שאינם מזוהים בשום צורה עם הימין.

השר יאיר לפיד אמר כי "אמנסטי היה בעבר ארגון מפואר שכולנו כיבדנו. היום הוא בדיוק ההפך מזה. זה לא ארגון זכויות אדם, זה סתם עוד ארגון רדיקלי שמהדהד תעמולה בלי לבדוק אותה ברצינות. במקום לחפש עובדות, אמנסטי מצטט שקרים שמפיצים ארגוני טרור". שר התפוצות נחמן שי ממפלגת העבודה קרא לעלות להתקפה מדינית ולנקוט בכל האמצעים שיש בידי ישראל כדי שארגונים כמו אמנסטי יחשבו פעמיים לפני שהם מפרסמים מסמכים כאלה. הוא לא פירט למה הכוונה. ייתכן מאוד ששי התכוון לחוק החרם, בעוד שסביר להניח שהשר יאיר לפיד התכוון לתקוף מילולית אך לא להפעיל שום צעד מבחינה מעשית.

אגב, לא היה צריך את הדוח הזה כדי שארגון כמו אמנסטי ידליק נורות אדומות במערכת המדינית. הוא יוצא באופן תדיר נגד ישראל אך כאמור זוכה להטבות כמו סעיף 46 לתורמים (ההסבר: עמד בכל הקריטריונים הכלכליים) ולתקנים של שירות לאומי, ואף היה שותף לתוכניות של משרד החינוך. קמפיינים שהועלו ועודדו חרמות על ישראל גרמו מדי פעם לעצירת ההטבות ואז הן חודשו. בארגון טענו באופן עקבי שאומנם אמנסטי העולמית מקדמת חרמות על ישראל, אך הסניף המקומי אינו שותף לקריאות אלה. מדובר כמובן בטענות שלא עולות בקנה אחד עם הפרסומים של הארגון בישראל בעבר.

התקנות נחות בוועדה

בשנת 2018 החליט שר האוצר דאז משה כחלון לקדם את תיקון התקנות שיאפשרו להפעיל את חוק החרם נגד ארגונים מסוגו של אמנסטי. אלא שאחריו, כאמור, צריך לאשר את הנושא משרד המשפטים. זה קרה רק לאחרונה, אחרי פרסום הדוח של אמנסטי. שר המשפטים גדעון סער אישר את התקנות ומיד טרח לציין כי "התקנות טעונות אישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת". "מדינת ישראל צריכה להילחם בניסיונות הנואלים להחרמתה, שהם חלק ממהלך רחב יותר של ניסיונות לעשות דה־לגיטימציה למדינה היהודית", הצהיר סער.

השבוע ביקשנו לשאול אותו האם השר מתכוון להפעיל את סמכותו במקרה של אמנסטי, או במקרים אחרים שעל הפרק כמו חברת יוניליוור העולמית, והאם הוא מפעיל לחץ כלשהו לאישור התקנות מול ועדת החוקה. התשובה שקיבלנו מלשכתו הייתה: "התקנות מותקנות על ידי שר האוצר על פי חוק. שר המשפטים נתן את הסכמתו להתקנתן תוך 48 שעות מעת שהן הועברו אליו".

אז אכן, עוד לפני הצעד של סער שלח אליו שר האוצר אביגדור ליברמן את טיוטת תקנות חוק החרם. מדובר בתקנות המסדירות את ההליך המינהלי לצורך בחינה, יידוע ומתן זכות טיעון של גורם הקורא לחרם על מנת שניתן יהיה להגביל את השתתפותו במכרזים של המדינה ולמנוע ממנו זכאות להטבות. גורמים בלשכתו אמרו לנו כי המשטרה היא זו שצריכה להפעיל את הסעיף נגד ארגון אמנסטי ודומיו כדי ליצור הרתעה. האם ליברמן מנסה להפעיל לחץ כדי שהתקנות יאושרו כמו שעשה בנושאים אחרים שהיו חשובים לו במסגרת הקואליציה הנוכחית? בלשכת ליברמן מעדיפים שלא להיכנס לעומק הנושא ואומרים רק כי "שר האוצר רואה בחומרה כל ניסיון לפגוע במדינת ישראל על ידי הטלת חרם".

מושב החורף של הכנסת עומד להסתיים ונראה שהתקנות לא יעברו לפני סיומו. ארגון זכויות האדם 'בצלמו', העוסק כבר כמה שנים בניסיונות להפעיל את חוק החרם באופן פעיל, טוען שיו"ר ועדת החוקה חבר הכנסת גלעד קריב מעכב את אישור התקנות בשל התנגדות אידאולוגית. התקנות, כאמור, יושבות על שולחנו של יו"ר הוועדה שבועות אחדים, אבל לא חל שום שינוי בסטטוס שלהן ואין עדיין מועד ברור שבו הוועדה תדון בהן – וזה יקרה לבטח לא לפני שיתחיל מושב הקיץ.

אלא שחבר הכנסת קריב מסביר שהוועדה שבראשה הוא עומד עמוסה כל כך, שהיא אינה מגיעה לעיסוק לא רק בתקנות החרם אלא בתקנות רבות שהגישו שרים אחרים הרבה לפני החוק הזה וטרם עלו לדיון. זאת בין היתר, לדברי יו"ר הוועדה, בשל העובדה שוועדת החוקה הפכה להיות מעורבת מאוד בנושא הקורונה וצריכה להקדיש חלק ניכר מדיוניה לאישור התקנות בנושא זה, שהן דחופות ומצריכות ישיבות שיעסקו בהן על בסיס שבועי כמעט.

בלשכתו של חבר הכנסת קריב אמרו לנו כי "יש עשרות תקנות שהוועדה צריכה לאשר ואנו פועלים לפי סדר הגעתן וחשיבותן לוועדה. בוועדה שוקלים בליץ של אישורי תקנות לפני צאתה של הכנסת לפגרה".

לא עובדת בחלל ריק

לא רק שרי האוצר והמשפטים עוסקים בנושא. השבוע דווח כי גם שרת הפנים איילת שקד בוחנת אפשרות לאסור את כניסתם של פעילי אמנסטי מחו"ל לארץ, בעקבות הדוח הקשה של הארגון. אלא שבמקביל נודע שישראל אישרה לפעילי חרם קיצוניים, שחלקם אף היו מעורבים לכאורה בתקיפת מתיישבים, להיכנס לישראל.

ארגון DMU אשר מתעד ומנטר הפרות חוק של פעילים זרים, ישראלים ופלשתינים הפועלים נגד מדינת ישראל, הניח מידע בנושא בפני משרדי הפנים והחוץ, אך בסופו של דבר הורשו הפעילים להיכנס לישראל. לא מדובר, אגב, בחשד לחרם אלא בנציגים של ארגון שכבר מופה על ידי המשרד לעניינים אסטרטגיים כארגון אנטי־ישראלי.

בסביבתה של שקד מסבירים שחוק הכניסה לישראל מעניק לשר – או במקרה הנוכחי לשרת הפנים – סמכויות נרחבות ביותר, שבעבר אף כללו אפשרות למנוע את כניסתו של אדם זר ללא צורך בהנמקה. עם השנים בג"ץ תחם את ההחלטה, אבל בסופו של דבר שיקול הדעת נתון בידיה של שרת הפנים.

החוק הקיים מונע הכנסת תומכי חרם לישראל, כמובן תוך החרגות מסוימות. שרת הפנים שקד מעוניינת מאוד להביא למצב שבו תוכל למנוע כניסת פעילי חרם או BDS, אבל המציאות הממשלתית אינה מאפשרת לה לעבוד בחלל ריק. בימים אלה עמלים במשרדה של שקד על שיחות תיאום עם משרד החוץ במטרה לשנות את המשוואה הקיימת כיום, וליצור מצב שבו כל מי שהמשרד יודע שהוא תומך בחרמות נגד ישראל לא יורשה להיכנס אליה. המידע יועבר גם למשרד החוץ, שיצטרך לנמק בפני שרת הפנים מדוע, אם בכלל, קיים טעם מיוחד להחריג את תומך החרם המסוים ולאשר לו להיכנס לישראל.

הנושא הזה נמצא כבר בשלב המתקדם ביותר של הדיונים ויש כוונה ליישמו בהקדם האפשרי. שקד כמובן מעוניינת בסמכות הזאת, אבל השאלה הגדולה היא האם במסגרת הממשלה הנוכחית היא תצליח לקבל אותה לידיה או שאולי אף תיאלץ, אם התיאום לא יעלה יפה, לקבל את ההחלטה בעצמה. ראוי לציין שאחד השיקולים הוא גם מבחן בג"ץ, משום הכוונה היא ללכת לצעד שייתן את אותותיו בשטח ולא רק להצהיר הצהרות שבסופו של דבר לא יוכלו להתקיים בגלל בית המשפט העליון.

בסביבתה של השרה מתייחסים גם לאנשי ארגון אמנסטי מחו"ל ומספרים לבשבע שהדוח היה רגע משמעותי מאוד בנושא. זאת משום שעד כה הארגון לא תמך רשמית בחרם ואילו בדוח הנוכחי הוא עושה זאת במילים ברורות. הוא גם לא נכלל בניטורים שנעשו בעבר על ידי המשרד לעניינים אסטרטגיים.

לארגון גם יש סניף ישראלי, והשיח הוא סביב כניסה של פעיליו מחו"ל. גם כאן מתקיים דיון אסטרטגי בין משרדי הפנים והחוץ כדי לקבוע עמדה. במשרד הפנים רוצים כמובן לאסור באופן גורף את כניסת אנשי אמנסטי מחו"ל, ובמשרד החוץ מסתכלים יותר על מה שיגידו בעולם.

לא מלקקים גלידה

לסיפור של חוק החרם יש עוד צד אקטואלי והוא המאבק בין חברת יוניליוור העולמית ובין חברת בן אנד ג'ריס בישראל. כזכור, החברה העולמית, השולטת על המותג בן אנד ג'ריס ברמה הבינלאומית, החליטה על כך שמוצריה לא יימכרו בישראל מעבר לקו הירוק. כאן כבר אין שאלות סמנטיות ומדובר בחרם מעשי וברור. לאחרונה אף הודיעו ראשי יוניליוור העולמית כי בכוונתם למצוא זכיין שימכור את הגלידות שלהם "שלא בשטחים הכבושים", כהגדרתם, תוך שהם מפקירים את הזכיין הישראלי שאיתו עבדו במשך שנים רבות.

אבי זינגר, המנכ"ל והבעלים בן אנד ג'ריס ישראל, פנה לאחרונה במכתב לראש הממשלה נפתלי בנט וביקש ממנו להפעיל את חוק החרם נגד יוניליוור העולמית, חברת האם של בן אנד ג׳ריס. לפני חצי שנה, ביום שבו נדרש אבי זינגר שלא לספק גלידות בחלקים מירושלים ויהודה ושומרון, צלצל ראש הממשלה נפתלי בנט למנכ"ל יוניליוור העולמית והבהיר לו: "מבחינתה של ישראל מדובר במעשה שיש לו השלכות חמורות, חוקיות ואחרות, והיא תפעל באופן תקיף נגד כל פעולה של חרם המופנה נגד אזרחיה".

במכתב אישי לראש הממשלה כתב זינגר בשמו ובשם 169 עובדיו במפעל בבאר טוביה כי ישראל אינה מבצעת את מה היא עצמה דורשת מהעולם: הפעלת חוק החרם שעבר במליאת הכנסת ב־2011 ומעניק כלים לסנקציות מיידיות נגד החברה המחרימה. על יוניליוור עצמה הופעלו חוקי חרם ב־33 מדינות בארצות הברית, מה שהוביל למשיכת השקעות ולפגיעה במישור הכלכלי בחברה, אבל בישראל לא נעשה דבר.

במכתבו כתב זינגר: "כאן בישראל, למרות איומים מפורשים בתחילת הדרך, לא נעשה דבר מול חברת ענק שהחליטה הלכה למעשה לנקוט בצעדים של חרם נגד מדינת ישראל. חמור מכך, יוניליוור, העוברת על חוק החרם הישראלי, ממשיכה לספק למדינת ישראל, צה"ל וגופים ממשלתיים סחורה בעלות מיליוני שקלים בשנה, ואף מקבלת הטבות רגולטוריות מרחיקות לכת".

הוא תהה "מדוע ממשלת ישראל נכנעה ל־BDS ללא קרב? האם המדינה מעבירה את המסר הנכון לעולם? כיצד ייתכן שכאן בישראל מנכ"ל יוניליוור אפילו לא זומן לשימוע והעסקים עם החברה ממשיכים כרגיל? מדינת ישראל בעצם שתיקתה הארוכה, מבלי שנקטה במעשים, היא זו שמאפשרת את החרם העתידי מצד חברות נוספות ומעניקה ניצחון לארגוני ה־BDS".

לדבריו, "אוזלת היד אל מול חברה שנוקטת בצעדי חרם, פוגעת בכוח ההרתעה של ישראל ותוביל לא רק לפגיעה אנושה בבן אנד ג'ריס ישראל, אלא בעסקים רבים נוספים בעתיד. אל תביט מהצד ותאפשר למפעל מפואר לסיים את דרכו - הפעל את חוק החרם".

שי גליק, מנכ"ל ארגון 'בצלמו', שמוביל את המאבק בתנועת החרם, אומר שמדובר באבסורד: "בעוד מדינות בכל העולם מובילות את המאבק בתנועת החרם, מחוקקות חוקים נגד החרם על ישראל ופוגעות כלכלית בחברות שמחרימות את ישראל, מדינת ישראל עצמה לא רק שאיננה פוגעת כלכלית במחרימים אלא אף מתעקשת לממן אותם, הן על ידי הטבות מס, מכרזים ממשלתיים, מתן מקום בכנסת לארגון שקורא לחרם על ישראל, סירוב לשלול אזרחות ממנהיג תנועת החרם ועוד".

הוא ציין כי "כפי שכבר קבע בג"ץ חרם הוא אפליה לא חוקית, אבל ממשלת ישראל ממשיכה לשתוק גם כעת, כשיש איום ממשי שמאות עובדי חברת בן אנד ג'ריס יפוטרו בגלל החרם, והממשלה שותקת. דבר זה גרם למנהל יוניליוור העולמית להודיע שהוא מחפש זכיין בישראל שימכור גלידות שלו רק בתוך הקו הירוק. ברור לו שהוא ימצא, כי הוא עצמו הבין שמדינת ישראל לא נוקפת אצבע נגד מחרימיה".

מה צריכה מדינת ישראל לעשות כעת לדעתך?

"אני דורש משרי האוצר והמשפטים להתעשת. דבר ראשון באופן מיידי להחיל את חוק החרם נגד אמנסטי ויוניליוור. לצד זאת יש להוסיף עוד סעיפים לחוק החרם ולהילחם בכל הכוח במחרימי ישראל. לא ייתכן שנדרוש מהעולם להילחם במי שפוגע בנו ואנחנו עצמנו נתמוך במחרימים. אני מתחייב לא לוותר עד שחוק החרם יחול על אמנסטי ויוניליוור ועד שממשלת ישראל תשנה פאזה ותפעל נגד מחרימיה בדיוק כמו עשרות מדינות בעולם".

בינתיים, כך נראה, הקרב הזה מתנהל בעצלתיים. אף אחד מהמהלכים לא מצליח להבשיל והשאלה הגדולה היא מתי, אם בכלל, נראה את חוק החרם מופעל באופן אמיתי כלפי ארגונים שממשיכים לתקוף את ישראל ולנסות לגרום לדה־לגיטימציה שלה בכל רחבי העולם.