שבוע טוב
שבוע טוב ערוץ 7

עם חברים כאלה...

משעשע לראות את נציגי השמאל עלי מרקע, חבורת ארץ נהדרת, פותחים תכנית במערכון שמבהיר לנו עד כמה אפשר לסמוך על הבטחותיו של נשיא אמריקאי שיעמוד לצידנו, ממש כמו שהוא עומד לצידה של אוקראינה עם הפצצות של מילים, ירי של גינויים ומתקפות של הבטחות.

משעשע לראות את כל זה מגיע ממי שמחר יחזרו לספר לנו שאנחנו חייבים לצאת מיהודה ושומרון כי ארה"ב מבטיחה לנו שיהיה בסדר ושהיא תציב עמדות התראה משלה שיגאלו אותנו מסכנתה של המדינה הפלשתינית שתחלוש מגב ההר על כל ריכוזי האוכלוסייה הישראלית. תודו שאם זה לא היה מפחיד זה היה משעשע.

רבותינו, מחכים לכם

יושב לו הסרוג הממוצע נבוך ומבולבל. הוא שומע את רבני מתווה הגיור ומשתכנע, שומע את מתנגדי המתווה ומשתכנע. כולם צודקים, כולם חכמים, כולם נבונים, כולם יודעים את התורה. אלא שאז הוא מתפנה להקשיב עוד קצת ושומע את הצדדים מטיחים זה בזה האשמות ואיומים, חרמות וגידופים ומרגיש די מבויש.

רבותינו, דיינינו ומגיירינו הנכבדים, האם באמת לא תוכלו להתכנס לאולם אחד, לסגור את הדלתות, להגיף חלונות, להעיף את העיתונאים החוצה, להביא כל אחד בציקלונו את ספריו, פוסקיו, שו"תיו וידיעותיו, ושם, בחדר הסגור, להעלות את כל השיקולים, להציג את כל הנתונים, לפרוס את כל המציאות, לדון בהיסטוריה, להתנצח בכל ההתנצחויות והוויכוחים, להכיר יחד את המצב לאשורו ולהפיק למעננו מסקנה תורנית אחת?

ולא, שאלת ההסכמה עם הציבור החרדי פחות מעניינת אותנו כעת. עוד קודם לדיון עם הציבור החרדי מחכה הסרוג ממוצע לשמוע קודם כל מה אומרים רבותיו שלו. אחר כך נדון במה שיהיה אחר כך.

צפרדעים מקרקרות והשיירה עוברת

התכנסו להם כמה חברי פרלמנטים אירופיים למכתב נוקב ומודאג מ"האפרטהייד הישראלי" כפי שהוא תואר בדו"ח Human Rights Watch. לא ניכנס כאן לעומק ההטיה האנטי-ישראלית ואולי האנטישמית של הדו"ח, אבל בהסתמך עליו כותבים חברי הפרלמנטים על עקירה כפויה של פלשתינים מבתיהם ביהודה ושומרון ובשייח' ג'ארח בידי השלטון הישראלי הכובש. הם גם מוטרדים מההתנחלויות הבלתי חוקיות ומשאר פשעיה של ממשלת ישראל.

בנוסף קוראת החבורה לממשלות אירופה להגביר מאמץ ולנקוט בצעדים מיידיים ובלחצים שימנעו את מעשיה הנוראיים של ישראל. כך כתבו אותם חברי פרלמנטים אירופיים מודאגים. אה... בעצם לא רק הם... היה חתום שם גם אחד, מוסי רז, חבר כנסת ישראלי, ואפילו חבר קואליציה שמפלגתו היא חלק בלתי נפרד מממשלת ישראל.

אז מה, גם מוסי רז קורא לאירופים ללחוץ על ממשלת ישראל שמבצעת פשעי אפרטהייד, ואף אחד לא שמע על זה? מסתבר שכן. אז נכון שעלתה מחאה מטוו'יטרו של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', אבל איפה יו"ר הקואליציה שתעמיד את מר רז שבמקום ושתבהיר לו שככה לא מתנהג חבר קואליציה? איפה ראש הממשלה שיקרא לסדר את רז ואת יו"ר סיעתו, הגברת זנדברג? שתיקה כללית. ככה זה כשכולם יודעים שכל ח"כ יודע שבלעדיו אין ממשלה. מעדיפים לבלוע עוד צפרדע ולהמשיך הלאה.

שכחו מה זה להיות...

מעת לעת מפתיע גם השמאל ההזוי עם עוד מפגן מרשים של איך נקרא לזה בעדינות, לא שיאים של גאונות ולא שיאים של הומניזם.

קחו לדוגמא את אחד ממפגני המאבק הערבי נגד השיבה היהודית לשכונת שמעון הצדיק. צעדו להם שם ערבים ופעילי שמאל יחד בפרץ אנושי של אהבה ודבקות, ואז כשהם נושאים דגלי אש"ף (הארגון לשחרור פלשתין, כזכור, לא לשחרור מזרח ירושלים, אבל נעזוב את זה) החלו הקריאות "ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד, ג'ש מוחמד סופ יעוד", ובתרגום לעברית 'יהודים, זיכרו את חייבר, צבאו של מוחמד עוד יחזור'.

כדאי שתגגלו אם אתם לא יודעים במה מדובר. בקיצור אזכיר שמדובר באותו שבט יהודי שמוחמד שחט את אנשיו למרות שחתם איתם על הסכם שלום לעשר שנים. את החוויה הזו מבקשים מפגיני מזרח ירושלים להזכיר לנו.

איכשהו הקריאה הזו לא גרמה לאף אחד מאותם פעילי שמאל להגיד עד כאן, אנחנו לא בעסק. הם המשיכו לצעוד באין מפריע עם אחיהם למאבק, ולנו נותר לשאול אם הם שכחו מה זה להיות יהודים(...) או פשוט שכחו מה זה להיות שמאלנים, כי לא נראה לי שהטבח ההוא מהווה מופת לשמאלנות הומניטארית ואוהבת אדם. אבל לך תדע. לפעמים קצת קשה להבין את השמאל.

האמת שבמסך

נכנסתי לחנות בגדים באחד מקניוני ירושלים. העברית שבפי המוכרת שבדלפק לא נפלה במאומה מהעברית שלי. ניכר היה עליה שהיא מעורה היטב באורחה ורבעה של החברה הישראלית. לרגע נדמה היה שהיא גם חשה ישראלית לכל דבר, כזו שאולי אפילו לא רק מכירה אלא גם מוקירה את הטוב שמרעיפה עליה הדמוקרטיה הישראלית. אולי מדובר בנציגה של דור ערבי חדש שהעוינות ממנו והלאה, כזה שמכיר במציאות הישראלית ורוצה להיות חלק ממנה... אולי...

אבל עוד לפני שהגעתי לתובנות מדומיינות שכאלה, העיר אותי צלצול טלפון. זה לא היה הטלפון שלי, אלא דווקא שלה, ועם הצלצול נדלק גם מסך המכשיר ועליו התמונה שאותה היא בחרה לנצור ולשמור לנגד עיניה, כדי ששום דבר לא יבלבל אותה ויסיט אותה מאמונתה היוקדת: מפת פלשתין השלמה הפרושה מהים ועל הנהר וידיים פלשתיניות כרוכות ואוחזות בה.

ראיתי, הבנתי, התעוררתי.

מחכים לתשובה מנתניהו

מר נתניהו, יש קהל לא מבוטל של תומכיך שתוהה, בינתיים בשקט, למה אתה שולח אותם בלילות קרים להפגנות כיכר הבימה, שם יישאו על נס את קריאתך לצדק פוליטי, חברתי ומשפטי, בעוד אתה נשאר לצפות בהם מהבית בקיסריה.

אגב, אם הסיבה היא חשש שלך מלהסתכסך עם מערכת המשפט הצפויה לחרוץ את גורלך האישי? ספר על זה למפגיניך. מגיעה להם תשובה והתייחסות.

מחכים לתשובה מהנאורים

העולם ממתין (טוב, לא כל העולם. חלקו הגדול ממוקד באירועי רוסיה אוקראינה, ובכל זאת) להתייחסותם של הנאורים לפרשת השחיין ליה תומאס.

למי שלא שמע, נשלים פרטים הכרחיים. אותו תומאס החליט שהוא אישה, עבר ניתוח כזה או אחר, ומאז הוא מתמודד בתחרויות שחייה לנשים וקוטף את כל הפרסים והתארים האפשריים אחרי שבהתמודדויות מול גברים, איך נאמר זאת בעדינות, מדף הגביעים של תומאס הלז העלה אבק.

בקיצור, רבותי הנאורים, עדיין לא שמענו את התייחסותכם הנאורה: מה עם רמיסת סיכוייהן של מתמודדות נשים לזכות בתחרויות שכאלה? מה עם ערך ההוגנות בספורט? אולי ישוכנעו סטף קרי ולברון ג'יימס להגדיר את עצמם כנשים ולהצטרף לנבחרת כדורסל הנשים של אלבניה שתתחיל לקטוף כל תואר? אגב, מאחר ואתם באמת נאורים אתם בוודאי יודעים שלא צריך לחייב את הספורטאים הללו ממש לעבור ניתוח, כי הרי מגדר זה עניין של תחושה, כך שלברון ג'יימס אפילו לא יצטרך לגלח את הזקן. מספיק שיאמר שהוא חש כאישה, לא? בקיצור, האם כך נראית קבורת החמור של ספורט הנשים באשר הוא?

אגב, מסתבר שארגוני זכויות הנשים ירדו למחתרת. אין הסבר אחר לאלם שתקף אותם מול ההשתקה של השחייניות המתחרות של אותו\ה תומאס. התברר שהשחייניות הללו חוששות למחות כי המחיר יהיה חרם השעיה ונידוי, ואף אביר\ת זכויות נשים לא קמה לעזרתן.

מחכים להבהרה מניצן הורוביץ

משהו קטן מהשבוע שעבר: רציתי רק לוודא שהבנתי נכון. כשהשר ניצן הורביץ סיפר במסיבת עיתונאים מיוחדת שמהיום אסורים טיפולי המרה בישראל, הוא מתכוון מן הסתם גם לניתוחים לשינויי מין, מצעדי גאווה וטיפולים לשינויים במיתרי הקול, נכון? הרי אין יותר טיפולי המרה מהללו.

מתחת לאף

קרב תרמופילאי הוא קרב מיתי בו לחמו לאונידס מלך ספרטה עם 300 מאנשיו בעשרות אלפי צבא האימפריה הפרסית. הקרב נחשב לסמל להקרבה, מסירות נפש, אומץ לב ונחישות. הלוחמים המעטים ניצלו את המעבר הצר בו חייב היה הצבא הפרסי לעבור וניצל את יתרונם למאבק הירואי עד מוות. ברבות השנים הונצח המיתוס ביצירות תרבותיות רבות ספרים, מחזות, סרטים, ציורים ועוד.

האתר בו התרחש (כן או לא) משמש עד היום אתר עלייה לרגל של תיירים מהעולם כולו. מוצבת בו אנדרטה בה פסלו של חייל ספרטני מניף חניתו ונמכרות בו מזכרות שהופכות שגרירות של הנצחת הקרב ההוא באינספור בתים ברחבי העולם. אני מכיר צעיר ישראלי שעצמת הקרב ההוא נחרתה בנפשו עד שהכריז ש'כשאגיע לשם אנשק את האדמה...', לא פחות, והוא אגב, גם הגיע לשם וחזר ארצה חסר נשימה (לגבי הנשיקה, לא בדקתי).

השבוע השתתפתי בסיור של תנועת הריבונות ביהודה ושומרון (סיור חשוב ומחכים מאוד, אבל לא אכנס לזה כאן ועכשיו). הסיור נפתח ביקב פסגות, שם סיפר יעקב ברג, מנהל המקום, על היקב ומאבקיו בתנועות החרם האירופיות. בין השאר סקר את המיקום הגיאוגרפי בו נמצא היקב. מסתבר שהוא ממוקם בדיוק מעל הנקודה בה התחולל הקרב הראשון בין שאול לבין צבא פלישתים, שעלה בעשרות אלפי לוחמיו במעבר מכמש, כאשר בישראל "חרש לא יימצא.. כי אמרו פלישתים בם יעשו העברים חרב או חנית". כלומר אלפי לוחמים פלישתים מול עם נטול חרבות וחניתות ועם רקע קרבי של מש"ק ממטרות בקריה.

זהו כזכור הקרב שנפתח בגבורתו של יהונתן שעלה עם נושא כליו למערכה, בעוד מאות בודדות של לוחמי שאול מסתתרים מאימת הפלישתים בגבעה שממול. המהומה שיצרו השניים כשהם מנצלים את המעבר הצר בין "שן הסלע מהעבר מזה ושן הסלע מהעבר מזה" הביאה למכה ניצחת לפלישתים ובהמשך לניצחונו הראשון של שאול.

יש הרואים בקרב ההוא של יהונתן את ההשראה למיתוס היווני של קרב תרמופילאי. אינני היסטוריון ולכן לא אחווה דעה, אבל אנחנו כאן כדי לשאול שאלות. אז רק רציתי לתהות איך קורה שאירוע היסטורי בקנה מידה שכזה התרחש מתחת לאפנו ואנחנו לא יודעים? למה האתר לא הופך על ידי מדינת ישראל לאתר תיירות מרכזי? למה הקרב ההוא לא מונצח באינספור יצירות אמנות ותרבות מתוגמלות על ידי הרשויות? למה שצעיר ישראלי ירחיק עד יוון כדי לקבל השראה של גבורה ולא יטריח את עצמו עשר דקות מפסגת זאב כדי להכיר אתר גבורה היסטורי של עמו?

כאן מגיע השלב שבו אני אמור לחוות דעה או להשיב תשובה, אבל הפעם אין לי. אני נשאר עם השאלות.

לתגובות, הארות והערות משלכם: cshimon2@gmail.com