שמעתי שצריך להפקיר את כל הפירות שגדלו בחצר, אך כיון שיש אצלנו מכת גניבות יש לי כלב שמירה בחצר וראיתי שבגללו יש אנשים שמפחדים להיכנס. האם אני חייב להכניס אותו הביתה ולסכן את הציוד שיש לי בחצר?
מדברי התורה 'והשביעית תשמטנה ונטשתה' למדו חכמים שעל האדם להימנע מגידור השדה והמטע כדי לאפשר לאנשים לקטוף את יבול ההפקר, ואם גדר את שדהו ביטל מצוות עשה.
מכיון שהיבול הוא הפקר ולא העצים או הציוד החקלאי שיש לאדם בגינה, התירו חכמים לאדם לגדור את השדה כדי שאנשים לא יזיקו ויפגעו בבעלותו, כדברי המכילתא: 'מגיד שפורץ בה פרצות, אלא שגדרו חכמים מפני תיקון העולם'.
לכן למי שחושש מכך, הציעו הפוסקים לתלות שלט על שער החצר ולכתוב עליו שהכניסה בתיאום מראש או בשעות מסוימות. בכך, למרות שהחצר סגורה האדם נותן אפשרות כניסה לכל מי שרוצה לקטוף את יבול ההפקר.
כעת נחזור לכלב השמירה בחצר – במקרה זה, גם אם נתלה שלט בכניסה לחצר אנשים ימנעו להיכנס מאימת הכלב. האם במקרה כזה האדם עובר על איסור?
מקרה זה דומה לדבריו של הרב נחום ויידנפלד שכתב שאם אדם העמיד שומר לשמור רק את עצי הסרק שבגינתו וממילא נמנעו אנשים להיכנס לקטוף את היבול של עצי המאכל, אין ליבול דין 'שמור' והאדם לא עבר על איסור, משום שהאדם לא מנע מהאנשים להיכנס לקטוף מעצי המאכל.
באופן דומה התיר גם הרב יעקב דוד וילובסקי, הרידב"ז, להעמיד שומר שלא ישברו האילנות. למרות בפועל אנשים יימנעו להיכנס, אין בכך איסור, מטעם 'ששמירתו היא מהיזק האילנות אף אם מכוון למנוע הפירות'.
מדברים אלו נוכל ללמוד שאיסור 'שמור' הוא כאשר האדם שומר על היבול ומונע מהאנשים לקטוף את היבול, כדברי הרב סולובייצ'יק: 'חלות משומר חל בפירות רק כשהשומר מחזיק בהם בחזקה ומונע בכוחו מאחרים מלנגוע בם'.
אך אם אין האדם שומר על היבול עצמו אלא על דברים אחרים שבגינתו, למרות שבמבחן התוצאה אין האנשים נכנסים לגינה, אך היבול אינו 'שמור' ואין האדם עובר על איסור.
לכן מן הדין ניתן להעמיד כלב שמירה בחצר, אך ראוי לאפשר לאנשים להיכנס כאשר הכלב קשור או בתוך הבית בזמנים מוגדרים שבעל הגינה יפרסם.