ידוע לכולם שבחודש אדר היה סיפור נס הפורים והצלת היהודים בימי אחשוורוש ואסתר, אך ישנם עוד כמה אירועים שאירעו בתולדות עמנו שלא הרבה יודעים על היותם בחודש הזה ועל המשותף להם,
ב"כרוניקות הבבליות"- תעודות בבליות ממלכתיות ששימשו את מלכי בבל ותיארו בפסקה אחת לכל שנה מסופר באחת התעודות האלו מתואר ש''גלות יהויכין'' היתה בחודש אדר, אך נתחיל ברקע קצר להבנת האירוע- לאחר מות יאשיהו בן אמון מלך יהודה, ממלכת יהודה נכנסת לסחרור ולמצב של חוסר יציבות שלטונית, האויב מכה בה מכל כיוון ואין לה כמעט עצמאות, לאחר ששני בניו הגדולים של יאשיהו לא מחזיקים זמן רב במלוכה, ממונה נכדו- יהויכין כשהוא רק בן 18 לתפקיד המלך, אבל בפועל מחזיק רק שלושה חודשים בתפקיד וכבר נבוכדנצאר מלך בבל מסיר אותו מתפקידו, וכך נכתב בכרוניקה הבבלית ''הוא (מלך בבל) חנה על עיר יהודה.
בחודש אדר, ביום השני כבש את העיר ולכד את מלכה. מינה בה מלך כלבבו. את מנחתה העשירה (קי)בל והעביר לבבל" (מובא מויקיפדיה)
האירוע הזה שלאורך הדורות קיבל את השם ''גלות החרש המסגר'' נצרב לעד בזיכרון הלאומי כטראומה שבה למעשה הוגלו כל צמרת העם- בית המלוכה, השרים, גיבורי הצבא ובעלי המקצוע (לא סתם ירמיהו הנביא תיאר את את אותם הגולים לבבל באותה העת ל''תאנים טובות'') כל אוצרות הממלכה נלקחו ולמעשה גלות זו היוותה פגיעה אנושה בממלכת יהודה וביכולותיה להגן עצמה מפני האויב, והקדמה לאסון שיבוא בהמשך, על פי המסורת באותה גלות נלקחה גם ההנהגה הרוחנית של העם- חלק מהכהנים והנביאים, בין הגולים היו למשל יחזקאל הנביא ומרדכי היהודי,
האירוע הזה היה גורם מכריע לקראת החורבן שהתקרב ובא, ההשפעה הרבה שלו על העם באה לידי ביטוי בין היתר בזה שהוא גם שימש כאמצעי לתיארוך ומניין השנים לאירועים שקרו בהמשך, כי לאחר גלות זאת, מי שנשאר פה הם רק ''דַּלַּת עַם הָאָרֶץ''- השכבות החלשות של החברה, משם המצב רק ממשיך להתדרדר, וכעבור בערך עשור מחריב ומשמיד נבוכדנצר מלך בבל את ממלכת יהודה ואת המקדש.
עיקרון שחוזר על עצמו בספרי הנביאים הוא כמו שהגמרא אומרת ''שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים'' (מסכת ברכות לא, א) מתוך רצון לסיים בדברי נחמה ועידוד, להאיר באור אופטימי את המציאות ולהראות איך אפילו אחרי האסון הלאומי הנוראי מתחילה כבר לצמוח הישועה, ספר מלכים מספר לנו מה קרה לאותו המלך יהויכין שכעבור 37 שנה מאז שהוגלה מירושלים והיה בכלא הבבלי, בדיוק באותו החודש בו הוגלה, למרבה ההפתעה דווקא יורשו של נבוכדנאצר הרשע- אויל-מורדך בנו מחליט לשחרר את יהויכין בתאריך כ''ז באדר- ''וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא'' (מלכים ב', כ''ה, כ''ז) ולא זאת בלבד אלא גם נותן לו כבוד מלכים במלוא מובן המילה- בלבוש, במקום בארמון, באוכל מאת המלך לכל חייו.
המנהיג הוא הפנים והסמל של העם, וכאשר הוא זוכה לכבוד- זה כאילו כל העם שאותו הוא מייצג קיבל את הכבוד, כאשר משתפר מעמדו של יהויכין ממצב של כלא להגעה לגדולה, זה מהווה נקודת עידוד ותקווה משמעותית עבור העם שבגלות שעוד יהיה טוב בהמשך.
עכשיו עד כאן הכל נחמד ויפה, אך הדבר היותר מדהים הוא לראות איך ההיסטוריה חוזרת על עצמה ממש באופן מופלא כבר לפני כמה דורות, בהשגחה של ממש בדיוק בתאריך שבו קרתה נקודת המפנה הזאת אי אז בבבל, 2340 שנה לאחר מכן התחילה שוב לצמוח לאט לאט התשועה לעם היהודי, למתי אני מתכוון?
שנת תש''ה (1945), מלחמת העולם השניה מתקרבת לסיומה, והיינריך הימלר שהיה מראשי השלטון הנאצי ובין היתר ראש האס-אס, הגסטאפו והמוציא לפועל של תוכנית ''הפיתרון הסופי'' להשמדת היהודים, בתאריך כ''ז באדר נותן את ההוראה על הפסקת רציחת היהודים (כנראה מתוך ניסיון להציל את עצמו ולהימנע מלקבל את העונש על פשעיו לכשתיגמר המלחמה) וזאת בלי ידיעתו של היטלר ימ''ש.
אמנם הוראה זו לא התבצעה במלואה על ידי פקודיו, אך היוותה שלב נוסף בנפילת שלטון הנאצים וניצחון בעלות הברית תוך זמן קצר.
קשה שלא להתפעל איך גם לפני אלפי שנים וגם לפני כמה עשרות שנים, איך ממקומות שבכלל לא היינו מדמיינים שמהם זה יתגלגל כשהעם שרוי בגלות - לפעמים דווקא משם מתחילה הגאולה של עם ישראל להיווצר.
וכדברי משה רבינו- "וְאַף־גַּם־זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם, לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם" (ויקרא כ"ו, מ"ד)
וכמה יפה לראות איך כל זה קורה ממש ערב חודש הגאולה- חודש ניסן, שעליו נאמר ''בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לִיגָּאֵל" (מסכת ראש השנה י', ב')
הקטע מוקדש לשמירת והצלת יהודי אוקראינה