יונתן יוסף בסיור בשמעון הצדיק
יונתן יוסף בסיור בשמעון הצדיקצילום: תנועת הריבונות

גרעין המהומות שהובילו ערביי ישראל ברחבי הארץ כולה היה שוב אירועים בירושלים. נראה שכל תזוזה קלה בבירת ירושלים מערה את המסיתים מרבצם ואלה מציתים את הארץ כולה.

מול תבערה זו מתגלה שוב ושוב אבדן המשילות והריבונות של ממשלות ישראל. בשנתיים האחרונות אחת מהעילות המרכזיות להסתת הרחוב הערבי היא אירועי שכונת שמעון הצדיק.

פסיקות חוזרות ונשנות של בתי המשפט בישראל הכריעו היסטורית וחוקתית כי הבתים בשכונת שמעון הצדיק שבירושלים שייכים ליהודים. העובדות לא הרגיעו את הרוחות ולא בלבלו את הציבור הערבי שראה ועדיין רואה בנוכחות היהודית בשכונה עילה למהומות אלימות ולהבערת הארץ כולה.

מי שמלווה את המאבק על הנוכחות היהודית בשכונה מאז היה נער, הוא חבר מועצת ירושלים יונתן יוסף, נכדו של הרב עובדיה יוסף, שהפרט הביוגראפי הזה גם קושר אותו באופן אישי לשכונה. כשהוא מספר על ההיסטוריה של השכונה הוא חוזר בזמן אל אמצע תקופת בית שני בה שמעון הצדיק משמש ככהן גדול במשך ארבעים שנים רצופות.

ממשלות ישראל אפילו לא דורשות להשיב את נכסי העם שנגזלו

"מדובר במערת קבורה מאוד מפוארת, סמוך למערת קברי המלכים שמצאת במרחק כמה מאות מטרים משם", מספר יוסף. "כשחפרו בקברי המלכים חפרו גם שם והממצאים עברו למוזיאון הלובר הצרפתי, שם הם נמצאים עד היום. אם נדמה לנו שהצרפתים לא מחזירים ממצאים, אז חשוב לדעת שכאשר מוחמד מורסי היה נשיא מצרים הצרפתים השיבו פריטים שהם גנבו לפני 60 ו-70 שנה ממצרים. רק אצלנו, לבושתנו ולחרפתנו, הממשלה אפילו לא מבקשת את הגניבות. בנוסף נקראו רחובות בשכונה על שמם של שני החופרים שאחראים להעברת העתיקות הללו לצרפת".

יוסף מגולל את פרטי ההיסטוריה היהודית בשכונה ומדלג מתקופה לתקופה: "לפני כמאה וחמישים שנה הייתה היציאה מהחומות. הרב אברהם אשכנזי התמנה לראשון לציון. כממונה על המקומות הקדושים הוא מגיע למקום. ערבי מבקש ממנו תשלום כדי להתפלל בקבר. הוא רואה בזה חרפה ושואל כמה יעלה לו לקנות את המקום והערבי נוקט במחיר עשרים אלף זהובים. מדובר בסכום עתק שווה ערך לכמה עשרות מיליוני דולרים של היום, והרב אשכנזי יוצא לרחבי העולם היהודי במטרה לאסוף את הסכום. בעגלות, על חמורים וסוסים, הוא מגיע לרוסיה, צרפת, פולין ועוד במשך חמש שנים, הוא מוסר נפש כדי לגאול קבר שמעון הצדיק ומצליח לאסוף חצי מהסכום ומספר על כך לרב שמואל סלנט".

לאחר מסע זה של הרב אשכנזי חוברים ספרדים ואשכנזים בצעד נדיר לאותם ימים, לגאולת השכונה שמתחלקת לשניים, חלק לאשכנזים וחלק לספרדים. כתב החלוקה בין שתי העדות הוצע לפני שנים אחדות למכירה פומבית ויונתן יוסף הוא שרכש אותו ומחזיק בו עד היום.

ההתאגדות המשותפת מקבלת אישור מהטורקים לבניית שורת בתים במקום, אך המקום נותר שומם בשל סכנת השודדים והחיות הרעות שבאזור והבתים הופכים למעין מרכז קליטה עבור יהודים שעולים לארץ ישראל ואין באפשרותם לרכוש בתים בירושלים פנימה.

הדרשה הראשונה של הרב עובדיה יוסף

בין המשפחות הללו מקבלת דיור מוזל גם משפחתו של הרב עובדיה יוסף שמגיעה לירושלים בשנת תרפ"ו. המשפחה מתגוררת בשכונה עד שלידת נפל מביאה את המשפחה לעבור לשכונת בית ישראל הסמוכה, אבל הנער עובדיה יוסף ממשיך להגיע לתפילות בבית הכנסת של שכונת שמעון הצדיק, שם נערכת גם חגיגת בר המצווה שלו, שם הוא נושא את דרשת בר המצווה, שהיא למעשה השיעור הראשון שהוא דורש ברבים.

הנער מתגלה גם כפייטן וגבאי בית הכנסת ממנה אותו לחזן וקורא בתורה על אף גילו הצעיר. במשך שבע שנים שימש הנער בתפקידים הללו כאשר על כל שבת של חזנות הוא משתכר בשני גרוש. לימים, כשסיפר על כך לנכדו ולפייטן משה חבושה הדגיש הרב: 'אל תחייכו, שני הגרוש הללו הספיקו לי לכל צרכיי במשך שבוע שלם'.

"בפרעות תרפ"ט השכונה מהווה יעד לפורעים בשל מיקומה המבודד. חודשיים לפני הכרזת המדינה הבריטים מבהירים לתושבי השכונה שלא יוכלו להגן ולכן מפנים אותם. האצ"ל, הלח"י וההגנה מבינים את חומרת הדבר משום שמיקומה של השכונה הוא הפתח לעיר העתיקה ולא ניתן להפקיר ולנטוש אותו. מתנהל קרב קצר ללא נפגעים בנפש והכוחות משתלטים על המקום. לאחר הקרב הבריטים עוצרים שישה בחורים כאשר שניים מהם בורחים בחסות החשיכה. למחרת נלקחים הארבעה על ידי הבריטים לשוק הפרחים. הם מורידים אותם שם וההמון הערבי פורע בהם, עושה בהם שפטים וקורע אותם לגזרים. כך נופלת שכונת שמעון הצדיק".

ממשיך יונתן יוסף בסיפור הימים ההם: "חודש ויום לפני הכרזת המדינה מתחולל בשכונה טבח שיירת הדסה, הטבח הגדול בתולדות הציונות, 78 נרצחים בהם אחיות, רופאים וניצולי שואה ששרדו ללא משפחות".

השכונה משוחררת על ידי לוחמי גדוד 71 במלחמת ששת הימים. "בשנת 72' מבקש ועד העדה הספרדית להחזיר לידיו את אדמות השכונה, אך בית המשפט מכיר בערבים כדיירים מוגנים כי ירדן נתנה את הבתים לאותם ערבים תמורת ויתור על מעמדם כפליטים. למעשה המלך חוסיין פתר לעצמו את הבעיות עם הטוענים לפליטות על חשבון היהודים".

ממתי ערבים חוקקים מגן דוד ומקום למזוזה בבתים?

לאחר הסכמי אוסלו החליטו התושבים הערבים להפסיק לשלם שכירות והוועדים התקשו להתמודד איתם. "ב-1997 ערבי מנסה לסנף את שריד בית הכנסת לבית שלו. מגיעים לשם מטיילים שרואים שערבי הורס את גומחת ארון הקודש. הם מתקשרים לרב בני אלון ז"ל שהתקשר אלינו, מספר פעילי ימין שחלקם מוכרים היום. הגענו למקום, הערבים זרקו עלינו אבנים, החזרנו להם והם קראו למשטרה. הראנו לשוטרים את סימני בית הכנסת. הם דרשו מאיתנו להתפנות. הרב אלון מוציא תעודת ח"כ ומבהיר שהוא לא מתפנה ללא צו. זו הייתה שעה מאוחרת מכדי ללכת לבית המשפט להוציא צו פינוי ולכן אושר לו להישאר במקום עם עוד עשרה אנשים".

בשעות הבוקר "אבא שלי, שידע איפה אני, עלה אלינו. התחיל עימות עם פייסל חוסייני שגידף בערבית. אבא שלי ידע לדבר ערבית, השיב לו ושאל 'אלו בתים שלכם? ממתי אתם חוקקים מגיני דוד על הבתים? ממתי אתם קובעים מזוזות בבתים?'. בסוף העימות חוסייני ביקש לרדת למטה. כך אנחנו נשארנו על ההר והם ירדו למטה. הרב בני שאל את אבא מה לעשות לפני הדיון בבית המשפט. אבא אמר לו ללכת מהר לרב בקשי דורון שבידיו מסמכי הבעלות על השכונה, וכך היה. הרב בקשי דורון נתן את המסמכים ההיסטוריים הראשוניים ואת ההודעה הכתובה שלו כנציג ועד העדה הספרדית שמתיר לרב אלון לשהות בשכונה וכך למעשה מתחילה חזרת הנוכחות היהודית בשכונה".

(הכתבה מתוך גיליון 15 של כתב העת ריבונות)