ד"ר צבי סדן
ד"ר צבי סדןצילום: עצמי

פמיניסטיות ישראליות שכבר משוות בין "גבר לבן" לבין "גבר יהודי-ישראלי", הן מחלק מציבור הולך וגדל של ישראלים פרוגרסיבים שרואים במדינתם "ישות לבנה", שהם חלק ממנה.

לכן, רדיקליות ככל שיהיו, גם הפמיניסטיות לא יוכלו להימלט מזעמם של כל המדוכאים פלסטינים שיענו לקריאתן ויבואו לערוף את ראשן

מה שקורה באמריקה קורה גם כאן

יש משהו סמלי בכך שאנדרה ליאון טאלי החזיר את נשמתו לבורא לפני כחודש דווקא בבית חולים ששמו "המישורים הלבנים". טאלי שחור העור היה עורך במגזין האופנה היוקרתי ווג, עד שהעורכת הראשית של ווג, אנה וינטור, פיטרה אותו, לטענתו כי היה שמן מדי וקולני מדי. טאלי לא היה מעניין אותנו אילו לא היה מעורב בניסיון להוציא להורג, באופן סימבולי, את העורכת האגדית של ווג, שעל דמותה מבוסס הסרט 'השטן לובשת פראדה'.

אנה וינטור לא הייתה מעניינת אילו לא הייתה קשורה למהומות שהתחוללו בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד, ששוטר לבן חנק אותו למוות תוך כדי ניסיון לעצור אותו. המהומות האלה לא היו מעניינות אותנו אילו הכוח המניע שלהן לא היה ארגון ה-BLM (Black Lives Matter), שבראשו עומדות נשים לסביות שמייצגות את "הפמיניזם השחור".

והארגון הזה כבר צריך לעניין אותנו, מאוד, כי הוא הוריד את אמריקה "הלבנה" על הברכיים, ובכך הפך להיות מקור השראה לפרוגרסיבים שלנו, שכבר רואים בישראל "מדינה לבנה", ולכן תומכים ב"נרטיב הפלסטיני" ומשווים בין "הגבר הלבן" לבין "הגבר הישראלי".

בזמן שכולם דיברו על תכנית המאה של הנשיא טראמפ, צייצה השלוחה הבריטית של ארגון BLM הודעת תמיכה בפלסטינים, שבה נאמר גם, "אנחנו עומדים באופן הברור ביותר לצידם של הקומרדים הפלסטינים. תשוחרר פלסטין". אם תשאלו את BLM, הם יגידו לכם שצריך לשחרר את פלסטין "מהים עד הנהר" (הירדן). הגרסה הישראלית פרוגרסיבית קצת יותר מרוככת. זו אומרת "תשוחרר פלסטין שנכבשה במלחמת ששת הימים, שגבולותיה הגדה המערבית ועזה". ההבדל הזה לא משנה כי גם כאן וגם שם מדברים על ישראל באותו אופן בדיוק. אלה ואלה רואים בה מדינה של פריבילגים יהודים, ולכן גזענית, שוביניסטית, קולוניאליסטית כלומר, מדינה "לבנה" במהותה.

וכמו שהפרוגרסיבים של ארה"ב בהובלת BLM הורידו את ה"גבר-לבן-הטרוסקסואלי" לתחתית הפירמידה החברתית, כך הפמיניזם הישראלי מנסה להוריד את ה"גבר הישראלי" לתחתית הסולם החברתי. ד"ר גל הרמט למשל, שמלמדת מגדר בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטת בן גוריון, אומרת (בכתבה של שירלי צ'רלי קליינמן שפורסמה ב-ynet ב-7.5.21), ש"גבר שממש חשוב לו לומר לנשים שהוא פמיניסט - אני מיד חושדת בו. זה כמו אנשים לבנים שנורא חשוב להם לומר שהם לא גזענים". ההאשמה הקולקטיבית הזאת שמשווה בין "גבר ישראלי" ל"גבר לבן", מושפעת מ"הפמיניזם השחור", שהוא כאמור הכוח שמוריד את אמריקה "הלבנה" על הברכיים.

חטאה של אנה וינטור

אנה וינטור הייתה לפחות עד שנת 2020 אחת הנשים המשפיעות ביותר באמריקה, אולי בכל העולם. אישה חזקה, מועצמת, מוכשרת, עשירה, שולטת ביד רמה על הגברים של ווג, לכאורה החלום הרטוב של כל פמיניסטית. אבל בחודש יוני 2020 נאלצה אנה וינטור לכרוע ברך לפני השחורים ולהתוודות על היותה "לבנה פריבילגית". אם לא הייתה כורעת ברך לפני האינקוויזיטורים הפרוגרסיבים ומצהירה שהיא תומכת במאבק של BLM, סביר להניח שהייתה מפוטרת מעבודתה כלומר, מוצאת להורג באופן סימבולי בשם המהפכה של הפמיניזם השחור, שמאשים פמיניסטיות אחרות ב"לבנוּת פריבילגית". הווידוי עזר. במקום לפטר אותה הנהלת ווג הדיחה אותה מתפקידה היוקרתי כעורכת ווג ונתנה לה תפקיד אחר במגזין הזה.

וינטור הואשמה רק בגלל היותה "לבנה", ובגלל זה בכלל לא משנה שמספר המנהלים הבכירים השחורים של ווג בתקופתה היה גבוה יותר ממספרם היחסי באוכלוסיית ארה"ב (לפי מה שפורסם 16% בווג לעומת 12% מאוכלוסיית ארה"ב). וזה היה דווקא אנדרה ליאון טאלי שחור העור שהגיע למעמד של עורך בווג בזכות וינטור, שכרך את החבל סביב צווארה של הבוסית שלו. היא "בחורה קולוניאליסטית" אמר, שלעולם לא תסכים "לוותר על זכויות היתר שלה בתור לבנה". חטאה הבלתי יסולח של וינטור, לפי זה, הוא לא אישיותה ובוודאי שלא כשרונה. חטאה הוא צבע עורה, שמקנה לה פריבילגיות שהשחור מהיותו "שחור" לעולם לא יוכל ליהנות מהן, גם אם "השחור" הוא טאלי או אופרה ווינפרי או מייקל ג'ורדן או ברק אובמה.

מהכניעה של וינטור לקראת הכניעה של ישראל

המקרה של אנה וינטור לא יוצא דופן, והוא נוגע לנו. מה שמתחולל ממש לנגד עינינו זה תהליך מואץ שבו, אחרי ש"הלבן" הוכרז כפגום גנטית, יתפוס "השחור" את מקומו. הפרוגרסיביות בהובלת BLM לפיכך, הפכה לאידאולוגיה גזענית מהסוג הגרוע ביותר, שמתירה את דמו של אדם רק בגלל צבע עורו, שלא באמת מציין גזע אלא קטגוריה מדומיינת שנועדה לקדם את האג'נדה הפרוגרסיבית. לכן, למרות שהם בכלל מצאצאיו של שֵם כלומר, ממש לא לבנים, גם היהודים מכונסים לתוך "הגזע הלבן הפריבילגי", ולכן גם הם חייבים לבקש סליחה, על עצם קיומם, ולאפשר ל"שחור" המדוכא לתפוס את מקומם. במקרה שלנו "השחור" הוא הפלסטיני.

הבעיה עם כל זה היא שמדובר בקטגוריה פרוגרסיבית כלומר, בהזיה שלא משקפת מציאות. "הלבן הפריבילגי" הוא בעצם רוח רפאים שאמורה להפחיד אותנו עד מוות. ישות מדומיינת לחלוטין שכדי להיפטר ממנה צריך לקרוא לעזרתם של "מגרשי שדים" דוגמת אנדרה ליאון טאלי, שבעזרת לחשים כמו "לבנים", "פריבילגים", "קולוניאליסטים", "פטריארכלים", "הטרוסקסואלים" וכדומה, יצליחו לגרש את הרוח הזאת מה"מציאות" המסויטת שלנו.

ומכיוון שגם בישראל מי שבאמת מנהל את העניינים הם הפרוגרסיבים, שחושבים במושגים של "הפמיניזם השחור", לא פלא שישראלים במספרים גדלים והולכים רואים בישראל ישות "לבנה", ולכן אין לה זכות קיום בדיוק כמו שלאנה וינטור אין זכות קיום. הטרגדיה בכל הסיפור הזה היא שאותם פרוגרסיבים שמגדירים את ישראל כ"ישות לבנה" הם חלק מאותה ישות, ולכן לא ימלטו מהגורל שהם מייחלים לה, ולא משנה אם הם יזעקו עד לב השמיים שהם בעד כל המדוכאים, שנענו לקריאתם ובאו לערוף את ראשם.