ד"ר שוקי פרידמן
ד"ר שוקי פרידמן צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה

יחסי דת ומדינה בישראל נעים, כמו במעגל שוטה שחוזר על עצמו שוב ושוב, בסחרור מהיר לתחתית. מאז קום המדינה, בכל אחת מצמתי ההכרעה בהן אפשר היה לקבע הסדרים בסוגיות הקריטיות של שמירת השבת, נישואין, גיור ועוד, התנגדות של סיקריקים מבית סיכלה את המהלך.

התוצאה, ללא יוצא דופן, הייתה כרסום מתמשך וחמור בסטטוס-קוו ובזהות היהודית. המאבק העכשווי בנושא חיזוק הגיור מתנהל לפי אותו דפוס. כולי תקווה שהפעם הקיצונים לא יכריעו, והשינוי החיוני כל כך לחיזוק הזהות היהודית של המדינה יצא לפועל.

כדי להמחיש זאת, ניקח את שמירת השבת בישראל. את השבת האחרונה עשתה בתי בתל-אביב. את הרושם שלה ממצב השבת שם היא תארה כך "זו לא באמת שבת. זה דומה יותר ליום שישי בכל מקום אחר בארץ". הרושם הזה בא לידי ביטוי גם בנתונים קשיחים. כ-25%(!) מהמסחר בישראל מתרחש בשבת. מיום מנוחה שבת הופכת להיות יום סידורים ושופינג. בתל-אביב, שם החוק מתיר פתיחה מבוקרת של עסקים, יש סחף כללי. אבל גם ברחבי הארץ, זה הכיוון. סקרים מראים שאם זה היה תלוי בישראלים הם היו רוצים גם מוסכים ומספרות פתוחים בשבת. קל לנבא שככל שכוחות השוק ימשיכו להכריע, זה מה שיקרה.

לא תמיד המצב היה כזה. אבל בכל פעם שהיה אפשר לשפר אותו או לפחות להקפיא אותו, הקיצונים סיכלו את האפשרות. בראשית שנות השישים יזם שר הדתות, הרב ד"ר זרח ורהפטיג ז"ל (אביו של הרב יעקב ורהפטיג, דיין גיור לשעבר התומך במהלך הנוכחי בגיור) חוק שבת, שיסדיר את שמירת השבת בישראל. גם בישראל החילונית של אז החוק זכה להסכמה פוליטית רחבה. מי שהכשיל אותו היו רבני חיפה וכמה רבנים שהצטרפו אליהם, שהתנגדו בחריפות. למה? כי הוא שימר את הסטטוס-קוו של נסיעת תחבורה ציבורית בשבת. שישים שנה חלפו מאז. אין חוק שבת ועוד מעט גם אין שבת.

לפני שני עשורים, הייתי שותף למאמץ שהוביל אז ח"כ נחום לנגנטל לשורה של הסכמות בכל הסוגיות המשמעותיות של דת ומדינה. התמיכה ב'עסקת החבילה' הזו הייתה רחבה. אפילו ח"כים ורבנים חרדים הסכימו לה בתמיכה אקטיבית או בשתיקה. אבל אז כמה קיצונים החליטו שההסכמות הללו הם סופה של המדינה היהודית. חלפו עשרים שנה ובכל ההיבטים הזהות היהודית: בשבת, בנישואין, בגיור ובשאר הנושאים, נשחקה.

לפני שלוש שנים חזינו במופע אימים דומה. אחרי שנים של מאבקים בסוגית הגיור ותחינות של בג"ץ בפני הפוליטיקאים להגיע להסכמה, פרסם משה נסים מתווה שלו היה מתקבל, היה מקבע גיור הלכתי ממלכתי כגיור יחיד מקובל בישראל. כך גם הייתה נמנעת פסיקת בג"ץ שהכירה בגיור רפורמי. ושוב, בגלל כמה קוצי יוד שלא נראו להם, הסתערו עליו כמה קיצונים בלהט, והובילו לפגיעה גם בלב לבה של הזהות היהודית.

הבחירה באי התפשרות על קוצו של יוד ואי עשייה מול מציאות משתנה, מוכיחה את עצמה שוב ושוב כהרסנית. זכינו שבחודשים האחרונים רבנים רבים מאוד, במניין ושיעור קומה, בהם זקן הרבנים של הציונות הדתית הרב דרוקמן, תומכים בחיזוק הגיור ההלכתי בישראל, מאמץ שמוביל השר מתן כהנא (ושאני שותף לו). אני תפילה שהאור שמביא השינוי הזה לגרים פוטנציאליים רבים כמו גם לזהותה היהודית של המדינה, יגרש הרבה מן החושך.

ד"ר שוקי פרידמן הוא סגן נשיא המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי "פרס".