בועדת זכויות הילד של הכנסת התקיימה אתמול (שני) ישיבה סביב הצעת החוק שמקדמת חברת הכנסת מאי גולן נגד תופעת החרם בבתי הספר. על משמעות החוק והמאמצים להביא להכרה בצורך בו שוחחנו עם חברת הכנסת גולן.
"אנחנו לא מחפשים לפתוח תיקים פליליים, אבל צריך להבין שמה שקורה היום במערכות החינוך לא נתפס. אמנם לא רוצחים את הילדים, אבל רוצחים את הנפשות שלהם. הורים שולחים את הדבר היקר להם ביותר לבתי הספר ולא יודעים מה קורה שם. ילדים חוזרים עם טראומות, הביטחון העצמי והעתיד שלהם נהרסים. זה מלווה אותם ברשתות החבריות. מערכת החינוך לא התנהלה בצורה תקינה עד היום אבל היא צריכה לקחת אחריות".
לדבריה היעד הראשוני אותו הציבה לעצמה הוא הכרה של משרד החינוך בעצם קיומה של התופעה. היא מספרת כי בשיחותיה כבר לפני כשנתיים עם בכירים במשרד החינוך על התופעות והשלכותיהן, נאמר לה שמדובר בלא יותר מאשר עניין פנימי בין ילדים ובאירוע שמחשל את נפשם של הילדים. גולן מצידה הטיחה באותם בכירים כי מדובר בתופעה שילדים מתאבדים בעקבותיה, משפחות עוברות דירה והורים מאבדים את מקום עבודתם בגללה והשלכותיה עמוקות ומהותיות הרבה יותר. בדבריה מזכירה גולן את ניסיונה האישי כמי שחוותה חרם וצלחה אותו בזכות כוחות נפשיים שלא בטוח שקיימים אצל כולם.
"תגובת המשרד מאוד איכזבה אותי", היא מספרת ומעירה כי בתקופה שחלפה מאז נחשפו בתקשורת מספר ילדים שחוו חרמות שצילקו את נפשם ואף מעבר לכך, ובעקבות כך השתנתה הגישה וכעת הצעת החוק שהיא מקדמת זוכה לגיבוי, וגם אם העובדה שהיא חברת אופוזיציה מונעת ממנה מלקדם את ההצעה הרי ששרת החינוך אימצה אותה כלשונה כרפורמה.
"הצעת החוק מביאה את שרד החינוך להכיר בחרם, מה שקורה היום לראשונה בחוזר מנכ"ל שמגדיר מהו חרם ונותן טיפול. מדובר בין השאר בתכנית שיקומית למוחרם ולמחרים, בסנקציות להורים שמתעלמים כי הכול מתחיל בחינוך", היא אומרת ומפרטת כי אכן ישנם החוששים מהפניית אצבע מאשימה להורים, אך "לא מדובר בסנקציות פליליות, אבל זו לא רק אחריות אישית אלא אחריות חברתית. הורים שולחים את הילד עם החינוך מהבית, ואם הילד הורס נפשות של ילדים אחרים זו אחריות שלך כהורה. אם הורה יגיד שהוא לא יודע להתמודד עם בריונות ואלימות של הילד, הדבר יעבור לאחריות בית ספרית ואחריות של משרד הרווחה".
"לא אגיד לאף אחד איך לגדל את ילדיו, אבל אם זו סכנה פיזית או נפשית זה צריך טיפול. צריכה להיות הרתעה כמו הרחקה לצמיתות או עבודות שירות לקהילה. לא להסתפק בהרחקה ליום או שלושה ימים כי זה לא עוזר. אם הורה יבין שהוא יצטרך להעביר את הילד לבית ספר אחר או סנקציה כלכלית, זו תהי הרתעה שתבלום את הגל הזה". סוגיה זו של אחריות ההורים לא נכללה ברפורמת השרה, אך הסעיפים האחרים כלולים בה
עוד מציינת חברת הכנסת גולן את הצורך בתקנים חדשים ליועצות והפיכת יועצות בחצי משרה למשרדה מלאה. כמו כן היא ממליצה על ממונה בכל בית ספר שיהיה בגיל קרוב יותר לילדים ויוכל לעקוב אחר המתרחש בבית הספר. זה יכול להיות בן או בת שירות לאומי או סטודנט פר"ח וכיוצא באלה. אחראי שכזה יעמוד בקשר עם התלמידים גם אחרי שעות בית הספר. "היום ילד חוזר הביתה והחרם לא נגמר עבורו. בקבוצות הכיתתיות הוא מושפל ומוחרם וזה מלווה אותו גם בחלומות ובסיוטים בלילה, לפעמים חוטפים מכות בדרך הביתה והמורים והיועצת או המנהלת לא יכולים לתקן".
עוד היא מספרת על קו החירום הייעודי שהוקם זה מכבר אך לא זכה לפרסום והודה ציבורית. קו 6552* שמאפשר בקשת ייעוץ וקבלת עזרה. "אנשים לא יודעים על קיומו של המוקד", היא אומרת ותובעת את פרסומו בהיקפים נדרשים.
גולן מביעה חשש מביטול הרפורמה בעתיד בשל היותה רפורמה הנתונה להחלטותיו של שר חינוך עתידי, ולדבריה יש לקבע את ההחלטות בחקיקה שאותה בכוונתה לקדם גם מעמדתה כחלק מהאופוזיציה. "חמישים פניות שבועיות מגיעות אלי מהורים ותלמידים", היא מספרת. "אנחנו מאבדים נפשות של ילדים בתופעה רוחבית. ילדים מאוימים ולא יודעים את זה. זה מתחיל במסגרת הבית ספרית ובתנועות הנוער".