פרופ' עלי מרצבך
פרופ' עלי מרצבך צילום: מרים-פייגא בונימוביץ'

גלית (שם בדוי) היא סטודנטית שנה שלישית לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה במרכז הארץ. את שכר הלימוד לאוניברסיטה ואת הוצאות המחיה היא מממנת בכוחות עצמה. "חשוב לי קודם כול לציין שאני מגיעה מבית תומך והורים אוהבים, אבל יש לי עוד שישה אחים. ההורים שלי מאמינים בי, אבל כסף, מה לעשות, הם לא מסוגלים לתת", היא אומרת בכנות. "לכן הנטל הכלכלי הזה נופל עליי ורק עליי".

את יכולה להסביר איך את מצליחה גם ללמוד לתואר כל כך דורש וגם לעבוד במקביל?

"זה באמת לא פשוט בכלל", היא מודה. "מדובר בעשרות אלפי שקלים שאני צריכה להרוויח בכל שנה. חוץ משכר הלימוד הגבוה, אני גרה בדירת שותפות ליד האוניברסיטה, וזו הוצאה נוספת לא מבוטלת. אני עובדת בשכר מינימום כמלצרית במסעדה בכל משמרת שאני יכולה, ובנוסף עושה בימי שישי ובכל הזדמנות שיעורי עזר לילדים באזור. אני מגישה המון בקשות למלגות ומשתדלת להיות מחושבת כמה שניתן, אני לא קונה אוכל מוכן באוניברסיטה, לא מבזבזת על בילויים, הפינוק היחיד שלי הוא כוס אייס קפה מדי פעם. אני עושה טבלאות אקסל מסודרות של הכנסות והוצאות ולא שולפת כרטיס אשראי בכל הזדמנות, אבל כן - השילוב של לימודים באוניברסיטה ועבודה הוא לגמרי לא קל, ובכל סוף חודש אני עם הלשון בחוץ".

בפריפריה האתגר גדול אפילו יותר

גלית לא לבד. המעמסה הכלכלית על הסטודנט בתקופת הלימודים היא כבדה. שכר הלימוד לא מבוטל, ונוסף לזה גם שכר הדירה, מזון, חשבונות ארנונה, חשמל, תחבורה, וזאת רק ההתחלה. לפעמים ההורים הם אלו שמממנים את שכר הלימוד, אך פעמים רבות נאלצים הסטודנטים לממן זאת מכיסם. יצאנו לבדוק את האתגר הכלכלי המוטל על כתפיהם של הסטודנטים ולברר מה יעזור להם להתנהל בצורה נבונה יותר כדי לצלוח את התקופה המורכבת הזאת בצורה מיטבית.

"סטודנטים נמצאים בתקופת הלימודים בשגרה ששואבת הרבה מאוד מזמנם הפנוי", פותחת ד"ר ניבה דולב, דיקנית הסטודנטים במכללה האקדמית כנרת. "מצד שני, חלקם הגדול עצמאי וכבר צריך לפרנס את עצמו, גם בשכר הלימוד, אבל גם במחיה ובניהול החיים. אין ספק שבעבור רבים מהסטודנטים זו משימה לא קלה. זה נכון עוד יותר במוסדות אקדמיים שנמצאים בפריפריה, שם מידת העזרה והתמיכה שהם מקבלים מההורים היא נמוכה יותר. בחלק מהמקרים הם גם נמצאים בפוזיציה שבה הם בעצמם עוזרים למשפחות שלהם, כך שהקושי במקרים רבים גדול יותר".

לדבריה, תפקיד דיקנית הסטודנטים הוא לדאוג לסטודנטים וליכולת שלהם ללמוד בצורה אפקטיבית ופנויה ככל האפשר. "לכן, מתוקף העניין מתנקזות אלינו בקשות לא מעטות לסיוע כלכלי. גם ראשי המחלקות, כפי שהייתי אני לפני שהפכתי דיקנית, בייחוד במכללה האקדמית כנרת, מעורבים בחיי הסטודנטים, ובהרבה מאוד מקרים מזהים בעיה ומפנים אלינו את הסטודנט. גם מעונות שניתנים במחירים מסובסדים הם דרך לעזרה כלכלית, הנחות שמשיגה אגודת הסטודנטים וכן מערך חונכויות מיוחד שמצד אחד עוזר לסטודנטים לא להוציא כסף ומצד שני מעניק תמיכה לימודית שמסייעת להם להשתלט על החומר ולהצליח יותר".

מטבע הדברים, היא מציינת, המשאבים של המוסדות האקדמיים מוגבלים בכל הנוגע למתן הנחות בשכר הלימוד באופן גורף, אך ישנן לא מעט אפשרויות לקבלת מלגה. "תמיד היינו שמחים שיהיה לנו יותר, אבל יש תוכנית מלגות עם מגוון אפשרויות. יש מלגות על רקע מצב סוציו־אקונומי, שבהן בוחנים את מצבם של הסטודנטים ועוזרים להם במידת האפשר. מעבר לכך יש מלגות שמלוות בעבודה קהילתית־התנדבותית, כמו פר"ח ודומותיה, שבהן הסטודנט מקבל, אבל גם נותן. זה גם יוצר תחושה חיובית יותר ומחויבות יותר גבוהה. תמורת שעות שבהן הסטודנט עוזר למישהו אחר, הוא מקבל סיוע כלכלי. כך שיש מגוון רחב של מלגות מסוגים שונים עבור קבוצות אוכלוסייה שונות. אנחנו מאוד מאמינים במלגות שבהן הסטודנט לא רק לוקח כסף והולך הביתה, אלא גם תורם לחברה. זה גורם גם למקבל להרגיש הרבה יותר טוב ומעלה אצלו את תחושת המסוגלות".

במקרים שבהם ישנו צורך נוסף מעבר למלגות, המכללה מאפשרת פריסת תשלומים, דחיית תשלומים או הסדרים שונים אחרים שיקלו על הסטודנטים להגיע למטרה שלהם תוך התנהלות בקצב הכלכלי שלהם. "אם ישנו צורך בפריסה או דחייה של תשלומים עד שיגיע אליהם סכום מסוים, אנו מאפשרים זאת. כמובן שבאופן אקטיבי אנחנו מנסים לגייס מלגות מאנשים וגופים שתורמים. אנחנו מעורבים עם מספר קרנות שתורמות כספים לסטודנטים. מעבר לכך, אנחנו מנסים לשוחח עם הסטודנטים ולעזור להם בהתנהלות כלכלית ובמציאת עבודות שבנוסף לפן הכלכלי, יעזרו גם בפיתוח הקריירה שלהם. העבודות הללו יוכלו להיכנס לקורות החיים שלהם ולהעניק להם ניסיון מעשי שיסייע להם להיכנס למקומות העבודה הרצויים. זו אג'נדה חשובה אצלנו".

האם העבודה במהלך הלימודים לא פוגעת בסיכויי ההצלחה של הסטודנט?

"תלוי. מצד אחד, אנחנו רוצים שהוא יתמקד בלימודים שלו. מאידך, לימודים בלי לעבוד בכלל זה מצב אוטופי, אף אחד מאיתנו לא למד בלי לעבוד בכלל. אני בעצמי עבדתי במהלך הלימודים שלי. הכול תלוי במינון. אנחנו לא רוצים שהסטודנטים יעבדו יותר מדי, עד כדי כך שלא יוכלו להתפנות לעבודות שלהם, אבל כמות מסוימת של שעות עבודה היא גם הכרחית וגם תקדם את הקריירה שלהם. כשבאים עם קורות חיים שיש בהם שעות ניסיון, זה כבר יכול לפתוח דלתות. יש לנו יועצות שדואגות להשמה. אם זה סטודנט מהמחלקה לתיירות ומלונאות, היא משלבת אותם בעבודות חלקיות בבתי מלון; מהמחלקה להנדסת תוכנה - יש פרויקט מיוחד שבו סטודנטים עובדים ועושים פרויקטים תחת פיקוח. במחלקה לחינוך וקהילה משלבים עבודה בחינוך הבלתי פורמלי. אפשר לשחק. זה לא שחור-לבן. אנחנו כמובן לא רוצים שסטודנטים יצטרכו לעבוד יותר מדי, כדי שיהיה להם פנאי ללמוד".

שליש מהנושרים מהאקדמיה - בגלל קושי כלכלי

הרב חיים אלישביץ, דיקן הסטודנטים במרכז האקדמי לב, קובע כי "הנושא הכלכלי מטריד את רוב הסטודנטים. לסטודנט ממוצע יש קושי כלכלי. הוא צריך לממן את הלימודים, את האוכל ואת המעונות. כמובן שאין לו הרבה זמן לעבוד, כך שהוא נקלע לקושי כלכלי. רוב הסטודנטים מצליחים להסתדר עם הקושי הזה. הם מצטמצמים, לוקחים הלוואות, מגישים בקשה למלגות חיצוניות או ייעודיות, עובדים קצת ומסתדרים עם זה. נשארים כ־30 אחוז מהסטודנטים שלהם צריך לסייע במלגות כלכליות או לאתר להם מלגות ייעודיות".

על אף האתגר הכלכלי הגדול בתקופת הלימודים, הרב אלישביץ מדווח כי רק כשליש מהנושרים מתוך האקדמיה, עושים זאת מסיבה כלכלית. "אפשר לעזור עד גבול מסוים. כשסטודנט צריך הכנסה של כמה אלפי שקלים מעבר למה שיש לו, אי אפשר לפתור את הבעיות של כולם. לצערנו הרב, יש גם נשירה כזאת מהלימודים. היא לא גבוהה, אבל היא קיימת". לצד זאת, לסטודנט מאותגר כלכלית, ההמלצה היא לפזר את הלימודים על טווח גדול יותר של שנים, כדי יהיה לו זמן לעבודה. "הוא עושה פחות קורסים מאשר מספר הקורסים המומלץ, ובמקום לסיים תוך שלוש שנים, הוא פורש את תוכנית הלימודים על פני ארבע וחמש שנים. כך נשאר לו זמן לעבודה. זה לא דבר חריג".

לדבריו, בסופו של דבר רוב הסטודנטים מצליחים לצלוח את האתגר הכלכלי בתקופת הלימודים. "אין הרבה סטודנטים שבאמת עוזבים בגלל סיבה כלכלית. אנחנו עושים כמעט הכול כדי לעזור למי שזקוק. למשל, אנחנו מעמידים הלוואות ללא ריבית לטובת הסטודנטים. באחד המקרים פנה אלינו סטודנט צעיר עם קושי כלכלי גדול, השגנו לו מלגות בסך 20,000 ש"ח בשנה כדי שיוכל ללמוד. אנחנו עושים מאמצים רבים כדי שסטודנט יוכל לסיים אצלנו את הלימודים מבלי שייאלץ לעזוב בעקבות קושי כלכלי, ואנחנו די מצליחים בכך".

אל שי אבו, יו"ר איגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה בישראל, מגיעות לא מעט פניות בנושא, חלקן מהסטודנטים עצמם וחלקן אף מההורים שלהם. "כשאדם נכנס לשלב בחיים של היותו סטודנט, השפעות החינוך הפיננסי שקיבל בבית הוריו מתחילות לבוא לידי ביטוי", הוא מציין. "האם הוא לוקח אחריות כלכלית על עצמו ובוחר להשקיע בתחום בעל ערך ועתיד, או שההורה בוחר לממן לו את הלימודים ולהפוך לו את הדרך לקלה יותר".

לשיטתו של אבו, חשוב מאוד שסטודנט יעבוד כדי לפרנס את עצמו, מסיבה מאוד פשוטה. "חלה עליו חובה לשלם דמי ביטוח לאומי. אחרי שהם מסיימים את השירות הצבאי או השירות הלאומי, הם מחויבים בתשלום דמי ביטוח לאומי. מספיק שהם עבדו אפילו חצי שעה בחודש עם תלוש, והם יהיו פטורים מדמי ביטוח לאומי. בנוסף, ישנם לא מעט סטודנטים שעובדים בשתי עבודות. הם צריכים לעשות תיאום דמי ביטוח לאומי, בדומה לתיאום מס. כאשר אדם משתכר במקום עבודה מסוים פחות מ־60% משכר העבודה הממוצע במשק, הוא צריך לעשות תיאום דמי ביטוח לאומי. כל זמן שהוא לא עשה זאת, למעשה הוא משלם דרגת דמי ביטוח לאומי גבוהה.

"חלק מהעולם האקדמי השתנה בכך שלא מעט שיעורים הם מוקלטים או מקוונים, ויש להביא את זה בחשבון בהחלטה אם לממן בנוסף שכר דירה", הוא מזכיר. "אבל גם סטודנט שרוצה לגור קרוב לאוניברסיטה כדי להיות כל כולו בפנים, חשוב שייקח בחשבון לא להכביד על ההורים שלו. יש המון הורים שכורעים תחת הנטל ולא מצליחים לעמוד בתשלומים הללו. לצורך כך כדאי להיעזר בעשרות מלגות שניתן לקבל - חלקן תחת הרשות המקומית, יש מלגות של משרד החינוך, מלגות של עדות מסוימות וכן הלאה, כך שישנן עשרות אפשרויות שניתן לקבל דרכן עזרה לימודית. לפעמים זה יכול להיות מקומות עבודה שהסטודנטים עובדים בהם והם אפילו לא מודעים לקיומן".

אבו קובל על כך שסטודנטים רבים מתחילים את החיים שלהם עם חובות, בשעה שניתן למנוע זאת. "הבנקים מאוד מפתים לפתוח חשבון סטודנט ללא עמלות, אבל הם לא מציינים שהריבית על המינוס שלהם גבוהה פי כמה מאשר בחשבון רגיל. בנוסף, חשוב לדעת שלקיחת הלוואה היא לא דבר רע, בתנאי ויודעים לבנות אותה נכון. לימודים הם כלי צמיחה שמאפשר לאדם להתקדם בחיים. אם במקום לשלם אלפי שקלים ללימודים כל חודש, הוא ייקח הלוואה אחת כוללת לטווח ארוך בתנאים טובים, שההחזר שלה יהיה כזה שהוא יכול לעמוד בו - זה יוכל לסייע לו במהלך הלימודים. בהמשך הדרך הוא אף יוכל לחסל את ההלוואה יותר מהר. יש גם את האגודה הישראלית למתן הלוואות ללא ריבית, שיכולה להקל על התזרים החודשי של הסטודנט".

גם למי שאין הורים תומכים, לא נמצא זכאי למלגה או לא רוצה לקחת הלוואה, אבו מזכיר כי מדינת ישראל פתחה עבורו את תוכנית חיסכון לכל ילד. "הצטברו שם סכומים לא קטנים מאז 2017. בנוסף, כשאדם מסיים שירות צבאי או שירות לאומי יש לו פיקדון, שחלק מהמטרה שלו היא ללימודים אקדמיים. זה מאפשר להם הקלה משמעותית במימון הלימודים. קיימות לא מעט אפשרויות לעזרה", הוא מדגיש.

"מעבר לכך, כדאי להתנייד באמצעות תחבורה ציבורית שזולה יותר עבור סטודנטים, שצריכים להיות מודעים לכך. סטודנט צריך להיות מודע לתקציב שיש ברשותו כשהוא נכנס בשערי עולם האקדמיה, ולא לנסות לרצות מה שאין. חשוב להבין שמדובר בתקופה זמנית שממנה אפשר ללמוד, לצמוח ולהתפתח".

כרמי אור, יועצת כלכלית ומנהלת מיזמים להשכלה פיננסית, נתקלת גם היא באתגר הכלכלי העומד בפי סטודנטים רבים. "הסיפור של הוצאות גדולות הוא מאוד יחסי", היא מבקשת להעמיד את הדברים בפרופורציות. "בתקופתי, היינו גרים במעונות הסטודנטים בבר אילן, עשינו פר"ח וזה כיסה לנו את כל ההוצאות. היום לכל סטודנט יש רכב והם וגרים בדירות שכורות. אנחנו ממש בעד ליהנות מהעולם, אבל שנייה לפני שהולכים ללמוד, חשוב להבין איך המקצוע הזה הולך לפרנס אותנו. לפעמים עדיף לחכות רגע עם הלימודים וללמוד משהו שמפרנס אותנו, ובמקביל אחר כך ללמוד מדעי הרוח, מקצוע שהשכר בו פחות גבוה. יש לא מעט סטודנטים שעושים בכיף את התואר שלהם, כי הם עשו חשיבה אסטרטגית איך הם הולכים לממן את זה".

לשנות חשיבה בעולם משתנה

באמתחתה של אור מספר טיפים חשובים עבור סטודנטים שנמצאים רגע לפני תחילת הלימודים האקדמיים. "קודם כול כדאי לעצור רגע", היא מבקשת. "בימינו אף אחד כבר לא מבטיח שבגלל שיש לנו תואר, נתקבל לעבודה הרצויה או לעבודה מכניסה. צריך לשנות את החשיבה בעולם משתנה. פעם חשבנו שאם נעשה תואר מיד ניחשב לאליטה של החברה. היום כמעט כולם עושים תארים. חשוב להבין במה התואר יכול לעזור באופן מעשי. צריך ללמוד לא רק מה שמעניין אותנו, זה יכול לחכות גם לגיל שלושים וארבעים". טיפ נוסף עבור זוגות סטודנטים הוא שהאחד יפרנס והשני ילמד ואחר כך יתחלפו. "אלא אם כן ההורים לקחו על עצמם את המימון", היא מסייגת. "אבל לא לצפות שיקרו קסמים".

יש עניין להיות חסכן בתקופה הזאת?

"אני לא אוהבת את המילה הזו. אנחנו בדור של שפע, אנחנו לא רוצים לצמצם או לחסוך, אלא רוצים לנהל. להיות מודעים. אני סולדת מהשדר של 'בוא נצטמצם' או 'בוא נחיה בחסכנות'. אבל חשוב לדעת שמי שבוחר שלא לעבוד צריך להתנהל בהתאם", היא מציינת ומפרטת: "אם זה רלוונטי - לגור אצל ההורים, לאורך התואר לחשוב איפה אנחנו קונים ואיך אנחנו מבלים. כל עבודה היא משמעותית, גם אם נמשיך לעשות בייביסיטר. בסוף צריך להראות הכנסות כדי לייצר הוצאות, ואם אין הכנסות - ההוצאות נעצרות. לגבי הצרכים הבסיסיים שלנו, אצל רובנו ההורים ישאירו את המיטה בבית ויהיו בסדר עם זה שנכין טוסטים. בסוף אף אחד לא נשאר רעב ברחוב. מי שמגיע למצב שבו הוא נשאר רעב ברחוב, ברור שלא ילך ללמוד בשלב הזה".

פרופ' עלי מרצבך, נשיא המכללה ירושלים, סובר שהמצב הכלכלי של סטודנטים לא כל כך חמור כפי שאולי נדמה, ואף להפך. "אצלנו במכללה ירושלים יש מעונות לסטודנטיות בחינם לשנה א'. יש לנו גם מעונות לסטודנטים נשואים בדמי דיור נוחים במיוחד, וכל זה באמצע ירושלים. אומנם שכר הלימוד קבוע בכל המכללות ובכל האוניברסיטאות ואי אפשר להוזיל אותו, אך יש מערכת מאוד רחבה של מלגות. די בקלות אפשר לקבל מלגה שמכסה את העלויות לתואר, ומלבד זה, ישנן מלגות נוספות לקיום, כך שסטודנטית שיש לה בעיות סוציו־אקונומיות, או תלמידה שיש לה ציונים מאוד טובים, יכולה להשיג מלגה. מאוד חשוב לנו לאפשר לסטודנטיות המתאימות לקבל מלגה".

בנוסף מציין פרופ' מרצבך כי מערך המלגות של המכללה נותן מענה מקיף, עד כדי כך שבשנת הקורונה המכללה פנתה לסטודנטים והציעה להם מלגות כדי להפחית להם משכר הלימוד, "כך שכמעט כל סטודנט יכול לכסות את העלויות של כל שנות הלימודים שלו במכללה. מדור שכר לימוד אצלנו פחות עוסק בגבייה, אלא ממוקד בלסייע, עד כדי כך שיש סטודנטים שמסיימים את הלימודים שלהם אצלנו בפלוס. יחד עם זאת, דמי ההנחה שניתנים ברוב המכללות הופנו לטובת מלגת קיום, מה שמאפשר לכל סטודנט השקעה בלימודים והתפתחות אישית. כשמוסיפים לזה את המעונות חינם, את חדר האוכל ובריכת השחייה המקורה של המכללה - תנאי הלימוד הופכים לנוחים מתמיד, כדי שיצאו המורות הטובות ביותר לילדי עם ישראל".