מה משותף לחנות בעלי חיים במושב גורן, פיצרייה ברמלה, פנצ'רייה בחולון, עסק לניקוי משרדים בראשון לציון ומתקין פרגולות מבארותיים? אם תשאלו את ועדת הרבנים לענייני תקשורת כל אלה הם כנראה חלק מפגעי הטכנולוגיה.
רק כך אפשר להסביר את החלטתה למנוע ממאות אלפי חרדים המחזיקים בטלפון כשר את האפשרות להתקשר אל אותם בתי עסק. "לא ניתן להשלים את השיחה", הם יתבשרו מיד בהודעה קולית מטעם הוועדה, אשר מפקחת על הקווים. "המנוי שברשותך משויך לקומה הכשרה הכולל שירות סינון שיחות".
אבל לא רק הפנצ'ר־מאכער ופיצה ציצינו ברשימה השחורה. גם למשרדי הממשלה ולרשויות המקומיות אי אפשר להוציא שיחה, כאילו מדובר בתועבה, ואפילו לא לקווי תוכן המשדרים שיעורי תורה של הרבנים הלא נכונים לזיכוי הרבים. על חיוג למוקדי סיוע לנפגעי תקיפה מינית או לחברת 'פארמה' המספקת קנאביס רפואי בכלל אין מה לדבר. ההערכה היא כי בוועדת העסקנים, שמשום מה נקראת ועדת הרבנים, חסמו עד היום מאות אלפי מספרים, פרטיים ועסקיים - חלקם הגדול באופן שרירותי ואת כולם מבלי לנמק. כעת מבקש שר התקשורת יועז הנדל לעשות סוף לתופעה במהלך שמצליח להסעיר בחודשים האחרונים את החברה החרדית כולה.
מספר שהוא תעודת זהות
עמותת 'ועדת הרבנים לענייני תקשורת' הוקמה לפני כמעט 20 שנה, עם חיבור הטלפונים הניידים לאינטרנט, בואכה הופעת המכשירים החכמים וכניסתם לכל כיס. מנהיגי הציבור החרדי מכל הזרמים ביקשו אז למנוע חשיפה של אנשי קהילותיהם – מבוגרים כצעירים – לתכנים לא הולמים ברשת, ובהמשך גם את השעבוד למסך באופן כללי, וקבעו נורמה חברתית מחייבת שזכתה להצלחה מסחררת. ברמת החוֹמרה - בני הקהילה מחזיקים רק מכשירים פשוטים, "טלפונים טיפשים", המשמשים לשיחות קוליות בלבד, ממש כמו פעם. בתוכנה – הקווים עצמם, אשר מסופקים על ידי חברות הסלולר, כשרים גם הם בכך שאינם תומכים בחיבור לאינטרנט או בשליחת הודעות כתובות, אף אם השימוש בהם הוא באמצעות מכשיר חכם ומשוכלל.
כדי להיפתח לקהל החרדי נענו חברות הסלולר לשתי דרישות נוספות של הרבנים. ראשית, הן הסכימו לחסום את האפשרות להתקשר מאותם קווים לכל מספר שהוועדה תגדיר כבעייתי. שנית, הן העמידו לרשות המנויים קומות מספרים ייעודיות למסלולים אלה על מנת שניתן יהיה לזהות בקלות את אופי הקווים. וכך, בעידן שבו שאלת מיהו חרדי הפכה לנושא טעון ורגיש במגזר, חידה בלתי פתירה כמעט כמו מיהו יהודי, הפכו מספרי הטלפון בתוך זמן קצר למגדירי החרדיות החדשים, לא פחות. אם מספרך מתחיל בספרות 050-41, 052-71, 054-84 וכדומה – אתה משלנו. ילדיך יוכלו להתקבל לתלמודי התורה, לישיבות ולסמינרים היוקרתיים וגם להשתדך עם משפחות מאנ"ש ועוד ועוד. תו תקן של ממש. סמל סטטוס.
גם משרד התקשורת הכיר בחשיבות הגדולה ובמשמעות המיוחדת של העניין והחריג את הקווים הכשרים מרפורמת ניידות המספרים. לאמור: תעודת זהות אי אפשר להחליף. רצונך לעבור למסלול אחר או לחברה מתחרה? המספר יישאר בכל מקרה כשר ולא יוכל לנדוד איתך – ואתה תיאלץ להיפרד ממנו. ויש גם צד אחר לאותו המטבע: בכיס השני יכול להיות מונח מכשיר נוסף, טרף לחלוטין בחומרה ובתוכנה, לצורכי עבודה או לשימוש אחר, בגלוי או בחשאי. אבל כל עוד הטלפון הכשר הוא מספרך הרשמי והקו העיקרי - אין בכך כדי לפסול את תעודת היושר.
בשנים האחרונות הלכו לעולמם כמה מראשי העדה שהיו נשיאי ועדת הרבנים. יורשיהם, מנהיגי החרדים כיום, מגלים פחות עניין ומעורבות בעבודתה. בנוסף לכך נתגלעו בתוכה מחלוקות ונציגי חלק מהזרמים פרשו ממנה. כל אלה הביאו למצב שבו חבריה - רבנים מדרג שלישי ורביעי, ובעיקר עסקנים זוטרים - נהנים מעצמאות כמעט מוחלטת ועושים בה כבשלהם. המצב הזה שבו מצד אחד החרדי הממוצע הוא לקוח שבוי של המסלולים הכשרים ומצד שני חברות הסלולר מכפיפות עצמן לוועדה התברר מהר מאוד כמונופול הרסני ומסוכן במיוחד - והגולם קם על יוצרו. העסקנים קיבלו לידיהם כוח אדיר, והוא מנוצל היטב מול הציבור שאותו הם מייצגים - לא תמיד לשם שמיים. כך למשל החליטה הוועדה בשנים האחרונות למנוע מכל מנויי הטלפון הכשר את האפשרות להתקשר למאות אלפי מספרים, מקווי "נייעס" המדווחים על הנעשה בחצרות החסידים ועד לבתי עסק שלא ברור במה חטאו, בלי כל הסבר או זכות ערעור. משתמשים שבסך הכול ביקשו להגן על עצמם ועל ילדיהם מפני תכנים פוגעניים, ואגב כך גם להצהיר על השתייכותם לחברה החרדית, גילו כי נחסמת מהם ההתקשרות לקווים תמימים לחלוטין, והרשימה הולכת ומתעדכנת, הולכת ומתארכת. ובצד השני - אנשים פרטיים ונותני שירותים מגלים לפתע כי האח הגדול מונע מאלפי לקוחות פוטנציאליים או מסתם מתקשרים את הגישה אליהם בלי סיבה הגיונית הנראית לעין – ואין עם מי לדבר.
תחום פעילות נוסף של ועדת הרבנים לענייני תקשורת שהתפתח בשנים האחרונות הוא מתן תעודות כשרות לחנויות למוצרי סלולר, ונראה שהוא משגשג במיוחד. בעלי עסקים בריכוזי החרדים מתארים דפוס פעולה זהה, מאפיונרי למהדרין, שבו נוקטים חברי הוועדה והשליחים מטעמם. תחילה הם "באים בטוב" ומציעים פיקוח על החנות כדי שיוכלו להמליץ עליה לציבור ולהעיד שהיא כשרה. ואולם מי שמסרב להצעה, מנומס ככל שיהיה, מוצא עצמו בתוך זמן קצר קורבן להטרדות והתנכלויות מתמשכות, עד כדי אלימות פיזית קשה ומעשי ונדליזם, כביכול בשם המאבק הרוחני על טוהר המחנה. פרוטקשן לפי הספר. בירושלים ובריכוזים חרדיים נוספים הפכו המראות הללו לדבר שבשגרה ולעניין כמעט יומיומי, ולאחרונה ניכרת הסלמה חריפה במאבק נגד בעלי העסקים שאינם סרים למרות ועדת העסקנים. תחקירים עיתונאיים שפורסמו בעניין חשפו כי אינטרסים כלכליים משחקים תפקיד מרכזי במלחמת הקודש הזאת, כאשר תנאי בסיסי לקבלת כשרות לחנויות הוא רכישת מכשירים דווקא מיבואנים מסוימים המקיימים קשרים עסקיים עם חברי ועדת העסקנים ומתגמלים אותם על כך. המשטרה בדרך כלל חסרת אונים לנוכח התופעה, אך השבוע היא עצרה לראשונה את אחד מאנשי הוועדה בחשד לקשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים, היזק לרכוש במזיד, תקיפה והלבנת הון. בית משפט השלום בירושלים האריך את מעצרו בשבוע ימים וקבע כי הראיות שהציגה המשטרה "מניחות חשד סביר לביצוע העבירות" וכי "קיימת בענייננו עילת מעצר של מסוכנות".
גם החרדים מאסו בוועדה
במשך שנים בחר משרד התקשורת שלא להתערב בנעשה בשוק הסלולר החרדי, בין היתר בגלל הרגישות הפוליטית בתקופת שלטון הימין, ומבחינתו כרגולטור תת־הענף הזה התקיים כמעין אקס־טריטוריה. התוצאה הייתה המשך ההשתוללות נטולת הרסן של העסקנים שיכורי הכוח, שרק הלכה והתגברה, עד שאותם פעילים הצליחו להמאיס את ועדת הרבנים אף על החרדים עצמם. פעם הם ראו בה את ידם הארוכה של גדולי הדור ואילו היום רבים מהם מעודדים בשקט את השר הנוכחי, שמנסה להוביל לשינוי.
הקש ששבר את גבו של יועז הנדל, לצד אותה הסלמה, היה חסימת קווים חיוניים בתקופת הקורונה, כמו מוקדי המידע הממשלתיים והלמידה מרחוק, שבימי השיא של התפרצות התחלואה נתפסה כצעד אחד יותר מדי והצליחה לקומם רבים במגזר ומחוצה לו. בעקבות כך החליט הנדל לפני כמה חודשים לחייב לראשונה את חברות הסלולר לנמק חסימה של כל קו - הנחיה שמיושמת בשתי פעימות החל מהשבוע שעבר. המהלך הזה, שנועד להחליש את כוחה של ועדת הרבנים מול המפעילות ולהגביר את השקיפות, עבר בשקט יחסי, בלי התנגדות חזקה במיוחד ברחוב החרדי, אבל החלטה נוספת שקיבל באחרונה מצליחה להרעיש עולמות. הנדל קבע כי בקרוב תתאפשר ניידות מספרים גם למנויי המסלולים הכשרים, כך שלא ניתן יהיה עוד לדעת לפי המספר האם מדובר בקו רגיל או בקו מפוקח. מטרת המהלך היא כמובן לשחרר את הציבור מכבלי הוועדה ומהתלות בה, אבל התוצאה תהיה גם הפיכת תעודת הזהות החרדית, אותו תו תקן, לחסרת משמעות - דבר שמאיים לערער את הסדר הקיים ואת שלמות הקהילה ולא יכול לעבור בשקט.
בתחילה החרדים צופפו שורות והתייצבו באופן אוטומטי להגנה על ועדת העסקנים - ולעזאזל המהות. חברי הכנסת התלהמו, כלי התקשורת התגייסו, פייק ניוז הופץ בכל מדינות המלך על חיסול הטלפונים הכשרים. הנדל עצמו הפך יעד לאיומים והטרדות של גורמים קיצוניים, פעילים הפגינו מחוץ לביתו ובשלב מסוים הוצמדה לו אבטחה קבועה. אבל לאט לאט גם השטח החל לומר את דברו, ובקרב מנהיגי הציבור חלחלה ההבנה שאולי הוועדה המפוקפקת היא שהביאה את הרעה הזאת עליהם ועל עצמה. בשבועות האחרונים נראה כי הפוליטיקאים, עסקני הציבור ומובילי דעת הקהל התפכחו והם מציגים כעת עמדה מורכבת ומרוככת יותר בסוגיה - מצד אחד התנגדות נחרצת לניוד המספרים ומצד שני ביקורת חריפה על אנשי הוועדה שהביאונו עד הלום. סקר שפורסם השבוע באתר כיכר השבת הצביע גם הוא על האבחנה שהציבור החרדי עושה בין הדברים: הוא אינו מרוצה מתפקוד ועדת הרבנים, אך גם מתנגד למהלך של הנדל, שנראה בעיניו כניסיון לשפוך את התינוק עם המים.
תורו של הנדל
הראשונים לזהות - או לקוות - שעמדות השר והעמך החרדי לא כל כך רחוקות זו מזו ואולי ניתנות לגישור היו כמה רבנים ועסקנים חשובים, שלפני כמה חודשים שכחו למשך שעה קלה מהחרם הקדוש על ממשלת השמד לטובת העניין. משלחת בראשות האדמו"ר מוויז'ניץ, מנהיג אחת החסידויות הגדולות בישראל, עלתה לרגל אל לשכתו של הנדל במשרד התקשורת בירושלים כדי להשתדל בפניו ולהתחנן על נפשה בנושא. משתתפי הפגישה מהצד החרדי באו לקדם רק מטרה אחת, צנועה מבחינתם: לשמור על תעודת הזהות החרדית שלהם, ואם אפשר אז גם לסיים את הפגישה בשלום ובטח שלא מושפלים. הם יצאו מגדרם ועשו יותר מהמקסימום כדי להושיט לשר יד מפויסת וליזום הידברות, משא ומתן לפשרה - אך היד נדחתה. היחס שקיבלו, שהתפרש על ידי רבים כפטרוני ומזלזל, הרחיק במקום לקרב וההזדמנות ההיא הוחמצה.
כעת הגיע תורו של יועז הנדל להושיט את היד, ונראה שגם הוא מבין זאת. עם כל הכבוד ל"הרס היהדות" בגיוס, בגיור ובכותל, שעליו זועקים הפוליטיקאים החרדים מבוקר עד ערב, אין כיום עוד איום גדול על החברה החרדית כמו הרפורמה הזאת. מדובר באירוע שאם יצא משליטה עשוי להוציא רבבות לרחובות לעצרת מחאה רשמית בחסות גדולי הדור. זו הסיבה לכך שגורמים חרדיים בכירים כבר אינם מהססים להציע - באופן פומבי או בחדרי חדרים - את פירוק מונופול ועדת הרבנים לענייני תקשורת ופתיחת השוק לתחרות באמצעות הקמה של גופי כשרות קהילתיים שונים, בדיוק כמו בתחום המזון. יש מהם שאף מנסים לקדם זאת בפועל, והרי זה בדיוק מה ששר התקשורת רצה.
אכן, ההצעה הנדיבה הזאת - או שמא הכנועה - לא הייתה באה לעולם אלמלא הנחישות שהפגין השר לאורך כל הדרך. התנהלותו היא זו שהעמידה את העסקנים עם הגב אל הקיר ולא הותירה להם ברירה. אבל משבאה ההצעה לעולם, נראה כי הגיע הזמן להניח את הנשק ולפנות לערוצים הדיפלומטיים כדי להשיג את המטרה המשותפת. על העקרונות הגדולים כבר אין מחלוקת, וגם חדשות הכזב לא ממש תפסו. הכול מבינים שהשר אינו יכול ואינו רוצה למנוע מאברכים את הזכות לטלפון כשר – רק לרסן כהוגן את ועדת העסקנים ולהקים לה מתחרים טובים וישרים.
הנה הצעה על חשבון הבית למתווה פשרה שמן הסתם יספק את יועז הנדל וגם את האדמו"ר מוויז'ניץ:
1. במקום תעודת זהות אחידה יהיו כמה תווי תקן המגדירים מיהו חרדי - של הרב לנדא ושל בית יוסף, של הרב מחפוד ושל שארית ישראל, של העדה החרדית ושל חת"ם סופר פתח תקווה.
2. ניוד המספרים יתאפשר רק בין הקומות הכשרות.
3. משרד התקשורת לא יחייב תינוקות של בית רבן להתחבר לטיק טוק.
הכותב הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet וידיעות אחרונות