חדורי שליחות

במשך שנים אוקראינה לא האירה פנים ליהודים. האתר שמנציח את הטבח המזעזע של יהודי קייב בבאבי יאר שהופצץ השבוע על ידי הרוסים הזכיר את האירוע הבלתי נתפס ההוא, בערב יום הכיפורים של שנת 1941. אבל בעשור האחרון צמחה ועלתה הקהילה במדינה, והיא מקיפה מאות אלפי אזרחים אוקראינים. קמו במדינה ישיבות, בתי ספר יהודיים, תלמודי תורה וקהילות החלו לקום מחדש ואף לגדול ולהתרחב הרבה יותר מבעבר. ואז הגיעה המלחמה, שרבים מהיהודים לא האמינו שתצא אל הפועל, וגרמה לרבים מהם לצאת לגלות שממנה הם אינם יודעים איך ומתי ישובו.

הרב משה בבר, שליח חב"ד בדניפרו שבמרכז אוקראינה, פועל בעיר שבה יש לא פחות מ-50 אלף יהודים, חלק ניכר מהם מצוי בקשר שוטף עם נציגי חב"ד אשר מובילים את הקהילה היהודית במקום. הוא נשאר במשך ימי המלחמה הראשונים, כמו רבים מהשליחים, כדי לסייע ליהודים שלא הייתה להם יכולת למלט את נפשם מהמדינה. השבוע החליט להצטרף לכמאה משפחות יהודיות ולעזוב את העיר. "הלחץ גבר. נכבשה עיר סמוכה אלינו והייתה שם לחימה מאוד אינטנסיבית ועל כן העדפנו שלא לקחת סיכון ולהתפנות יחד עם כל מי שיכול".

אבל היו גם יהודים שלצערו של הרב בבר נותרו מאחור. "אנשי גיל הביניים שיכולים לעזוב את הבית ולצאת מגיעים לבית הכנסת. בית הכנסת מלא מפה לפה בכל היום. נותנים לאנשים לשבת קצת, להירגע, להתפלל, לשאוב עידוד מהרב ומהשליחים המקומיים. החנויות פתוחות והמסעדות פתוחות כדי שירגישו שהחיים ממשיכים. לזקנים ולמרותקים למיטות דואגים להביא אוכל הביתה ולהרים את המורל, אבל רואים את הפחד בעיניים. הם לא יודעים מה יהיה העתיד שלהם. לנו כישראלים יש דרכונים ישראליים, אבל הם לא יכולים לעזוב את המדינה".

"עם זאת מרבית הנשים והילדים הוצאו מאזורי הסכנה. נסענו עם אבטחה והשגרירות הישראלית דאגה לנו באופן הדוק", הוא מוסיף.

הרב בבר משתדל גם לשמור על אופטימיות: "באופן אישי לא הייתי עוזב, אבל התייעצתי עם הרב הראשי אחרי שאמרו שמי שרוצה להישאר שיישאר, וגם הנשים והילדים מפוחדים ולכן זה הדבר הנכון לעשות. עד לפני שבוע לא הייתה לנו כוונה לעזוב ולשנות את סדרי החיים. עכשיו זה בקטגוריה של פיקוח נפש ולכן יצאנו לדרך. לא לקחנו מצות לפסח ולא מגילת אסתר כי אנחנו בטוחים שנחזור בבטחה להמשיך את השליחות חזקים יותר", הוא מסכם.

"האספקה שבתוך העיר – זה מה שיש"

הרב יעקב בלייך, רבה של קייב, יצא גם הוא מבירת אוקראינה, למרות שיהודים רבים נותרו בה. "בתוך קייב יש כתשע קהילות יהודיות. מהקהילה שלנו שהייתה הגדולה הוצאתי את מי שיכולתי עד יום חמישי שעבר. הם יצאו למחנה שהכנו מאה קילומטרים מערבה מקייב". מאז, אגב, הספיקו חברי הקהילה שברחו לנדוד לעבר הגבולות בניסיון להתרחק מאזורי הלחימה.

סמוך לקייב פועל כפר הפליטים אנטבקה שהקים שליח חב"ד בבירת אוקראינה, הרב משה אסמן, שהוא גם רבה של אוקראינה. במקום נמצאים אלפי יהודים תושבי קייב והסביבה, גברים, נשים וילדים, וזאת לאור הכרזתו של הרב אסמן כי כל יהודי מוזמן להגיע לאנטבקה, שם הוא יקבל אירוח מלא, מזון ושאר צרכים ככל שיידרש.

"אני רואה ילדים קטנים ותינוקות מבוהלים והלב שלי נקרע. זו הבעיה היחידה. יש תחושת אי-ודאות. אנחנו באמצע המלחמה", אומר הרב אסמן. "לא רחוק מכאן יש מתקפות של טנקים וטילים, הפצצות עזות ביותר".

"באנטבקה יש מאות יהודים ועוד ועוד אנשים מגיעים בניסיון להמשיך מכאן אל הגבולות", אומר הרב אסמן. מבנו שמואל, שבעצמו משמש כשליח והיה לצידו בהתמודדות בימיה הראשונים של המלחמה, ביקש לעזוב יחד עם משפחתו כדי ללוות יהודים רבים בניסיון להוציאם מאזור הלחימה.

"לא פשוט לצאת החוצה כי מסוכן בדרכים, יורים שם ורוב הגשרים פוצצו", אומר הרב שמואל אסמן. "ילדים ונשים פה עייפים ותשושים בתנאים קשים אחרי שעות של לחץ נפשי אדיר. אנחנו צריכים להביא אותם לישראל כמה שיותר מהר, לסביבה נעימה ותומכת".

הוא מוסיף: "אנחנו מרגישים את התפילות והחום שהציבור הישראלי נותן לנו בשעה הקשה הזאת, אך כדי להוציא עוד משפחות וחברים שלנו לישראל אנו נדרשים להפעיל משאבים רבים באוקראינה, כולל אבטחה צמודה ורכישת מזון ואפילו תרופות שהמחיר שלהן כעת גבוה הרבה יותר בגלל שרוב החנויות סגורות".

הרב משה אסמן לא מתכוון לעזוב, למרות שמאגרי המזון והתרופות מוגבלים וכאמור מחולקים ליהודים שנותרו, הן בקייב הבירה והן בכפר הפליטים אנטבקה. "מתרחש כאן פשע מלחמה. הצבא הרוסי שהיכה בנאצים ב-1941 מפציץ היום את האוכלוסייה האזרחית בקייב, חרקוב ואודסה. ההתקפה הרוסית על באבי יאר אינה סתמית אלא סמלית מאוד. שוכבים שם מתחת לקרקע 200 אלף יהודים חפים מפשע שנרצחו על ידי הנאצים ועכשיו הרוסים מפציצים את המקום ללא הכרה".

הוא מספר עוד: "מתקשרים אליי יהודים ולא יהודים מקייב ומהסביבה ומבקשים עזרה. אנחנו עוסקים בהצלה של אזרחים תמימים, קשישים שנגמרו להם התרופות, אימהות שבוכות והילדים שלהם בוכים. אני גאה שנפל בחלקי הכבוד לסייע לאנשים האלה".

"כל מי שאדיש וכל מי שמסכים בשתיקה או לא בשתיקה למתקפה הרוסית הוא שותף לפשע המלחמה. אני לא מפחד למות, אבל בחלומותיי הגרועים לא חלמתי שמי שיפציץ את ביתי יהיה רוסיה שבה נולדתי, למדתי ורבים מחבריי מתגוררים בה. אותם חברים שכמובן לא יצרו קשר, בניגוד לרבים אחרים – יהודים ושאינם יהודים. אני אחיה כי אני חי בשביל לעזור לאנשים כאן, אבל חשוב לי שהעולם ידע אילו פשעים מתבצעים כאן", מסכם הרב אסמן.

הרב יוסף יצחק וולף, רבה של חרסון, ראה את הכוחות הרוסיים נכנסים לעירו וכובשים אותה וגם הוא נאמן להחלטה להישאר ולדאוג ליהודים שנותרו מאחור. "במחוז יש אלפי יהודים ובעיר עצמה יש מאות משפחות. יש פה גם כמה ישראלים שנמצאים יחד איתנו. הצטיידנו, קנינו כמויות גדולות של אוכל ועד שלשום בלילה עסקנו בחלוקת מזון לאנשים. אנשים יושבים בבית ויש להם לפחות לימים הקרובים מה לאכול, בתקווה שהדבר הזה ייגמר באופן הכי מהיר, כי נכון לעכשיו אין שום אספקה לעיר ומה שיש בתוכה – זה מה שיש".

"בפעם האחרונה שהייתה כאן מלחמה זה היה במלחמת העולם השנייה. אין כאן מקלטים. אנחנו מסתתרים בכל מקום שאפשר", הוא מסכם.

מסע היתומים

אחד ההיבטים הפחות מוכרים של פעילות הקהילות באוקראינה הוא בניהול בתי יתומים לילדים יהודים שגורלם לא שפר עליהם. אלה הפכו לאחד מהסיפורים המרטיטים והמרגשים של המלחמה באוקראינה.

ביום שלישי הצליחה קבוצה של נערים, נשים וילדים יהודים ובהם כמאה ילדים מבית היתומים בעיר ז'יטומיר שבאוקראינה לעבור את הגבול לרומניה. לחלקם כלל לא היה תיעוד מתאים, ומאמצים גדולים של הקונסול הישראלי ברומניה רוני שבתאי הביאו לכך שהם הצליחו לעבור את הגבול בדרכם ליעד הסופי – ישראל.

הקונסול הישראלי לא יכול היה להסתיר את התרגשותו. "בשם ממשלת ישראל והשגרירות, ריגשתם אותי מאוד", אמר שבתאי לילדים. "זה אחד האירועים המכוננים בחיי. אני מאחל לכם בשם מדינת ישראל חיים טובים יותר. סעו בשלום ותמשיכו ליעד שממנו יהיו לכם חיים הרבה יותר טובים. היה לי לעונג לתת לכם את המענה בשם מדינת ישראל".

הוא מספר שהרגעים הללו, למרות יותר משלושה עשורים בשירות המדינה, היו המרגשים ביותר בחייו ואף העלו דמעות בעיניו. מדובר במבצע שארך ימים ספורים ואף דרש מהילדים, חלקם רכים בשנים, ללכת כחצי קילומטר בשלג ובקור העז, מחשש של השלטונות האוקראיניים שנהגי האוטובוסים שהובילו את הילדים יבקשו לעבור גם כן את הגבול כדי להימלט מאימת הגיוס.

גם הרב שלמה בקשט, מנהל בית היתומים באודסה, ניהל מבצע להוצאת כ-250 ילדי בית היתומים למקום מבטחים. המסע הזה ארך ימים ספורים, כולל נסיעה בעיצומה של השבת שעברה. "הדאגה לילדים הללו היא הדבר שיושב לנו על הלב. יש לנו פה ילדים עם סיפור חיים קשה מאוד שאנחנו דואגים להם".

הרב בקשט סיפר כי הוכנו מראש מקומות מפלט שונים לילדים, משום שלא נמצא מקום אחד שיוכל להכיל את כולם. "ההחלטות התקבלו תוך כדי תנועה, כי הכול קורה מהרגע לרגע. הדברים מורכבים מאוד, היינו בקשר עם הגורמים הרלוונטיים במדינת ישראל".

בתו של הרב בקשט, שירה, מוסיפה: "זה היה מסע מפרך. לא היה קל להרגיע את הילדים ששמעו את קולות הפיצוצים והרגישו שעולמם חרב עליהם. הרגענו אותם, חיבקנו אותם, לילדים הקטנים סיפרנו שיוצאים לטיול ארוך ושלא נעזוב אותם לעולם".

לדבריה, "הרגשת היתמות לא עוברת באף גיל. במצבים כאלה חרדת הנטישה רק הולכת וגוברת. למרות שלא ידענו מה יקרה כבר כחודש התכוננו יחד איתם למצב שבו נצטרך לעזוב את המקום הבטוח שלנו".

הרב אברהם וולף, רבה הראשי של אודסה, החליט שלא לסכן את 120 היתומים שנמצאים תחת חסותו. "יש 120 ילדים בבתי היתומים של חב"ד, מי ישמור עליהם אם אעזוב?" הוא אומר בקול חנוק מהתרגשות. "האפשרות של לעזוב את אוקראינה היא פריבילגיה שלא עברה בראש של אף שליח חב"ד", אומר הרב וולף. "באודסה יש 35 אלף יהודים, שאנחנו אחראים על החיים שלהם והם פונים אלינו לעזרה. חוץ מבית היתומים יש לנו פנימייה של 140 סטודנטים יהודים מכל אוקראינה ובית אבות של 50 ניצולי שואה. אני בכלל יכול לחשוב תרחיש שבו לא אשמור עליהם? אנחנו לא יכולים לאפשר להם להישאר לבד".

בישראל מתחילים להתכונן לגל עלייה גדול שככל הנראה יגיע בעקבות המלחמה באוקראינה. פרט לפליטים, מצפים בישראל לאלפי עולים שיחליטו להעתיק את חייהם ולמדינת ישראל ובמשרד הקליטה כבר נערכים לכך. אלא שבינתיים, ועדת הקליטה של הכנסת מושבתת בגלל הסכסוך בין האופוזיציה לקואליציה.

חבר הכנסת יום טוב כלפון מימינה אומר לנו שהמלחמה באוקראינה היא הזמן הנכון להתעלות מעל המחלוקת. "נלחמתי על הקמת הוועדה חודשים רבים. כעת פרצה מלחמה ויש משבר אמיתי. יהודים רוצים וירצו לעלות לישראל ואנחנו צריכים לעזור להם. אלא שבכנסת ישראל אין מקום לדון בעניינים האלה ואף לפקח על פעילות הממשלה בנושאי עלייה וקליטה כי הוועדה לא מוקמת".

לדבריו המצב יוצר אבסורד של ממש. "מה בעצם קורה? נקבעו שלושה דיונים בשלוש ועדות שונות. היה דיון בוועדת הכספים, בוועדת החוקה וגם בוועדה לשירותי דת שאני מתקשה להבין את הקשר אליה. המשותף היה שראשי הוועדות הללו הם חברי כנסת שיש להם זיקה לאוקראינה. לנושא העלייה והקליטה אין אבא ואמא בכנסת ובעיניי זו תעודת עניות".

"אני קורא למצוא פתרון ואולי להקים בינתיים ועדת משנה שתעסוק בנושא העלייה והקליטה כי המלחמה באוקראינה תייצר לנו הרבה עבודה וחשוב שהנושא הזה, כמו נושאי קליטה אחרים, יטופל בכנסת", מסכם כלפון.