העולם משתנה. עובדה זו איננה ניתנת לערעור וכל מי שעיניו בראשו יבין זאת. מערך הכלים הנדרשים היום לאדם בשוק התעסוקה ובמרחב החברתי הוא מגוון, מורכב ודורש יכולת ליצור חיבורים ואנליזות אשר מביאים לתובנות חדשות.
לאור כל זאת עולה השאלה: היכן נמצאת מערכת החינוך? האם בית הספר מכשיר את ילדינו לחשיבה מורכבת ובין־תחומית? התשובה היא שהדבר כלל לא בטוח, וזאת מפני שמבנה מערכת החינוך עוצב כבר מימים ימימה בחלוקה לדיסציפלינות - היסטוריה, מדעים, מתמטיקה, תורה ועוד. כל אחד מן הנושאים תחום בשיעורים מוגדרים ובמערכת הערכה ספציפית לו. אין כמעט מפגש בין הנושאים השונים, לא בלמידה ולא בדרכי הערכה.
אולם האם באמת כך אנחנו חושבים? הלומדים גמרא יוכלו בנקל להבחין כמה חשיבתם של חז"ל היא רב־תחומית. הלכה ואגדה ניצבות זו ליד זו ומנהלות דיאלוג ביניהן, פירושים על התורה נסמכים לא אחת על המדע ועוד ועוד. למידה וחשיבה בין־תחומית מצויות בלב ליבה של המחשבה היהודית. מדוע לא נאמץ את צורת המחשבה הזאת בבתי הספר?
נראה שהתשובה לכך היא שבצד העושר הגדול הגלום בחשיבה מעין זו, טמונה שם גם סכנת הרדידות והשטחיות. יצירת חיבורים שלא מתוך למידת עומק של תחומי הידע הרלוונטיים תביא בהכרח לטיעונים שטחיים ואף לטעויות.
אז מה עושים? עלינו לעודד מחד את הלמידה הנושאית לעומק ולרוחב, ועל גביה לבנות קומה נוספת של הוראה ולמידה בין־תחומיות, שתוכל לקדם את כולנו אל ידע חדש.
הכותבת היא ראש החוג ללימודים כלליים בין־תחומיים במכללת הרצוג