התמונות הקשות שמגיעות בימים האחרונים מחרקוב, קייב, חרסון ושאר הערים הגדולות שבמרכז ובמזרח אוקראינה היו צפויות כבר זמן רב. אחרי חוסר ההצלחה של רוסיה בכיבוש מהיר של הערים המרכזיות באוקראינה, עברו הרוסים לפגוע גם במטרות אזרחיות. טילים הונחתו על בניין המנהל הממשלתי בעיר חרקוב וגרמו להרוגים ופצועים רבים. בניין ערוץ הטלוויזיה האוקראיני הממשלתי בקייב הופצץ, אך הטילים החטיאו את יעדם ופגעו באתר ההנצחה לנרצחי השואה בבאבי יאר והוא ניזוק קשות. לפי הדיווחים הרשמיים חמישה בני אדם נהרגו במתקפה. בנוסף לכך הותקפו בנייני מגורים בעיר חרסון, הסמוכה לחצי האי קרים, כמו גם אתרים רבים ברחבי המדינה.
המתקפות הללו זכו לשורה של גינויים מהמערב לצד החמרה נוספת של הסנקציות נגד רוסיה. הסנקציות הכבדות שהטילו מנהיגי ארצות הברית, בריטניה והאיחוד האירופי נותנות אותות ראשונים בכלכלה הרוסית, כאשר נכון לזמן כתיבת שורות אלה המטבע הרוסי, הרובל, צנח לשווי של פחות מסנט אחד. בין הסנקציות שהטיל המערב עד כה ניתן למצוא איסור טיסה מעל רוב מדינות אירופה, ביטול פרויקט הנורד סטרים 2 - צינור הגז מרוסיה למערב אירופה שהיה חלק אסטרטגי במדיניותה של גרמניה בשנים האחרונות, מניעת הבנק הרוסי המרכזי משימוש בכספי הרזרבות שיש לו ברחבי אירופה, הקפאת נכסים של בכירים רוסים ואוליגרכים המקורבים לפוטין והטלת סנקציות כבדות על בנקים רוסיים. הסנקציה הכבדה ביותר, זאת שגם גרמה לקריסתו של המטבע הרוסי, היא הוצאתם של חמישה בנקים מרכזיים ברוסיה ממערכת הSWIFT- אשר מאפשרת ביצוע עסקאות בנקאיות ברחבי העולם.
פרט לסנקציות שכבר הוטלו, מדינות רבות קוראות להטיל סנקציות נרחבות הרבה יותר. פולין הציעה ביום שלישי השבוע להטיל חרם מוחלט על רכישת פחם מרוסיה, צעד דרמטי שיפגע קשות בכלכלה הרוסית אך גם יוביל למשבר אנרגיה חמור באירופה בעיצומו של החורף. הפרלמנט האירופי הצביע ברוב עצום בעד הגדרת אוקראינה כמדינה מועמדת להצטרפות לאיחוד, לצד גינוי חריף לפלישה הרוסית וקריאה להטלת סנקציות נוספות.
פרט לסנקציות של הממשלות השונות ברחבי העולם, גם גופים בינלאומיים שאינם מדינתיים החליטו להפסיק את הקשר עם רוסיה. הבנק האירופאי לשיקום ופיתוח הודיע שרוסיה ובלארוס, בת בריתה העיקרית, יודרו מכל קבלת מימון ממנו לצמיתות, וזאת לאחר שרוסיה כבר נזרקה בתחילת השבוע ממועצת אירופה. מדובר בשני מוסדות שהיו חלק מהסדר העולמי שאפשר את הצטרפותה של רוסיה לעולם המערבי בעידן שלאחר המלחמה הקרה.
בנוסף לכך רוסיה הודחה משורה של תחרויות בינלאומיות. ראשית, גמר ליגת האלופות בכדורגל שאמור היה להתקיים השנה בסנט פטרסבורג, עיר הולדתו של פוטין, הועבר לפריז. שנית, נבחרת רוסיה בכדורגל נזרקה מהמונדיאל הקרוב שייערך בקטאר בסוף נובמבר. כמו כן, כל קבוצות הכדורסל הרוסיות שמשתתפות ביורוליג הושעו מהשתתפות עד להודעה חדשה. בשלב מאוחר יותר השבוע הושעתה רוסיה לצמיתות מפיפ"א ואופ"א, התאחדויות הכדורגל העולמיות שאליהן רוסיה הייתה שייכת. בנוסף לכך, גם איגוד ההוקי העולמי החליט להשעות את רוסיה מחברות בו. בשביל הרוסים מדובר במכה מוראלית קשה, שכן זהו אחד מענפי הספורט פופולריים ביותר במדינה. לצד זה בוטלה השתתפותה של רוסיה גם בתחרות האירוויזיון הקרובה שתיערך בטורינו במאי הקרוב.
גם חברות בינלאומיות גדולות הפסיקו את פעילותן ברוסיה, בדגש על חברות השקעות ואנרגיה וגם ענקית הספורט אדידס, שהשעתה את ההסכמים שלה עם נבחרות רוסיה. גם הרשתות החברתיות החליטו לפעול נגד הממשלה הרוסית והגבילו את יכולתה לשתף תכנים בפלטפורמות השונות. גוגל אף חסמה את השידורים של הרשתות הרוסיות הממלכתיות, RT וספוטניק, ברחבי אירופה. המכה הגדולה ביותר עד כה הגיעה מכיוונה של ענקית הטכנולוגיה אפל, שהודיע שתפסיק למכור את מוצריה ברוסיה.
לגבות מחיר, לא לבלום
אלא שבמקום שהסנקציות יובילו את רוסיה לעצור את המלחמה על אוקראינה, נכון לכתיבת שורות אלה התוצאה הפוכה לחלוטין. רוסיה הכינה את עצמה מראש לתסריט של סנקציות כבדות, בעזרת רזרבות של 640 מיליארד דולר. עוד לפני המתקפה על יעדים אזרחיים באוקראינה הורה פוטין למשרד ההגנה הרוסי להכין את ארסנל הנשק הגרעיני של מוסקבה לפעולה במידת הצורך. לאחר מכן הודיעו דוברי הממשל הרוסי שרוסיה לא תעצור את המלחמה עד שמטרותיה יושלמו במלואן. לאחר ההצהרות הללו החלו מתקפות ענק על הערים המרכזיות באוקראינה, שהובילו למספר גדול של הרוגים, הן אזרחים והן משורות הצבא.
"סנקציות הן נשק שלוקח זמן עד שמרגישים את השפעתו, בוודאי אם אתה שייך לאליטה הרוסית", אומר רותם אורג, העורך הראשי של הבלוג 'וושינגטון אקספרס' ומומחה לפוליטיקה האמריקנית. "אבל בטווח הזמן הארוך, גם הסנקציות של 2014 הורגשו, והסנקציות עכשיו חמורות הרבה יותר".
ויחד עם זה, המטרה היא לעצור את פוטין מלכבוש את אוקראינה, ולא עושה רושם שלסנקציות האלה יש איזושהי השפעה בנושא.
"אני לא חושב שההנחה היא שהסנקציות יבלמו את פוטין, אלא שהן יגבו מחיר כבד גם מהכלכלה הרוסית רבתי אבל גם מפוטין אישית וממקורביו. זה כולל אוליגרכים שארצות הברית ושאר המדינות יחרימו את היאכטות והווילות שלהם. גם חלק ניכר מהרזרבות הרוסיות שישבו בבנקים אמריקניים ומערביים הוקפא, כך שלפוטין אין גישה אליהן".
מה אנחנו יכולים ללמוד מהעובדה שהסנקציות הרכות הוחלפו מהר בסנקציות חריפות הרבה יותר? שהמערב הבין שהוא טעה בהתנהלות שלו?
"יש פה שתי אופציות. או שביידן שמר את האסים שלו לתרחיש של הסלמה ונתן לפוטין הזדמנות לרדת מהעץ, או שארצות הברית לא העריכה נכון את מימדי האירוע ורק מאוחר יותר החליטה ללכת all in. יהיה קשה מאוד לדעת מה מבין האפשרויות היא הנכונה, כי יש אינדיקציות לכאן ולכאן".
האינדיקציות שעליהן מדבר אורג אכן סותרות זו את זו. מצד אחד, המודיעין האמריקני והבריטי שרטטו בצורה מדויקת למדי את כל שלבי המלחמה מצידו של פוטין, החל מהפרובוקציות הרוסיות וכלה בכיווני הפלישה לתוך אוקראינה, מה שמעיד על הבנה טובה למדי של המצב. בנאום מצב האומה השנתי של ביידן אמר הנשיא האמריקני כי "המלחמה שלו (של פוטין, א"מ) הייתה מתוכננת מראש וללא כל התגרות. הוא חשב שלא נגיב". מצד שני, רק אחרי שהתחילה הפלישה הבינו מנהיגי המערב שאין שום תכלית למאמציהם, למרות שהאוקראינים אמרו זאת במפורש לאורך הימים שקדמו לפרוץ המלחמה בלילה שבין רביעי לחמישי שעבר.
"יש אמונה שמלווה את המערב ב-30 השנים האחרונות, מאז סוף המלחמה הקרה, שאנחנו חיים בעולם חדש. עולם שבו הכללים השולטים הם האינטרסים הכלכליים", אומרת חברת הכנסת לשעבר קסניה סבטלובה, עמיתת מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. "המחשבה המערבית הייתה שאם נשמור על כלכלה גלובלית שבה כולם קשורים לכולם גם רוסיה וסין ישחקו על פי כללים די ברורים, גם אם יהיו חריגות פה ושם. אבל היום ברור שהתפיסה הזאת הייתה טעות מוחלטת".
כמה המערב הופתע מהעובדה שפוטין החליט לצאת למלחמה למרות שידע עד כמה הסנקציות יהיו כבדות?
"מאוד. גם אני חשבתי, עד לנאום ההיסטורי שלו בשבוע שעבר שבו הוא לימד אותנו היסטוריה אלטרנטיבית (הנאום בן 54 הדקות שבמהלכו אמר פוטין שלאוקראינה אין זכות קיום כמדינה עצמאית, א"מ), שהוא יסתפק בסיפוח של דונייצק ולוגנסק וימשיך במלחמה היברידית כמו שיש כבר שמונה שנים. אבל בנאום הזה הובהר לכל העולם שצורת החשיבה של פוטין שונה בתכלית מכל מה שחשבנו. הוא ידע שהכלכלה תספוג מכה קשה, והוא מוכן להקריב את הכלכלה הרוסית בשביל האמביציות האימפריאליסטיות שלו. בנאום הזה הוא הבהיר ששאיפותיו הן לחזור לימי הצאר הרוסי".
השאיפה הזאת לא הגיעה משום מקום. הרי היו רמזים לכך לאורך השנים.
"בהחלט שהיו. במשך שנים יש בתקשורת הרוסית תעמולה נרחבת בכיוון הזה. כבר ב-2015 אמר מגיש טלוויזיה בכיר בערוץ הממלכתי שהמערב וארצות הברית מפריעים לרוסיה לנשום בחופשיות, ואם הם ימשיכו ככה אין שום בעיה להפוך אותם לאפר גרעיני. המסרים האלה הועברו שוב ושוב בערוצים הכי מרכזיים, חוקרי רוסיה ידעו את זה והזהירו מפני התערבות רוסית בבחירות ומימון רוסי לגופי ימין קיצוני ושמאל קיצוני, אבל אף אחד לא הקשיב. היה נוח לא להקשיב".
על מדיניות הסנקציות המערבית נמתחה ביקורת חריפה, בעיקר על ידי אוקראינה עצמה, שביקשה סיוע צבאי נרחב על מנת שתוכל להתמודד עם הצבא הרוסי. במהלך שיחת ועידה שקיים ולודימיר זלנסקי עם ראשי מדינות האיחוד האירופי ביום שישי שעבר, אמר להם נשיא אוקראינה שזו יכולה להיות השיחה האחרונה שלו איתם, שכן רוסיה סימנה מטרה לחסל אותו. ביום שלישי בלילה הודיע משרד הביטחון האוקראיני כי כוחותיו חיסלו חוליה צ'צ'נית שניסתה לרצוח את זלנסקי.
בעקבות הביקורות הרבות, והעובדה שבניגוד לתחזיות המקוריות אוקראינה לא נכבשה בקלות על ידי הצבא הרוסי והסבה לו אבדות כבדות, מרבית מדינות המערב נרתמו לעזרת האוקראינים בהעברת נשק רב, כולל טילים נגד מטוסים ואף מטוסים. בניגוד לסנקציות הכלכליות, הסיוע הצבאי לקייב כן העלה את חמתו של פוטין והלחיץ אותו. "כשחיילים רוסים נלחמים בשטח ברור שהנשק יותר מדאיג מסנקציות שישפיעו מי יודע מתי", אומר אורג.
אם זה היה כל כך ברור שמה שיכול להרתיע באמת את פוטין זה סיוע צבאי, האם העובדה שהדבר הראשון שהמערב התחייב עליו הוא לא לשלוח כוחות צבאיים לאוקראינה הגבילה את יכולתו לעצור את רוסיה? האם האמירה של ביידן שהוא יגן על כל סנטימטר מנאט"ו אבל לא על אוקראינה רק תרמה לכך שהמצב התדרדר לפלישה?
"קשה להגיד 'מה היה קורה אם', אבל אפשר להגיד די בוודאות שחוסר העמידה לצד אוקראינה חיזק את הביטחון של פוטין ביכולתו לפלוש".
בסוף התירוץ של ביידן לא לשלוח צבא היה שאוקראינה היא לא חלק מנאט"ו, אבל ארצות הברית ובריטניה חתומות על מזכר בודפשט שבו יש התחייבות לשלוח כוחות צבאיים כדי להגן של שלמותה של אוקראינה. למה למעשה הן מתחמקות ממילוי ההסכם הזה?
"צריך להיות הוגנים. ארצות הברית לא רוצה לשלוח את חייליה לשדה קרב מרוחק בדיוק כמו שישראל לא רוצה לשלוח את חייליה לשדה קרב מרוחק, ויש משהו לא הגון בלצפות שחיילים אמריקאים יקיזו את דמם במה שנתפס כמלחמות של אחרים. קשה מאוד לנשיא, כל נשיא, להצדיק שליחת חיילים למלחמה, ועוד אחרי הטראומות של עיראק ואפגניסטן, רק בגלל מזכר שנחתם לפני 30 שנה. זה אגב לא עניין של ימין ושמאל".
"הנורד סטרים היה הופך את גרמניה למדינת חסות"
המלחמה הקשה שמתחוללת בשבוע האחרון הובילה לשינוי דרמטי במדיניות בת עשרות שנים של מדינות רבות באירופה. לראשונה מאז הקמתה ויתרה שוויץ על מעמד הניטרליות שלה והצטרפה לסנקציות נגד רוסיה. גם פינלנד ושבדיה, שתי מדינות שמקפידות על ניטרליות בסכסוכים בינלאומיים, הצטרפו למערב ואף שלחו לאוקראינה סיוע של תחמושת וכלי נשק. כל שלוש המדינות היו ניטרליות גם במלחמת העולם השנייה. בגרמניה, הקנצלר שולץ הודיע על שינוי תפיסת הביטחון הגרמנית בת עשרות השנים שדגלה באי התחמשות, והקציב 100 מיליארד יורו לשם התחמשות ושיקום מואץ של הצבא הגרמני.
"אין ספק שאנחנו חוזים עכשיו בשינויים דרמטיים", אומר אורג. "אם בשנים האחרונות אירופה רק דיברה על הצורך בפיתוח עצמאות ביטחונית בגלל שלא יכלו לסמוך יותר על ארצות הברית בזמן טראמפ, עכשיו מדובר דה-פקטו בפיתוח עצמאות ביטחונית, ששיאה בהעברת מטוסי קרב במימון אירופי לאוקראינה, בגלל האיום הרוסי. כל מנטליות ה'אין יותר מלחמות' עברה מן העולם ואירופה, שאנחנו אוהבים לחשוב עליה כיבשת ישנונית ומנוונת, התעוררה לחיים".
עד כמה רחוק זה באמת מגיע? באמת נראה התנתקות מרוסיה, ובמיוחד מהגז שלה? נכון שנורד סטרים 2 בוטל, אבל מי מונע ממנו לשוב לחיים?
"אני מתקשה לראות אותו חוזר לחיים. באמת אנחנו נמצאים במקום אחר עכשיו. מה שכן, צריך לומר שביידן עשה טעות שלא הכריז בזמן אמת מלחמת חורמה על צינור נורד סטרים 2, שרק העמיק את האחיזה של הרוסים בגרון האירופי. אם יש משהו טוב שיצא מהמלחמה הזאת זה ביטול הפרויקט המסוכן הזה, שהיה הופך את גרמניה למדינת חסות של הקרמלין".
"אני ממש מקווה שמה שאנחנו רואים כרגע הוא באמת התעוררות של המערב, גם אם זה קורה מאוחר מדי", אומרת סבטלובה. "אנחנו ראינו שהמוסדות הבינלאומיים, כמו מועצת הביטחון של האו"ם, הופכים לבדיחה. כשרוסיה וסין חברות קבועות במועצת הביטחון אין באמת אפשרות אמיתית להטיל עליהן סנקציות אפקטיביות שימנעו פגיעה באזרחים ובחפים מפשע או פלישה למדינה אחרת. זה מעורר שאלה קשה על עצם נחיצותם".
זאת אומרת שאנחנו נצטרך לראות שינוי במוסדות הבינלאומיים?
"בהחלט. יצטרכו להיות התאמות, כי אחרת הם יתפרקו. ראש ממשלת בריטניה ג'ונסון שאל ביום שלישי האם אפשר להסיר את רוסיה ממועצת הביטחון. זה אירוע משמעותי מאוד. אולי הגיע הזמן להקים מוסדות בינלאומיים אחרים? כולם צחקו על טראמפ כשהוא אמר שהוא לא מבין בשביל מה צריך לממן את האו"ם, אבל האמת היא שהוא קצת צדק. כי האו"ם אכן חשוב, אבל לא בפורמט שהוא מתפקד היום. הבעיה היא שגם טראמפ היה סוכן כאוס. הוא אמר רק מה לא צריך לעשות, ולא מה כן. והאמת היא שאף אחד לא יודע מה כן, כי אנחנו עומדים כרגע בפני סדר עולמי חדש, שבו ארצות הברית לא רוצה, ואולי לא באמת יכולה, להמשיך לכהן כשוטר של העולם".
מי שמנסה להלך בין הטיפות היא מדינת ישראל, במדיניות שמעוררת תמיהות נרחבות. מצד אחד, בישראל מסרבים לסייע לאוקראינים בנשק, ואף אוסרים על מדינות שרכשו נשק ישראלי להעביר אותו לקייב. האוקראינים עצמם מתחננים לעזרה ישראלית, שכן הם מעריכים שהיא תיצור שינוי במשוואה מול הרוסים. גם ארצות הברית לוחצת על ישראל לסייע לאוקראינים, אך הממשלה נותרת איתנה בעמדתה שלא לעשות זאת. מצד שני, ישראל מצטרפת לגינויים החריפים נגד רוסיה, כאשר שר החוץ לפיד והמשלחת הישראלית לאו"ם גינו בפומבי את רוסיה במהלך ההצבעה שהתקיימה בנושא ביום שלישי בערב. מצד שלישי, ראש הממשלה בנט לא גינה ולו לרגע אחד את המתקפה הרוסית.
"השיקולים למה לא לצאת נגד רוסיה ולמעשה לשמור על שקט ברורים", אומר אורג. "אנחנו לא רוצים לעצבן את הרוסים, כי הם נמצאים בסוריה ואנחנו לא רוצים שהם יגבילו את חופש הפעולה שלנו באזור. יחד עם זה, יש המון סיבות למה ישראל כן צריכה לתמוך במערב. ישראל רוצה להבטיח את מערכת היחסים שלה עם ארצות הברית, עם המפלגה הדמוקרטית ועם מערב אירופה, ומערכת היחסים הזאת מבוססת גם על ערכים משותפים. יש גם את הנורמות הבינלאומיות: ישראל טוענת בתוקף, ובצדק, שתוקפנות היא לא בסדר. אנחנו כנראה המדינה הכי מותקפת במערב. לכן כשמדינה אחרת, מערבית ודמוקרטית, מותקפת על ידי השכן שלה ולא מקבלת גיבוי ישראלי זה מצטייר כמאוד צבוע ופוגע בנו לטווח הארוך. הניסיון להלך בין הטיפות ולצאת בסדר עם כולם אינו משדר כוח או גאווה לאומית אלא חולשה. דווקא בגלל זה ישראל צריכה להבהיר באופן מובהק בצד של מי היא, ואנחנו צריכים להיות בצד הנכון של ההיסטוריה".