במהלך החודש האחרון התפרסמו מאמרים רבים המסבירים את הפגמים והסכנות בטווח הארוך והקצר הכרוכים ברפורמות הגיור המוצעות של השר מתן כהנא. להלן סיכום המסקנות.
ועידת רבני אירופה, רבה הראשי של דרום אפריקה הרב וורן גולדשטיין, בית הדין הראשי לגיור של הסתדרות הרבנים של אמריקה (RCA) בהנחייתו ההלכתית של הרב מרדכי ויליג שליט"א, מועצת הרבנים של קליפורניה, בית הדין האזורי לגיור של RCA המכסה את כל האזור המערבי של ארצות הברית, המועצה הרבנית של שיקגו, בית הדין האזורי לגיור של RCA המכסה את אזור המערב התיכון של אמריקה, איגוד הרבנים של אמריקה, אגודת ישראל באמריקה, הציבור החרדי בישראל והרב חיים דרוקמן שליט"א, הדמות הרבנית המובילה בנושא זה בציונות הדתית בישראל - כולם כבר הכריזו כי לא יכירו בגיורים שנערכו בישראל בניגוד לדעת הרבנות הראשית.
השר אביגדור ליברמן, שנמצא כבר שנים רבות במלחמה רחבת חזית נגד המפלגות הדתיות, וחברת הכנסת יוליה מלינובסקי, עושת דברו של ליברמן בכנסת בנושא זה, תומכים ברפורמות של השר כהנא ומזהירים את הרבנים הראשיים לישראל שהם בסך הכול פקידי ממשלה הניתנים להדחה, אם יתעקשו ולא יעמדו בהוראות הרוב הדחוק של הכנסת החילונית. בשביל יהודים דתיים איומים כאלה אינם נסבלים.
לפחות 40-33 אחוזים מהאנשים באמריקה המציגים את עצמם כיהודים למעשה אינם יהודים, ולכן אינם יכולים להצטרף למניין, להינשא על ידי רב אורתודוקסי או לחגוג לילדיהם בר מצווה או בת מצווה בקהילה אורתודוקסית, ואפילו לא להיקבר בבית קברות של קהילה אורתודוקסית. הכאוס הדמוגרפי יוצא הדופן הזה הגיע עד כדי כך שגויים מוסמכים היום כרבאיים רפורמים. הפגיעה הדמוגרפית באחדות היהודית היא חמורה עד כדי כך שקיימות היום שתי קבוצות נפרדות של יהודים באמריקה.
אפילו לקבל אזרחות קשה יותר
בגלל הכאוס סביב שאלת הייחוס היהודי באמריקה, כל רבני הזרם המרכזי בארצות הברית - כלומר הרבנים האורתודוקסים - מהזרם הנורמטיבי, ללא יוצא מן הכלל, מנהלים כעת חקירות יוחסין פרטיות באופן דיסקרטי, כדי להימנע מפגיעה, בכל מקרה שבו הם מתבקשים לערוך טקס נישואין, בר מצווה או בת מצווה או לאפשר קבורה בבית עלמין יהודי, כאשר פונים אליהם אנשים חדשים מחוץ לקהילה שאינם יכולים לספק הוכחה תקפה למוצאם היהודי.
כל אדם שנולד בארצות הברית הופך אוטומטית לאזרח אמריקני, ונשאר אזרח ארצות הברית לכל חייו. גם אם יבצע מאוחר יותר את הפשעים החמורים והאלימים ביותר, לעולם לא ניתן לשלול ממנו אזרחות על רקע כזה. לעומת חוק זה, סעיף 8 של החוקה האמריקנית מטיל על מהגרים המבקשים אזרחות חובה חוקית להשתתף בקורס מקיף וממושך, ששיאו בבחינות רציניות, על מנת להיות זכאי לקבל אזרחות אמריקנית. מועמדים לקבלת אזרחות אמריקנית חייבים להיות בני 18 לפחות, תושבי קבע באמריקה בעלי גרין קארד שיוכיח שאכן גרו ברציפות בארצות הברית במהלך חמש השנים הקודמות, להפגין קשר לעקרונות ולאידיאלים של החוקה האמריקנית, להפגין ידע בסיסי בהיסטוריה ובממשל של ארצות הברית ולהישבע אמונים למדינה.
כל האומות בעולם מטילות כללים תובעניים על זרים המבקשים להתקבל לאזרחות של אותה אומה, גבוהים מכל מה שנדרש מאנשים שכבר נושאים מעמד של אזרחות. אזרח פורע חוק לא יאבד את אזרחותו, אבל זר שיעבור על החוק ולאחר מכן יבקש אזרחות - ייענה בשלילה.
בשנים האחרונות צמחה תת־תרבות של רבנים לא אורתודוקסים המציגים את עצמם כרבנים אורתודוקסים המצוידים בתעודת הסמכה אורתודוקסית. אנשי דת אלו כוללים גם אנשים הדוגלים בקיום נישואים חד־מיניים ונישואי תערובת בין יהודים לנוצרים - ואף עורכים בפועל טקסים כאלה.
במרץ 1983 אימצה התנועה הרפורמית באופן רשמי מדיניות חדשה של "קביעת יהדות לפי מוצא האב", תוך התרסה אל מול 3,000 שנות הלכה ומסורת יהודית, שתמיד הגדירה את תקפותו של הייחוס היהודי אך ורק לפי יהדותה של האם היולדת. שיעור נישואי התערובת הרפורמיים של יהודים עם נוצרים באמריקה עלה ל־80 אחוזים, ויותר ממחציתם הם גברים יהודים הנישאים לנשים לא יהודיות. כיום משפחות בין־דתיות הן רוב התנועה, כלומר יותר ממחצית מחברי כל טמפל רפורמי נשואים לנוצרים בנישואי תערובת.
בעשורים האחרונים, במיוחד לפני 1983, הרבנות הראשית לישראל לא הייתה ממונה כסמכות המרכזית לגיור היהודי בישראל. עם זאת, לנוכח הכאוס חסר השליטה המשתולל כעת בארצות הברית בסוגיית הייחוס היהודי, מופיעה כיום הרבנות הראשית לישראל בהכרח ככוח מאחד ריכוזי לשמירה על סטנדרטים אחידים לאותנטיות הייחוס היהודי במדינת ישראל. הרבנות הראשית עובדת בצוותא עם לשכות רבנות בינלאומיות כמו מועצת הרבנים באמריקה.
הכנסת הנוכחית מונה קואליציית רוב של 61 קולות. ארבעה מהקולות הללו מגיעים ממפלגה ערבית מוסלמית - רע"מ. בלעדיהם הקואליציה הממשלתית אינה יכולה להעביר את רפורמת הגיור שהציע השר כהנא. היא יכולה לעשות זאת רק על ידי הבטחת ארבעת הקולות המוסלמיים הקריטיים הדרושים לקואליציית השלטון החילונית כדי לחוקק את החקיקה הדתית ברוב קולות.
תוצאות החקיקה מרחיקות לכת
תהליך הגיור הוא הליך משפטי הנקבע על ידי כללים מפורשים, כמו כל דין ביהדות. זוהי אינה פעולה של אמונה תיאולוגית בלבד. גיור והצטרפות ליהדות נקבעים ומבוססים על פי אלפי שנים של תקדימים משפטיים ופסיקות משפטיות מוסמכות המתועדות על ידי דורות של חוקרי משפט שהוכשרו להתמחות זו. מקורות יסוד חשובים של חוקים אלו כוללים בין היתר את אלו שנקבעו בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן רס"ח. כמו בכל התחומים המשפטיים, דעות מיעוט משמעותיות, הן מבחינה מהותית והן פרוצדורלית, נרשמו לדורות הבאים, גם כשדעת הרוב המקובלת על הכול קובעת את החוק בפועל (הדבר מקביל לתחומים אחרים בדיני היהדות, כמו במקרה שבו התקבלה דעת הרוב המשווה את בשר העוף לבשר בהמה לגבי דיני איסור תערובת בשר וחלב, למרות שקיימת דעת מיעוט הסוברת שבשר עוף נחשב יותר כדגים).
התנאי הבסיסי לכניסה ליהדות, קרי - הגיור, הוא קבלת דיני התורה, לרבות (אך לא רק) אלו שמקורם במקרא, בשאר ספרי התנ"ך, בתלמוד, וכן דינים שנקבעו לאורך מאות שנים של מסורת פסיקה.
אין תקדים חוקי לקבלת אזרחות אמריקנית למי שמזלזל ומתריס כלפי חובתו להתחייב באופן חד־משמעי לחוקת ארצות הברית. בדומה לכך, אין תקדים חוקי יהודי לקבלת גר שמזלזל בחובתו של יהודי לקבל עליו את החוקים שמגדירה היהדות.
מכיוון שתוקף גיורו של ילד, כמו זה של מבוגר, נעוץ בהתחייבות כנה להקפדה על קיום אורח החיים לפי דיני היהדות, על הילד המתגייר להתגורר בבית שבו ההורים הם יהודים המקיימים בעצמם שמירת שבת, כשרות ודיני יהדות אחרים. גם הורים אומנים ומאמצים יכולים למלא תפקיד שכזה. אולם הורים לא יהודים כמובן אינם יכולים למלא באופן מעשי את התפקיד הזה, וכך גם הורים יהודים שאינם מספקים הבטחה באשר להקפדה קבועה למען הילד לשמירת חיי השבת והכשרות.
שינויים בחקיקה הממשלתית, גם כאשר הם נחקקים בזהירות, חשופים בהכרח לתוצאות לא מכוונות. לדוגמה, המאמצים שמוקדשים באמריקה להבטחת שכר שווה, טיפול רפואי ואי־אפליה להומוסקסואלים במקומות העבודה הביאו כעת לכך שכיום צלמים, אופים, חנויות פרחים ואנשי מקצועות יצירתיים אחרים הועמדו לדין והגיעו לפשיטת רגל במקרה שבו סירבו לבקשה לכוון את כישוריהם האומנותיים הייחודיים לטובת יחסי להט"ב, העומדים בניגוד לאמונתם, השקפת עולמם ומנהגי הדת שלהם.
ברוח דומה, איש אינו יכול לחזות את היקף ההתערבות העתידית של בית המשפט העליון בישראל בענייני חוק הגיור המהותי ובהליכי החקיקה בכנסת, אם פסיקת הגיור תועבר מפיקוחה של הרבנות הראשית לזה של הכנסת החילונית. ואכן, איש לא יכול היה לצפות שבית המשפט העליון בישראל יסבך את עצמו בשאלה אם ניתן לכפות על הרבנות הראשית לאפשר לנשים או למועמדים אחרים לגשת לבחינות ההסמכה לרבנות.
דוגמה לאופן שבו השלכות בלתי צפויות של חוק עלולות למלא תפקיד בענייני אורחות חיים ומעמד אישי: חוק הנישואים הישראלי נועד, מבחינה היסטורית, למנוע מיהודים להינשא מחוץ למסגרת ההלכה בגבולות הגיאוגרפיים של ישראל. במקביל, בהתאם לנוהל המקובל של כיבוד חוקי מדינות זרות, מכירה ישראל בנישואים שנערכו בחו"ל. לכן, יהודים ישראלים חילונים המחפשים מסגרת זוגית בניגוד להלכה נישאים לעיתים קרובות בקפריסין הסמוכה. אבל מי ציפה שמדינה בחו"ל (מדינת יוטה בארצות הברית) תאפשר לאנשים זרים להינשא באמצעות שיחת זום, באישור חוקי של בתי המשפט במדינה, וזאת כאשר בני הזוג הנישאים נמצאים בכלל בישראל?
אלו הדאגות הרציניות המונחות לפנינו בשל מתווה הגיור אשר הוצע על ידי השר מתן כהנא.
הכותב הוא עמית רבני בכיר בקואליציה לערכים יהודיים, רבה של קהילת ישראל הצעיר במחוז אורנג', קליפורניה, ונושא במנהיגות בכמה ארגונים רבניים לאומיים וארגונים יהודיים אחרים