ד''ר מיכאל אבולעפיה
ד''ר מיכאל אבולעפיה צילום: מכון אבולעפיה

אלה הקטנה מצטופפת עם אמה וסבתה, בחדר הקטן, החשוך והקפוא שאמור להגן עליהן מפני הפצצות הרוסים בקייב. כבר ארבעה ימים הם לא יוצאות מהבית. אחיה הגדול מנסה להראות סימני גבורה ולעודד, אבל גם הוא לא מצליח להירדם בלילה מאז שהחלה המלחמה.

אסתר, אם השניים, מונעת מהם לצפות בטלויזיה כדי לא להעצים את הפחד. בינה לבין עצמה היא מהרהרת באפשרות: אולי הגיע הזמן לעלות סוף סוף לארץ ישראל? באותו לילה היא רואה מציאות חדשה בחלום: היא, הילדים והסבתא, כולם עולים ארצה ומקימים משפחה חדשה בישראל. כשהיא קמה, היא מחליטה לעשות מעשה. היא מתקשרת לאיש הקשר בסוכנות היהודית. ההחלטה התקבלה. 

הסיפור של אסתר בזעיר אנפין, הוא גם הסיפור של כולנו. המסע אחר מציאת השמחה. עם כניסתו של חודש אדר, ראוי שנדון במשמעות האמיתית של אמרת חז''ל: משנכנס אדר, מרבין בשמחה.

כמה פעמים אנחנו מרגישים שמשהו תקוע בהוויה שלנו. משהו חייב להיפתח, משהו חשוך שדורש אור גדול. הרווקים והרווקות מבינינו, שיוצאים לעוד פגישה ועוד פגישה, ולא מצליחים להתקדם. הנשואים שנקלעו חלילה למריבה בלתי נגמרת. השכיר שרוצה לצאת לדרך חדשה, וזו שרוצה לפתוח עסק, ולא מצליחה למצוא את הדרך. 

הסוד של השמחה טמון בהבנה שהיא נמצאת בתוכנו. עמוק בפנים, בכל אחד ואחת מאיתנו חבויה שמחה שרק רוצה להתפרץ, לרקוד, לשיר, לאהוב ולהאמין בטוב. אנחנו משתדלים להאמין מדי יום ''אין ייאוש בעולם כלל'', אבל רק בחודש אדר זה נראה לנו טבעי והגיוני.
כדי להגיע לשמחה שבתוכנו, עלינו לעמול. לא מדובר במלאכה של רגע אחד, אלא של יום אחר יום, ככה בכל ימות החיים.

את העבודה על השמחה יש למקד בשני מוקדים עיקריים באישיותנו: הגבוה והנמוך. הרובד הגבוה ביותר של עומק אישיותנו הוא הרובד המחשבתי. עלינו למלא אותו במחשבות טובות, של הודיה, של אמונה, של לקיחת אחריות על חיינו, כי הטוב הוא האמת. כל פעם שאנחנו חושבים שלילי על עצמנו, על ילדינו, על בן או בת זוג שלנו זהו סימן שאנחנו תקועים בהסתכלות שטחית חלקית ושקרית.

הרובד הזה הוא רובד התחלתי. ניתן ורצוי לעבוד עליו אפילו בצורה מלאכותית. ממש לרשום לעצמנו מחשבות טובות. אבל הרובד העיקרי, הוא דווקא הרובד הנמוך ביותר. הרובד של הגוף. כדי לעבוד עליו, עלינו להפעיל אותו. להזיז את הגוף, לרקוד מתוך שמחה, לשמח את כל התאים שלנו, להרפות אותו ולהרגיע, כדי להתחבר לטוב האמיתי שקיים בנו. 

בגאולה של פסח אנחנו מוארים באור רוחני גדול מאוד. כדי להגיע אל האור הגבוה הזה, אנחנו זקוקים לאור של פורים. אור שמחייה אותנו מחדש. אנחנו מתעוררים מלמטה, מהרובד הנמוך, ואז מצליחים לזכור מי אנחנו באמת ברובד הגבוה. 

בכולנו טמונה היכולת לשנות את האופן שבו אנחנו חווים את המציאות. לשם כך עלינו ללמוד לעבוד על הנפש. לתת מזון לכל כוח וכוח, להתנדב וליצור, להאמין בכל עת שהטוב רק ממתין לנו מעבר לפינה, בעזרת השם כמובן.

ואז ממילא גם יתחלפו ענני הערפל באור גדול, והקור ייהפך לחום.

ד''ר מיכאל אבולעפיה הוא פסיכיאטר מומחה להורים ובני נוער, ראש מכון אבולעפיה.