נשיא רוסיה
נשיא רוסיה צילום: סוכנות הידיעות ספוטניק

אני מודה: אין לי תשובה חד-משמעית לשאלה כיצד על ישראל לנהוג ביחס למלחמת רוסיה-אוקראינה, ועל כן אני מבין את הזגזוג ואת העמימות של הקברניטים.

לשמחתי אינני נמנה על המחליטים. המציאות כלל וכלל איננה פשוטה, לעולם בכלל וליהודים בפרט. המציאות איננה שחור ולבן, וההזדהות עם הצד האוקראיני איננה מובנת מאליה.

לכאורה אוקראינה היא הצד החלש והמותקף, ועל כן היא זועקת ומבקשת סיוע מהעולם כולו, לרבות מן היהודים. לפתע היא מזכירה לנו שבזמן השואה היו אוקראינים שסיכנו את נפשותיהם כדי לסייע ליהודים. בוודאי שהיו כאלה, והיו ביניהם גם מי שזכו להכרה ולהוקרה כחסידי אומות העולם. אבל, אוקראינים רבים יותר סייעו לגרמנים לבצע את זממם ולטבוח ביהודים. הדוגמא הידועה והבולטת ביותר היא הטבח שנעשה ב- באבי יאר לפני כ- 80 שנים, שבו נרצחו רבבות יהודים, בעיקר תושבי קייב.

אין זה מפריע לאוקראינים להעליל על הרוסים הפולשים לארצם כאילו הם פגעו באנדרטה של באבי יאר וחיללו את זכרם של יהודים שנטבחו בידי אוקראינים וגרמנים. וכמובן, אל ליהודים לשכוח את האוקראינים מן המאה ה- 17, אלה שבהנהגתו של הגיבור הלאומי האוקראיני בוגדן חמלניצקי רצחו רבבות יהודים באכזריות רבה. אין זה מובן כלל וכלל שתמיכת ישראל צריכה להינתן דווקא לאוקראינים.

לכאורה רוסיה היא הצד החזק והתוקף, אבל מן הראוי לבחון מה קדם לכך. התמוטטות ברית המועצות והתפרקותה לפני למעלה מ- 30 שנים גרמו למדינות המערב, ארצות הברית ו"מעצמות" אירופה, להיות שיכורות ניצחון וגם חמדניות. בזו אחר זו הן צרפו ל- נאט"ו (הברית הצפון אטלנטית) את מרבית מדינות מזרח אירופה, ואף הגדילו לעשות וצרפו גם את 3 המדינות הבלטיות (ליטא, לטביה, אסטוניה – שלושתן היו חלק מברית המועצות גופא), וכל זה בניגוד להתחייבות מפורשת של המערב.

ההתפשטות המערבית מזרחה היתה בבחינת תחיבת אצבע לעיניים רוסיות. רוסיה בחרה אז להבליג, ולא הגיבה, וכך מצאה את נאט"ו באזור ההשפעה וההגנה שלה. הנשיא הרוסי פוטין הבליג, שלא כמו הנשיא האמריקאי קנדי ב- 1962, שבחר לא להתעלם מהצבתם של טילים סובייטיים בקובה, כלומר באזור ההשפעה וההגנה של ארצות הברית.

קנדי התקיף הצליח להרחיק את הטילים הסובייטיים, תוך כדי כך שהביא את העולם לסף מלחמה גרעינית. העולם, וכמוהו גם ישראל, התייצב לצד מי שפעל בכוחנות והסיר את האיום שחש סמוך לגבולותיו. היום, העולם, וכמוהו כנראה גם ישראל, מתייצב נגד מי שפועל בכוחנות ומנסה להסיר את האיום שהוא חש סמוך לגבולותיו.

האם ישראל יכולה שלא להיות בצד האמריקאי? ככל הנראה – לא. יש לזכור שתמיכת ארצות הברית חיונית לישראל במאבקים העתידיים מול הפצצה האירנית ומול הפצצה הפלשתינאית. האם תמיכה ישראלית באוקראינה תשרת אותנו? מסופקני. האם ישראל יכולה שלא להיות בצד האירופי? ככל הנראה – כן. אירופה הצבועה לא תתמוך בישראל אם נתקוף אויב כלשהו. במקרה כזה הצבועים ישוו אותנו לרוסים התוקפים, ובקלות רבה אף יותר יתגייסו להטיל עיצומים כלכליים-אנטישמיים על מדינת היהודים.

הנשיא האוקראיני זלנסקי שגה כאשר לא התחייב שארצו לא תצטרף לנאט"ו. מה שהוא לא עשה לפני המלחמה הוא יאלץ ככל הנראה לעשות כדי לסיימה.

ובאשר לפן הערכי של הסוגיה: תכלית קיומה של מדינת היהודים היא ריכוז עם ישראל בארץ ישראל, ועל כן חייבת ישראל לפעול להעלאתם ארצה של כל היהודים המעוניינים בכך, ולדאוג לקליטתם של רבבות יהודים, בלי לבדוק בציציותיהם.

אין זה מונע אותנו מלקלוט מספר סמלי של אוקראינים שאינם יהודים. כיהודים שחוו את סגירת שעריהן של המדינות "הנאורות" בפני היהודים פליטי השואה באירופה איננו יכולים להימנע מכך. לפי שעה אותן מדינות "נאורות" טרם פתחו את גבולותיהן לקליטת מיליוני פליטים אוקראינים, אשר רק עברו בשלב זה מאוקראינה למדינות הסמוכות לגבולה המערבי, ולא הרחיקו מערבה.

נקודה נוספת: אי אפשר להשוות אירוע אחר כלשהו לשואה שהתחוללה במהלך מלחמת העולם השנייה, ואשר בה השמידו הגרמנים ועוזריהם (כולל עוזריהם האוקראינים) 6 מיליון יהודים. כך גם אין להשוות להיטלר רודן אחר כלשהו, אכזר ככל שיהיה. פוטין אינו מתכנן שואה, קל וחומר אין הוא אנטישמי.