טיסת LY 3575 של חברת אל על שהמריאה ביום חמישי בבוקר משער B2 בטרמינל 3 הייתה שונה משאר הטיסות שיצאו באותו הבוקר שרבים מנוסעיהם יצאו לחופשה באירופה אחרי תקופת הקורונה.
כבר מרחוק היה ניתן לזהות את המלאכים בכתום - מתנדבי איחוד הצלה.
כ-30 פרמדיקים וחובשים של הארגון וביניהם גם אם ובתה - מתנדבים שעזבו את המשפחות, החברים והעבודה שלהם בארץ כדי לסייע בגבול מולדובה -אוקראינה ולהצטרף לעוד מתנדבים של הארגון שטסו כבר לפני שבוע כדי לסייע לפליטים ויפעלו בשטח בבתי חולים שדה.
הטיסה הפרטית של אל על המריאה ליאשי (מרחק נסיעה קצר מהגבול עם מולדובה) ובבטנה 9 טון של ציוד רפואי ועוד 15 טון של אוכל כמו מנות חמות, קופסאות שימורים, חטיפים וצעצועים.
30 אנשי הרפואה נערכו במטוס והצטיידו מראש בביגוד חם. הם ידעו שהקור והשלג יהיו עכשיו שגרת יומם. אין להם מושג לקראת מה הם הולכים. מה שברור להם שזה הכי רחוק מחופשה סגרירית באירופה הקלאסית.
מתקרבים לאוקראינה. מרבדי השלג האין סופיים מתגלים לנגד עינינו ועמו המתח גואה.
נחיתה. בכניסה לשדה התעופה ביאשי כבר ניתן היה להבחין בעשרות הפליטים שרוצים רק לצאת את הגבולות ולהיקלט על פיסת אדמה בטוחה.
המלאכים בכתום מ'איחוד הצלה' מחלקים אוכל ושתייה לכל מבקש. מתחם של משחקייה מוקם במקום עבור הילדים האומללים שברחו מביתם והשאירו את הצעצועים מאחור. אימהות צעירות רואות את ילדיהן לראשונה משחקים בחדווה ילדותית טיפוסית והדמעות זולגות. רגע מרגש.
יצאנו ממתחם שדה התעופה. אוטובוס ראשון של פליטים יהודים עושה את דרכו לכיווננו. מנכ"ל איחוד הצלה, אלי פולק, מבקש מהמתנדבים לסייע בהורדת הנוסעים.
החיזיון שהתגלה לנגד עינינו קשה. פליטים יהודים מכל הגילאים זורמים החוצה ומתחננים לצאת את המדינה המדממת.
אדם חרדי כבן 60 יורד בסיוע 4 מתנדבים ישר לכיסא גלגלים. כפות רגליו חבושות לאחר שהלך במשך שעות בשלג ובקור כדי להגיע לגבול. בישראל הוא יועבר להמשך טיפול בבית החולים תל השומר.
ילדה בת 3 מתייפחת בבכי קורע לב לאחר שהועלתה לאוטובוס ללא הוריה. צוותי המתנדבים מציעים לה מיני מתיקה ומשחקים אך היא בשלה. אם עם 3 ילדיה מספרת לנו שבעלה נשאר מאחור כדי לסייע ליהודים נוספים.
ילד למשפחה חב"דניקית שברחה מהעייריה היהודית הסמוכה לקייב, אנטבקה, מספר על קולות ההפגזות שעדיין מהדהדים באוזניו. "היה מפחיד. ממש כמו בסרטים", הוא אומר לי ומוסיף: "אני מתגעגע לחברים שלי".
תא המטען נפתח ומזוודות בודדות מוצאות החוצה. מתברר שרוב הנוסעים הגיעו ללא ציוד כשבגדיהם לגופן. חיים שלמים הושארו מאחור.
אוטובוס נוסף מגיע ועליו 50 פליטים יהודים. עוד 50 סיפורים קורעי לב. אחריו אוטובוס שלישי. הסיפורים הקשים זורמים בזה אחר זה. כל אדם הוא סיפור אנושי מורכב בפני עצמו.
הילדים נכנסים לשדה ולאט לאט, כשהם אחוזים בבובות ובמשחקים, הם נרדמים על הספסלים. העייפות הפיזית והנפשית הכריעה אותם.
צעיר שישב לידי מביט בדגל ישראל שעיטר את זנב מטוס אל על והפטיר: "עוד מעט נגיע לארץ ישראל, לארץ שלנו למדינת היהודים...עוד מעט", ושקע בשינה עמוקה. אחרים התקשו להאמין שאכן הם בדרכם לישראל.
אחרי מספר שעות טיסת LY3576 ממריאה לישראל ועליה 160 פליטים יהודים.
עם הגיענו ארצה הטייס מברך אותם בברכת 'ברוכים הבאים לישראל' ומחיאות הכפיים המוכרות שוב נשמעות רק שהפעם היו להן משמעות אחרת לגמרי.
"זהו", פלט הצעיר שהספיק להתעורר עם חיוך של קורת רוח מרוח על פניו, "המלחמה מאחורינו". לחלקם עדין משפחה וחברים שנותרו מאחור. אך הם ניצלו.
במסדרונות חולקו להם מיני מתיקה. גם בדיקות הקורונה שעברו מומנו ואף טופלו בידי מתנדבי 'איחוד הצלה' שהצהירו כי ידאגו לכל אחד מהם עד אשר יגיע לבית חם בישראל.
מחוץ לשדה נרשם רגע מרגש נוסף כשפגשו במאות מחניכי תנועת בני עקיבא שקיבלו את פניהם בשירה, ריקודים ופרחים ושוקולד.
את השירה הבוקעת לא ניתן היה לפספס:
אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה הָשָׁתָא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן.