א. צרת אחינו שבאוקראינה נוגעת לליבו של כל יהודי באשר הוא. מדינת ישראל אשר חוק השבות הוא אחד מיסודות קיומה מזדרזת להציע קליטה ואימוץ בחום לפליטים המסכנים.
עד כאן מאוד אנושי מאוד יהודי מאוד פטריוטי. אבל, אנו למודי ניסיון מהגל הגדול של תחילת שנות התשעים ומהבאים בעקבותיו, שהביאו לכאן מאות אלפי גויים אשר יוצרים בעיית התבוללות קשה, ומאיימים על עצם יהדותה של מדינת היהודים. לעתים אנו נתקלים אפילו בגילויי אנטישמיות מצד אלה שהארנו להם פנים והכנסנו לביתנו. אלברט איינשטיין אמר כי "טיפשות היא לחזור על אותה פעולה ובכל פעם לצפות לתוצאה אחרת".
ב. אין לכבות את חום הלב, האמפתיה, הרצון לעזור. חס וחלילה. אך יש לעשות זאת בחכמה ובאופן מושכל כמאמר הכתוב "אשרי משכיל אל דל". אין להעלות את יהודי אוקראינה כשהם בלחץ, במנוסה על חייהם. זו גם לא דרך טובה בשבילם להיעקר ממחוזות מולדתם ולהתחיל חיים חדשים בארץ זרה, שפה זרה, מנטליות זרה ותרבות זרה.
הפזיזות למהר להעלות אותם על מטוסים ולהביאם לכאן, מזכירה את הבדיחה על "המעשה הטוב" של אותו חניך בצופים שהעביר זקנה בכח את הכביש... רק שבמקרה הזה הבדיחה הרבה פחות מצחיקה. המחקרים על הדור הראשון של עולים-פליטים, אשר מעמדם ומטה לחמם נהרסו, לא מבשרים טובות. ההיררכיה המשפחתית קורסת, ילדים וילדות נפלטים לרחוב, הפשיעה והשימוש בסמים גוברים, ואת הנזקים סופגים המשפחה החברה והסביבה כולה.
יש לעזור להם שם, בסמוך למדינתם, אליה ישובו בשוך הקרבות. גם אם יהיו מתחזים רבים – וכפי שאנו שומעים אכן יש כאלה – הכלל בהלכות צדקה הוא "מפרנסים עניי גויים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום". יחד עם זאת, גם כשרוצים לסייע, יש לנהוג באופן מושכל ולראות שלכל הפחות יש בסיס מסוים למי שטוען שהוא יהודי, ולא באמירה בלבד. מה לעשות, והכסף - אפילו אצלנו - לא צומח על העצים.
ג. יש ללמוד מדרך ההתנהלות המושכלת של מנהיגי שיבת-ציון בימי בית שני, וכפי שהכתוב מתאר את פועלו של עזרא, הבודק מי עולה עמו ארצה. המשנה והתלמוד מרחיבים מאוד את הדיון בסוגיה חשובה זו, והיטיב לנסח זאת רש"י:
שכל עצמו של עזרא לנקות את בבל נתכוון. לפי שראה אותם שנתערבו בהן, וראה שהיו חכמי הדור עולין עמו ואין עוד בבבל שיתעסק לבדוק בהן לייחסן. עמד והפריש פסוליהן והוליכן עמו והדור שראו הפרשתם הכירו בהם ולא חשש שיתערבו בהן אלו הפסולין העולים. ולדורות הבאים – לשכת הגזית היתה שם ששם היו יושבים מייחסי כהונה ולויה בכל יום מיזהר זהירי בפסולי (רש"י מסכת קידושין דף סט עמוד ב).
בבבל השאיר עזרא קהילה מגובשת וללא בעיות התבוללות. לארץ ישראל לקח את מי שיש לגביו ספק, להשגיח עליו שלא יינשא ליהודי הברור בייחוסו. בהמשך הדורות, האינטנסיביות של הפיקוח בה נקטו דייני לשכת הגזית אשר ישבו בכל יום לבדוק יוחסין – הצילה את העם היושב בציון מנישואי תערובת.
כיום, כשהמציאות שונה לגמרי ונישואי תערובת הפכו לבעיה לאומית – אין להעלות מי שמעמדו האישי לא ברור לנו. לכן, גם מהפן היהודי וגם מהפן האנושי – יש לסייע לפליטים בחום ובאהבה במקומם, ולהעלות רק את מי שהוא יהודי על פי ההלכה, ואכן מעוניין בכך, ולא מחמת הלחץ הזמני. כל פעולה פזיזה, בעטיפה של אהבה וחמלה, תהיה בכיה לדורות עבורנו וכנראה גם עבור רובם הגדול.