רוב ככל האנשים אינם זוכים לכך, אך יש ברי מזל שמפגש עם רב מסוים הופך את התמונה ומשנה את חייהם לטובה מן הקצה אל הקצה.
"כשהגעתי למכון מאיר", אומר אורי מלמד, "בחודשיים הראשונים למדתי רק גמרא. הגעתי מישיבה חרדית, וזה מה שהייתי רגיל אליו. לאחר התקופה הזו איכשהו יצא שנכנסתי לאחד השיעורים של הרב שרקי, וברגע ששמעתי אותו ידעתי שהכל הולך להשתנות. מבחינתי זו הייתה נקודת אל-חזור. מאורע משנה חיים, לא פחות.
"אפשר להגיד שפשוט התאהבתי בו, ושמצאתי אצלו ישרות, חוש הומור נהדר והרבה חן. משהו מאוד בריא ובהיר. עם הרב שרקי, גם פסקאות מסובכות ברק קוק הופכות למאוד בהירות. וזה לא מובן מאליו. המהפכה העיקרית שהוא עשה בעולם שלי היא שהוא אמר את ההפך מכל מי ששמעתי לפניו כן בעולם התורה החרדי, וזה דרש ממני לעשות תשובה על התשובה. וזה בהחלט היה מאוד תובעני. תהליך התשובה הוא גם ככה קשה, כי אתה צריך לבנות משהו חדש בנפש, ואז פתאום אתה מבין שאתה צריך להרוס מה שבנית - ולבנות בניין חדש".
אורי מלמד, 51, נשוי ואב לשבעה המתגורר בתל אביב, הוא מסעדן המתפעל בהצלחה את שלושת סניפי רשת ההמבורגרים המשובחת 'ממפיס' בבעלותו (עוד כחודש יפתח סניף נוסף, כך הוא מבטיח). בעברו שימש מלמד כרב, ולהבדיל כסטנדאפיסט וכמבקר מסעדות. "נולדתי למשפחה חילונית תל אביבית", מספר מלמד, "וגדלתי עם אמי. הורי התגרשו כשהייתי מאוד צעיר. לא היה אצלנו בבית אנטי ליהדות, אבל גם לא היו דברים בסיסיים שקשורים לתורה ולמסורת נניח כמו כשרות וקידוש. אפילו בכיפור לא צמנו. מה שכן, אני זוכר שבפסח היו מצות. עד גיל מאוחר יחסית, לא הכרתי בית כנסת מבפנים. באופן כללי עניינו אותי ברמה מסוימת שאלות כמו אם יש אלוקים ואם יש תכלית לעולם, אבל לא עשיתי איתם יותר מדי.
"כתוצאה של כמה סיבות בכיתה י' עזבתי את הבית ועברתי לקיבוץ. הייתי ילד חוץ בגזית, אחד המקומות היפים בארץ. האווירה הנינוחה בקיבוץ מאוד התאימה לי. גם לא עשינו שם בגרות, וזה היה מעולה מבחינתי. לאחר תום הלימודים הייתי קומונר בקן נתניה של השומר הצעיר, אבל אחרי חודש וחצי עזבתי. הבנתי שאני לא טוב בלהגיד לאנשים מה לעשות. תקופה קצרה לאחר מכן התגייסתי לגלי צה"ל, וערכתי שם את תוכנית הבוקר. בנעורי הייתה לי תשוקה עזה לחיות באירופה, ובמיוחד בצרפת, אז אחרי השחרור קניתי כרטיס לכיוון אחד וטסתי לפריז".
אני מניח שבשלב ההוא חשבת שלמגורי קבע בישראל כבר לא תחזור.
"כן, זו הייתה אופציה. כמה ימים אחרי שהגעתי נרשמתי ללימודי צרפתית ותרבות צרפת באוניברסיטה הקתולית של פריז, וחשבתי שאשתקע בעיר. מעבר לכך, אחד הדברים הדרמטיים שקרו לי שם היה ההתאהבות באוכל. מכל מדינות העולם צרפת היא המדינה שיש לה הכי הרבה מה להציע בתחום האוכל, ולי הייתה סקרנות אין סופית. קראתי על אוכל, נפגשתי עם השפים הכי גדולים בצרפת וראיינתי אותם, התפלחתי לשיעורים בבית הספר הכי יוקרתי לבישול בפריז ועוד. סך הכל גרתי בצרפת שלוש שנים, והייתי בטירוף סביב העניין הזה.
"ויחד עם זאת", מוסיף מלמד, "שם גם הבשילה התשובה שלי. כשאתה בארץ, גם אתה חילוני גמור, אתה עדיין בתוך המשחק. יש אווירה של יהדות סביבך. לעומת זאת, כשאתה בחו"ל, פתאום זה נעלם. בשלב ההוא השאלה שהציתה לי את החיפוש הרוחני היא לא השאלה אם יש בורא לעולם ומה התכלית, אלא מי אני ומה זה אומר להיות יהודי. פתאום הבנתי שאני חלק מרצף של 3,500 שנה, שליהודים יש להם אלוקים, תורה ומצוות, והרגשתי שאני רוצה לקחת חלק בסיפור הזה. כשגרתי בחו"ל זה שאני יהודי פתאום נהיה עניין, כי גרתי בין גויים ובעיניהם זה היה מיוחד. בתקופה ההיא אחד מחברי היה כומר מניקרגואה, והוא פשוט נדהם ממני. הוא חי את התנ"ך, ומבחינתו היה את אברהם אבינו, דוד המלך ואז אותי. במקביל לעניין הזה גם עברתי בתקופה ההיא תזוזה פוליטית משמאל לימין, וגם בזכות כך החלטתי לחזור לארץ. היה לי ברור שאני עומד לקראת שינוי גדול בחיי".
"חזרתי לארץ, רציתי להתקרב לאלוקים ולהכיר את היהדות, אבל לא כל כך ידעתי מה לעשות עם זה. בשלב מסוים החלטתי פשוט ללכת לבית כנסת, ולהתחיל משם. תודה לאל, איך שנכנסתי לעניין הזה, חוויתי התאהבות מעל הראש. התפילה, הברכות, לימוד התורה, הכל מצא חן בעיני. רציתי להתקדם עם העניין, אז התחלתי ללמוד בישיבה בבני ברק. אז, ובמידה מסוימת גם היום, עולם התשובה הציוני דתי לא היה מספיק מפותח ולכן בציבור לא הייתה תודעת תשובה דתית לאומית. אחרי שנה וחצי בתהליך התשובה שמעתי על מכון מאיר וזה מאוד קסם לי, כי עם העולם החרדי לא הייתה לי כימיה".
מהם זיכרונותיך הראשוניים מהמכון?
"הגעתי בערך בתקופה הזו של השנה, כמה ימים אחרי פורים. שבוע לפני סוף הזמן. הדבר הכי חזק שאני זוכר זה רוך, מאור פנים. האנשים בהם פגשתי היו כל כך נחמדים. החבר'ה במכון למדו ברצינות, אבל האנרגיה הייתה רכה וזורמת. בין א' ניסן לא' אייר חזרתי לתל אביב, זה היה בין הזמנים, ואז החלטתי שאני עובר לירושלים ולמעשה חוזר ללמוד במכון מאיר. סך הכל למדתי שלוש וחצי שנים במכון. לפעמים אנשים שואלים אותי איך מכון מאיר השפיע על החיים שלי, ואני אומר שזה כמו לשאול איך השמש השפיעה על חיי. זו השפעה דרמטית שקשה להכניס למילים. החיים שלי היו נראים כמו שהם נראים בזכות מכון מאיר. הבית הרוחני, האמוני והתורני שלי זה מכון מאיר ותורת הרב קוק.
"מעבר לכך, כמו רבים אחרים, בזכות המכון גם הקמתי את ביתי. יצאתי עם המון בנות אבל העסק לא זרם, ואז קרה הנס. אחד מחברי במכון הציע לי להכיר את חברה של אשתו, ותוך שלושה שבועות התארסנו. כמובן שגם החתונה שלנו הייתה חתונה של מכון מאיר. מלא חברים מהמכון שרקדו בלי הפסקה, הרב ביגון ערך את החופה, הרב שרקי ברך, הרב יאיר אוריאל ז"ל היה עוד, וכמובן דני שרחטון ניהל את הכל. אחרי החתונה למדתי עוד שנה כאברך במכון, לאחר מכן שנה בהר המור, ולאחריה חמש שנים באור עציון. בתקופה הזו למדתי לרבנות וגם הוסמכתי. בזכות כך כיהנתי במשך שנתיים כרבה האורתודוקסי של אוניברסיטת רטגרס, האוניברסיטה הכי גדולה בניו ג'רזי. תודה לאל עשיתי לא מעט דברים בחיי, בעולם התורה ומחוצה לו, אך השנים במכון מאיר עיצבו את חיי ופועלי באופן שאני שני לו".
--
לכל התכנים של אבנר שאקי לחצו כאן
לתכנים נוספים מבית ערוץ מאיר לחצו כאן