עפרה לקס
עפרה לקס צילום: מירי שמעונוביץ

לפני כמה שנים השתתפתי בקורס מנהיגות של נשות הבית היהודי. הוא פקח את עיניי במובנים רבים, טלטל מעט את חיי השלווים והוסיף לי הרבה ידע.

מאז ימי הקורס הוטלו כבר הרבה מאוד פתקים בקלפיות, הבית היהודי הלך לעולמו בטרם עת, והנשים הנפלאות שהובילו את המפגשים פנו למסלולי פעולה שונים. אבל את הדקות הראשונות של ההתכנסות הראשונה ההיא אני מתקשה לשכוח.

ישבנו סביב השולחן הרחב והעגול באחד מחדרי ועדות הכנסת, וכל אחת מהנוכחות התבקשה להציג את עצמה. כשאחרונת הדוברות סיימה, אמרה לנו דמות בכירה בציונות הדתית בסיפוק: "תראו איזה יופי, אף אחת מכן לא פתחה ודיברה על הילדים והבית שלה. זה היה הדבר האחרון שהזכרתן". זה משמח? התבלבלתי לרגע. הרי לא הגענו לריאיון עבודה שבו נדרשנו להציג את הכישרונות והניסיון התעסוקתי שלנו. אנחנו כאן כדי שיכירו אותנו, את האישיות שמאחורי השם ומתחת למטפחת. אז מה הבעיה אם מישהי הייתה בוחרת להציב את הבית במקום הראשון בהגדרת הזהות שלה?

רותם סלע והפי-סי

את התיקון לעיוות הזה מצאתי רק לאחרונה ובמקום קצת בלתי צפוי, בריאיון שהעניקה כוכבת הטלוויזיה והפרזנטורית רותם סלע לדנה ויס בחדשות 12. כשויס שאלה את סלע מה הטייטל הראשון שהיא בוחרת לעצמה, סלע השיבה בלי להתבלבל "קודם כול אמא". "ואחר כך?" שאלה ויס. "אחר כך אשתו של אריאל". "כן?" תמהה ויס, ואני הודיתי על כך שויס לא לגמה לפני כן מהקפה שלה, אחרת הייתה שם מזרקה. איך יכול להיות שאישה כה חזקה ומצליחה, האישה הכי יקרה בעולם הפרסום הישראלי, מגדירה את עצמה קודם כול כאמא לילדות וכאשתו של? נראה שסלע לא קראה את פרוטוקול הפי-סי האחרון, וזה באמת לא בסדר.

הריאיון עם סלע ממשיך ועוד רגע נגיע לשכר הגבוה שלה, דבר שהיא תידרש לעמוד מולו, כי איך היא מעזה להרוויח כל כך הרבה. אבל עוד קודם היא דיברה על תקרות הזכוכית שנאלצה לשבור בדרך להשפעה אמיתית על התוכן שהיא יוצרת. "במהלך השנים שלי בטלוויזיה הייתי צריכה לעשות דרך ארוכה כדי להיות שווה. זה לא משהו שבא לי בקלות. הסביבה שאני עובדת בה היא סביבה מאוד גברית. הייתי צריכה לעבוד יותר קשה".

סלע גילתה שלפעמים היא מנהלת את המשא ומתן על השכר שלה בעצמה, ושהיא לא נכנעת בקלות. ואז היא דיברה על היחס של נשים לכסף ושכר ושהגיע הזמן לשנות גישה מבושה לעמידה איתנה. "נעים לנו מאוד לדבר על כסף, נעים לנו מאוד להיות מתוגמלות על העבודה שלנו", היא הכריזה. ויס ניסתה לבדוק עם סלע למה היא בכלל עובדת, היא הרי נשואה לאדם עשיר מאוד אז היא לא חייבת לפרנס. ויס לא התביישה להציג את התזה שלה: אולי סלע בכלל רוצה להוכיח למשפחה של בעלה שהיא יכולה לבד. ואני שאלתי את עצמי: מה שמעתי עכשיו? ממתי אישה צריכה להסביר לעולם למה היא עובדת? מישהו לא קרא את פרוטוקול הפי-סי והפעם זו לא סלע.

תראו, אני לא חותמת על הדעות של סלע, לא על העמדות שלה ביחס לגוף הנשי ועוד, אבל היו רגעים בריאיון הזה שהיא ממש עשתה עבודת יחסי ציבור טובה למין הנשי. הנה אישה שמשתכרת יפה, שלא מתביישת באימהותה, בהיותה רעיה, שאלה הסעיפים הראשונים באני שלה. האם כולן צריכות להיות רותם סלע? לדעתי כל אחת מוזמנת לחיות את חייה לפי ערכיה. האם בעיניי סולם הערכים הנכון הוא קודם בית ומשפחה ואחר כך כל השאר? כן. האם אישה צריכה ללמוד איך דורשים יותר כסף? גם כן.

הריאיון המפותל הזה הוא תמונה משלימה ומבאסת לדבר הנבוב שנקרא יום האישה. אני מקווה שלא החמצתן את חגיגת הקניות המיוחדת בחנויות ("קולקציית יהלומים החל מ־990 שקלים", "הפערים בשכר הצטמצמו, קבלו הנחה לכבוד יום האישה"), ולא הדרתן רגליכן מההופעות לנשים בלבד. אל תראו אותי ככה, אני לא נגד פרנסה לסוחרים ולאומנים, אבל בואו נודה שברוב המקרים האירועים והחגיגות לא מחזיקים מאחוריהם שום דבר.

איפה הגברים במשוואה?

יום האישה הוא יום מיותר, לא משום שאין לנשים אתגרים מיוחדים שהן צריכות לעמוד מולם, ולא כי השמונה במרץ בכלל צוין על ידי המשטר הקומוניסטי כדי לחגוג את הישגי הנשים. עזבו את המקור, בואו נתבונן על המציאות העכשווית. היא דורשת התקדמות, עבודה ותיקון למען הנשים מהיבטים רבים ויום האישה לרוב מסתיר את זה.

נתחיל בסתירה הפנימית של היום הזה עצמו. איך יכול להיות שלכבוד היום החגיגי הנ"ל מתקיימים מופעים לנשים בלבד, אבל ביומיום נשים לא יכולות לעלות על במה ולהופיע רק לפני נשים? אנחנו בעד נשים או נגד? אנחנו בעד כפיית ערכים אחידים על נשים או בעד חופש בחירה אמיתי?

איך יכול להיות שהמדינה נותנת סבסוד במעונות רק לנשים שבחרו לעבוד יום שלם ולא לאלה שבחרו לשלב עבודה ובית? איך יכול להיות שמעגל התעסוקה רואה בבית ובמשפחה חסם לקריירה ולא תוספת מבורכת שיש להכיל ולעודד? איך ייתכן שנשים הן קהל עובדות נאמן ויציב מאוד, שלרוב מתמחר את העבודה שלו בחוסר לעומת גברים? איך יכול להיות שנשים עדיין מסרבות לכתוב טורי דעה ולחוות את דעותיהן בפאנלים, למרות שיש להן מחשבות עמוקות ומקוריות לא פחות מלגברים? והכי חשוב: איך הגברים משתלבים בכל אחד מהאתגרים האלה? הסוגיות האלה ורבות אחרות לא ייפתרו במופעי סטנד אפ ואיפור מפנק אלא בעשייה משותפת ומתמדת של נשים וגברים למען חברה מתוקנת יותר. יום האישה נגמר, אפשר להתחיל לעבוד.

לתגובות: ofralax@gmail.com