יאיר יעקבי
יאיר יעקבי צילום: שלומי יוסף

"כל שנה אני צריכה לחשוב לבד מה עושים עם משלוחי המנות, בזמן שאתה יושב על הספה ומחכה שהילדים יירדמו כדי שתוכל להמשיך לשבת על הספה". אשתי יצאה עליי כמו מלוע של תותח.

"קודם כול אני לא סתם יושב על הספה, אני מחפש השראה ליצירה שלי", הסברתי לה.

"אם ככה, למה אתה עם יוטיוב דלוק על הניצחון ההיסטורי של ישראל על צרפת בפארק דה פראנס?" היא התנצחה איתי.

"את לא תגידי לי איפה לחפש השראה ליצירה שלי", התעקשתי, "אם אשתו של ז'וז'ה סאראמאגו הייתה מדברת ככה לא היינו זוכים לקרוא אף אחד מספריו המצוינים".

"תנקוב בשם של ספר אחד שלו ולא תצטרך לנקוף אצבע בבית שבוע".

מאוחר יותר באותו ערב, אחרי שסיימתי לקלח את כולם, לנקות את הסלון ולהכניס את הכלים למדיח, חזרנו אל הספה ונדרשנו שוב לעניין שלשמו נתכנסנו.

"למה אי אפשר ללכת שוב על הקונספט של משלוח המנות משנה שעברה?" שאלתי בזהירות.

"כי הקונספט היה 'תכף אנחנו עוזבים את לוד אז חבל להשקיע', זוכר?"

כאילו אפשר לשכוח ופל מן בודד וטרופית. החבר'ה מלוד בטח לא שוכחים.

בכל אופן החלטתי לאזור כגבר חלציי ולבוא להצלת אשתי, שהרי בידוע שמשלוחי מנות כמו ניקיונות לפסח והכנות לראש השנה, אלו דברים שהאישה נצטוותה בהן עוד בסיני. הלוואי שאנחנו הגברים היינו ניחנים בתכונות הנפש הנדרשות למצוות חשובות אלו. אבל אנחנו בנויים אחרת, ספציפית יותר מוכשרים לתפילות ולדיבורים החשובים שאחריהן.

אני סוטה מהנושא.

בשורה התחתונה נכנעתי לרפורמה והחלטתי להשתתף בסיעור המוחות באופן אקטיבי. ישבתי על זה לילה שלם והגשתי לאשתי רשימה של רעיונות למשלוחי מנות קונספט שיעיפו לשכונה את המוח.

קונספט #1: ממשלת הריפוי

הרעיון של משלוח המנות הזה פשוט: מדובר במשלוח עמוס בדברים שלא רק שאינם קשורים זה לזה, הם הופכיים זה לזה. והם נשארים ביחד באותו משלוח רק בגלל הפחד שמא יביאו במקומם את משלוח ארוחת הבוקר הפופולרי עם 40 המנדטים שלו.

מה יש במשלוח? כנאפה, לוף, חמוצים, חלב שלושה אחוזים שלעולם לא יעבור את אחוז החסימה לבד, וכמובן, בראש המשלוח עומד הקרמבו, בעצמו מופתע מגודל ההישג.

עכשיו תראו, בדרך כלל לא פותחים עם הרעיון הכי חזק אבל אני חשבתי שממש שיחקתי אותה עם המשלוח הזה. אשתי, לצערי, פחות זרמה.

"אל תערב חגים ופוליטיקה", היא הציבה קו אדום, "פורים זה חג של אחדות ואני רוצה שכולם ירגישו חלק במשלוח שנקים".

מה אני אגיד לכם, הגברת אובייסלי קרמבו.

קונספט #2: דברים שמתחילים באות קו"ף ונגמרים באות ה"א

כל הקונספט של משלוחי קונספט הולך והופך יותר ויותר מופשט גם ככה. אז למה לא ללכת עד הסוף? משלוח מיוחד של מאכלים שמתחילים בקו"ף ונגמרים בה"א.

נכון, יש מי שיאמר שזו מזימה מתוחכמת שלי להיפטר מכל הקינואה שיש בבית ושאשתי מנסה השכם והערב לדחוף לי בתוך הארוחות כי לטענתה היא "רוצה שאני אהיה בריא ואחיה יותר שנים". אבל זו לא אשמתי שהקינואה נופלת בדיוק תחת ההגדרות של הקונספט. מדובר בצירוף מקרים ותו לא.

תגובתה של אשתי: אין בעיה, נוציא את כל הקולה מהבית.

לעזאזל.

קונספט #3: אכול ושתה כי מחר נמות

הקונספט הזה פשוט - אין אדם יודע מניין שנותיו והנבואה ניתנה לשוטים. אז בואו נחיה כל יום כאילו הוא היום האחרון, שלא לומר הביאו את היום. להלן: משלוח עמוס בכל מה שרע לגוף ותענוג לחיך. שוקולדים, משקאות מוגזים שממיסים את השיניים תוך 24 שעות, נחשי גומי שמדלגים על מערכת העיכול וניגשים ישר לחסום את העורקים, סוכרייה על מקל שגם אלף חוטים דנטליים לא יחלצו מבין החניכיים, וכמובן דוריטוס, שמרים לך את הכולסטרול תוך כדי שהוא מערער את השקפת עולמך האמונית.

תאמינו לי תענוג של משלוח, הלוואי עליי. אשתי לעומת זאת הסתכלה עליי באריכות כדי לוודא שאני לא צוחק ואז נכנסה לאתר של שופרסל כדי לעשות הזמנה של עוד 50 חתיכות קינואה.

קונספט #4: דברים שלא רצינו בבית

שקית הבמבה לולו וחפיסת השוקולד בטעם תות צריכים להיעלם מהבית איכשהו, נכון? ומה יותר טוב מאשר למצוא להם בית חם אצל שכנים שאנחנו מראש לא מאוד מסמפתים. גם סופר דרינק מנטה ימצא את מקומו בתוך המשלוח, יחד עם ופלים לימון והשוקולדים ההם שתמיד נשארים בסוף הבונבוניירה.

תגובתה של אשתי: לא יוצאים ידי חובה במשלוח שאין בו משהו שנכנס בגדר אוכל.

נהייתה לי הרוגצ'ובר זאתי.

בקיצור, יש אנשים שאי אפשר לעזור להם. כל הרעיונות המעולים שלי נדחו על הסף ואשתי החליטה שמעתה והלאה היא פשוט תחליט לבד על הדברים האלה ושאני "לא אשגע לה את המוח".

מה אני אגיד לכם, אחלה קונספט.

לתגובות: jacobi.y@gmail.com