מעגל החיים מזמן בפני רבני הקהילות הזדמנויות חשובות ליצירת קשר וחיבור עם אנשי קהילתם. פעמים רבות כבר בזמן ההיריון נדרש הרב לענות על שאלות הלכתיות הנוגעות לצומות ולטיפולים רפואיים שונים, וגם ביחס ללידה ולתקופה שאחריה עולות שאלות הלכתיות רבות, והרב נדרש ללוות את המשפחה בקבלת החלטות הקשורות לכך. גם חגיגות בר המצווה ובת המצווה מעוררות שאלות והתלבטויות של המשפחה, ובנוסף לכך זוהי הזדמנות נהדרת בשביל הרב להזמין את הבת או הבן לשיחה ולדיון על משמעות היום המיוחד המחכה להם. כך גם סביב החתונה, אשר מספקת לרב ולרבנית שלל הזדמנויות לעמוד בקשר גם עם המשפחה וגם עם הזוג הצעיר.
אולם יש מעגל חיים נוסף הדורש מהרבנים תשומת לב וכוחות נפש – מחלות אצל חברי הקהילה וליווי חולים סופניים ובני משפחותיהם.
הגמרא במסכת נדרים מספרת על תלמיד שחלה ו"לא נכנסו חכמים לבקרו". "מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה. לא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס רבי עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו – חיה. אמר לו: רבי, החייתני! יצא רבי עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים – כאילו שופך דמים" (נדרים מ, א). נראה שהחכמים ידעו על מחלתו, ולמרות זאת לא נכנסו לבקרו. הגמרא אינה מסבירה מדוע נהגו כך, אך לאור מציאות ימינו אנו יכולים להבין את הקושי לבקר את החולה, ובמיוחד חולה שנמצא לקראת סוף ימיו.
מי שנכנס לבקר חולה כזה מתחבט בשאלות רגישות ביותר: מה אומרים ומה אסור לומר? לאן מכוונים את השיחה? כיצד לנהוג ברגישות הראויה, וכיצד להתמודד עם תחושותיו של החולה? ההתלבטויות הללו מלוות את הרב והרבנית במהלך הקשר עם החולה ומשפחתו, ולפעמים הדרך הקלה היא להתחמק ולהימנע מלהיפגש עם הסיטואציה הטעונה. אולם כפי שכבר הוזכר, דווקא השלב הזה של החיים מחייב מעורבות גדולה יותר של הרב, שכן לא ייתכן שהרב ורעייתו ילוו את המשפחות שבקהילתם בכל מעגלי החיים, ודווקא בעתות מצוקה קשות הם ייעלמו וייאלמו.
רבי, החייתני
הרפואה המודרנית מביאה מזור ותרופה לחולים רבים, וחייהם של רבים ניצלים בזכות הידע הרפואי והמכשור הטכנולוגי המתקדם. אולם כחלק מהברכה של התקדמות הרפואה נוצרה מציאות שבעבר הייתה פחות מוכרת – חולים שימי סבלם הולכים ומתארכים, כשהרפואה מצליחה להאריך את חייהם אך לא לשפר את איכות חייהם. בצומת זה של החיים, כאשר החולים ובני משפחתם נדרשים לקבל החלטות הרות גורל, יש חשיבות עליונה להימצאותם של הרבנים בקשר עם המשפחה. החולה והמשפחה נדרשים בעת הזאת לתמיכה רוחנית, לליווי בקבלת החלטות קשות ומורכבות, לעזרה מול גופים וארגונים ולסיוע בפרטים רבים הקשורים לטיפול בחולה שמצבו כה מורכב.
ייתכן שזהו פירוש הביטוי ביקור חולים – ביקור הוא ביקורת, כלשון הכתוב: "ודרשתי את צאני וביקרתים" (יחזקאל לד, יא-יב), וכפי שאנו רגילים לומר בתפילת ראש השנה: "כבקרת רועה עדרו". המבקר את החולה בא לבחון את מצבו ולבדוק אם החולה זקוק לדבר מה. על רבי עקיבא מסופר שהוא "כיבד וריבץ" לפני תלמידו, כלומר ניקה את הרצפה וסידר את הבית, אך המציאות המודרנית מזמנת לרב את האפשרות לסיוע גדול ומשמעותי יותר – סיוע בקבלת החלטות גורליות בנוגע להמשך חייו של החולה. בקיצור שולחן ערוך (קצג, ג) נפסק ש"עיקר מצות ביקור חולים הוא לעיין בצרכי החולה מה הוא צריך לעשות לו, ושימצא נחת רוח עם חביריו, וגם שיתן דעתו עליו ויבקש רחמים עליו". בקשת הרחמים והתפילה ידועות ומוכרות, אולם קודם לכן הוא מביא את העיון בצורכי החולה – כל חולה לפי הצרכים הייחודיים לו והעזרה הנחוצה לו.
לאחר שרבי עקיבא ביקר את החולה, אמר לו החולה: "רבי, החייתני". אפשר שהחולה חש כך בגלל גדלותו של רבי עקיבא שנכנס אליו, משום שטרח לפניו כל כך או משום שעודדו ותמך בו, וייתכן גם שתחושת ההקלה של החולה נבעה מעצם העובדה שהוא ידע שהרב מלווה אותו במחלתו. פעמים רבות פונות משפחות למוקד 'קדושת החיים' בבקשה לקבלת ליווי תורני בהתמודדות עם השאלות והדילמות המתעוררות, ומסבירות שעצם הידיעה שיש רב שמלווה את קבלת ההחלטות מעניקה שלווה לחולה ולמשפחתו. פעמים רבות יש ויכוחים ודיונים בין בני המשפחה, וכשהם פונים לרב ויודעים שהוא מתייעץ עם רופאים ורבנים גדולים לפני מתן התשובה הדבר מעניק להם את השקט והרוגע בידיעה שהם הולכים לפי דרך התורה. לפני זמן מה התקשר אליי רב אחד ושאל שאלה קשה בקשר לאביו. לאחר כמה שעות, כשהשבתי לו, פתחתי ואמרתי שלצערי איני איש בשורה. הוא פרץ בבכי ואמר: "אתה איש בשורה גדול, גם אם התשובה איננה טובה, מכיוון שאני מתלבט ולא יודע להכריע, וכשאתה קיבלת על עצמך את הבירור וההכרעה – זה עוזר לי מאוד".
להיות שותף
רבי עקיבא מסיים את הסיפור וקובע שמי שאינו מבקר את החולים הרי הוא כאילו שופך דמים. ייתכן שכוונת הדברים כפשוטם, כפי שכתבו חלק מהפרשנים, שאותו תלמיד אכן היה בגדר גוסס והטיפול המסור של רבי עקיבא הציל את חייו. ייתכן גם שהביטוי מכיל הפרזה מסוימת כדי להדגיש את חשיבותו של ביקור חולים. אולם במציאות ימינו יש לקביעה זו משמעות רבה: השאלות הנוגעות לסוף החיים, כגון השאלה אם לעשות דיאליזה או לבצע הנשמה, למשל, הן שאלות של חיים ומוות ממש. לשם כך חייב הרב להיות מעורב בדעת עם הבריות ולהכיר, לפחות ברמה בסיסית, את הסוגיות וההתלבטויות שעל הפרק ואת הפרוצדורות הרפואיות שמציעים הרופאים. הרב חייב להכיר את הסוגיות ההלכתיות הנוגעות לשאלות אלו, כגון סיפור מיתתו של רבי חנינא בן תרדיון, סיפור מותו של שאול המלך ודעות הפרשנים על סוגיות אלו. כשכל הכלים האלה בידו יכול הוא להעניק למשפחה ולחולה את הסיוע הדרוש להם, לא רק ברמה הרוחנית, בארגון עצרות תפילה ובקשת רחמים, אלא גם ברמה ההלכתית, ולברר עמם את האסור והמותר, הרצוי והראוי. עליו להשתתף עמם ועם הרופאים בדילמות המוסריות העולות מהמצבים המורכבים, ולהוות גורם מרגיע ומשכין שלום בין הילדים, כשלעיתים יש ביניהם מחלוקות ודעות שונות כיצד לטפל באב או באם. אין ספק שהשותפות והמעורבות הזאת מביאה רווחה והצלה גדולה גם לחולה וגם לבני משפחתו.
הכותב הוא רב המושב ניר גלים ועומד בראש אגף 'קדושת החיים' מבית מכון פוע"ה
***
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)