גישתו הממלכתית של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון ראתה כערך את קיומו של צבא אחיד לכולם. בן גוריון התנגד נמרצות לקיומן של יחידות נפרדות לחיילים הדתיים, ובמקביל תמך בהקמת הרבנות הצבאית בראשות הרב שלמה גורן זצ"ל. כאשר נחקק בכנסת חוק הכשרות בצה"ל טען בן גוריון כי הדבר חיוני לא מטעמים פוליטיים, אלא מטעמי קיום, שהרי יהודי שאיננו מקפיד על כשרות יכול לאכול כשר וליהנות גם כך, מה שאין כן יהודי שומר מצוות, שאינו יכול לאכול אוכל לא כשר.
מספר תהליכים המתרחשים לאחרונה ברבנות הצבאית מצביעים על מגמה מדאיגה שעיקרה הוא כרסום הולך ומתרחב בסטטוס קוו הדתי בצה"ל כפי שהורגלנו אליו מאז הקמת צה"ל והקמת המדינה. לתהליכים אלו שני גורמים מרכזיים:
הראשון הוא התחזקות הקבוצות החילוניות הרדיקליות שמבקשות להפר את ההסכמות המקובלות בצה"ל כפי שהיו מראשית הקמת המדינה, ובראשן 'הפורום החילוני' ששם לו למטרה להגן כביכול על זכויות החילונים במדינה ולסדוק באמצעות כך את הסטטוס קוו בנושאים דתיים שונים, בראש ובראשונה בצבא.
אולם הגורם השני הוא חולשת הרבנות הצבאית בימינו, שלא עומדת בפרץ כדי להדוף את המגמות האנטי־ממלכתיות שמקשות על המרקם העדין של יחסי דתיים-חילונים בצבא. כאן המקום לחזור בגעגועים לימיו של הרב שלמה גורן, כשכיהן כרב הצבאי הראשי בין השנים 1948-1971. בתקופת כהונתו כרבצ"ר נאלץ הרב גורן להתמודד עם גורמים לא פחות חזקים שביקשו לערער את הסדרי הדת בצבא, ובזכות עוצמתו, מעמדו ועקשנותו הוא הצליח להדוף את המגמות הללו.
הרב גורן סיפר כי במסגרת הדיונים על חקיקת הפקודה המחייבת אספקת מזון כשר בצה"ל, ח"כ אהרן ציזלינג ממפ"ם אמר כי מבחינתו "הדתיים יאכלו חמין כל היום, יניחו תפילין כל יום ויניחו לחילונים", ומבחינתו היה ניתן לקיים שני צבאות - לדתיים ולחילונים. הרב גורן הבהיר לממונים עליו כי בלי אכיפת הכשרות בצבא הוא לא יוכל להיות רב צבאי ראשי. איומי ההתפטרות המפורשים סייעו לו במאבקים נוספים: במאבק על המונופול שיש לרבנות הצבאית על עריכת ליל הסדר בצבא וכן בקיומו של מסע ההתעוררות המיתולוגי בחודש אלול, שחייב את השתתפותם של כל החיילים בו.
כיום הרבנות הצבאית חלשה אל מול הכוחות המיליטנטיים המאיימים על סמכותה. לאחרונה נשקלת האפשרות לשלב בתפריט הצה"לי מזון חלבי חם, שיקשה על שמירת הכשרות בצבא. הרב גורן הוביל את המדיניות השוללת הכנסת בישול חלבי, והצבא קיבל זאת במשך 74 שנים. הורדת הרף ההלכתי בצבא היא מהלך מטריד ולא ברור מה התבונה הגלומה בו. כעת, ערב פסח, הצהירה הרבנות הצבאית במסגרת עתירת 'הפורום החילוני' לבג"ץ, כי יופסק חיפוש החמץ בתיקי החיילים. ועוד הגדילה לעשות הרבנות הצבאית, כאשר נציג מטעמה השתתף בצוות לבחינת ההוראות בדבר הכנסת מזון חמץ לבסיסי צה"ל במהלך חג הפסח. הצוות המורחב בדק אפשרות לבצע שינוי של הפקודה המטכ"לית מתקופת הרב הראשי לצה"ל האלוף הרב גורן האוסרת כליל הכנסת חמץ לפסח, והחלפתה באפשרות להכנסת חמץ לבסיסים במתכונת מוגבלת, כלומר רק למתחמים ייעודיים אשר יוגדרו לצורך כך בבסיסים.
האמת צריכה להיאמר: הרבנות הצבאית חלשה מתמיד, ולא מצליחה להתמודד כיום עם אתגרי הסדרת הדת בצבא. אבן אחר אבן נופלת מחומת הסטטוס קוו בצה"ל, והנהגת הרבנות הצבאית לא מסוגלת לעמוד על האינטרסים ההלכתיים המובנים מאליהם, המחייבים אכיפה הדוקה של הכשרות בצבא.
כל זה לא מסיר את האחריות מבג"ץ, שמאפשר את הפגיעה החוזרת ונשנית ביחסי דת ומדינה. ואולם מה לנו כי נלין על השופטים, כשהרבנות הצבאית מגלה חולשה כה גדולה בתפקיד הבסיסי שעליו היא אמונה?
ד"ר אהרון (רוני) קמפינסקי הוא דיקן אקדמי וראש החוג ללימודי אזרחות במכללת אפרתה ומחבר הספר 'בפקודת הרבנות: התפתחותה של הרבנות הצבאית בישראל'