בוויכוח הציבורי על הגיור נשמע קול בשם 'רוב הפוסקים' מול 'מיעוט הפוסקים', כאשר ה'רוב' מתנגדים לכל גיור שקבלת תורה ומצוות איננה שלמה ומלאה בו, והשאלה הגדולה היא אם מותר, ואם נכון וראוי, להוביל מהלך ממלכתי של גיור בהסתמך על דעות ה'מיעוט'; ונראה כאילו יש הסכמה משני צידי הוויכוח על הנחת היסוד הנ"ל.
שאלתי פעם את מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל: הלוא רוב הפוסקים וגדולי התורה התנגדו ומתנגדים לציונות – ואנחנו במיעוט? ענה לי מו"ר:
בגמרא ובהלכה אין רוב ומיעוט בדעות של חכמים אלא אם ישבו ביחד בבית הדין, שמעו זה לדברי זה, ויכלו לשכנע זה את זה – רק במצב כזה קבעה התורה, שהלכה כדברי המרובין (עדויות פרק א' ה-ו); כאשר לא נפגשים ולא מקשיבים ולא דנים ביחד, אין באמת רוב ומיעוט לפי ההלכה. אחר כך האריך מו"ר הרצי"ה ואמר, שרוב גדולי התורה בדורות האחרונים לא באמת התנגדו לשיבת ציון ולבניין הארץ, וסיפר על שיחה ארוכה שהייתה לו עם החפץ חיים כשנפגש עמו בביתו, ועם גדולי תורה נוספים, בשליחות אביו.
מכל מקום, רוב ומיעוט בהלכה תלוי בשורשו בחכמי בית דין שיושבים ביחד. אמנם מחבר שולחן ערוך הושיב כעין בית דין מופשט של הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, ובחן בשאלות רבות רוב ומיעוט בתוכם; אבל זה היה מחוסר ברירה בגלל פיזור הגלויות, ובסופו של דבר ההכרעה העיקרית בשולחן ערוך הייתה דעתו של ר' יוסף קארו יחד עם הגהות הרמ"א, השולחן והמפה.
בדורות האחרונים רבו כל כך הפילוגים הרעיוניים וההלכתיים גם אצל שומרי התורה המובהקים, עד שגם עם שיבתנו לארצנו אין הפוסקים מסוגלים לשבת אלה עם אלה, לשמוע ולשכנע, ולכן, אין באמת רוב ומיעוט בשאלות הלכה מכריעות במציאות ימינו.
רק אחרי פתיחה זו אפשר לגשת להלכות גיור, ולבחון לאורן את ההכרעה בשאלה החמורה העומדת כעת לפנינו – האם עלינו לפתוח פתחים לגיור רחב של מאות אלפי ישראלים שאינם יהודים לפי ההלכה, אבל הם חיים בקרבנו כחלק מעם ישראל, וחובתנו למנוע ככל האפשר נישואי תערובת בקרבנו – או שמא 'ייקוב הדין את ההר', ואסור לנו לנטות מהדעה המובילה בדורות האחרונים, ולפיה אין כלל גיור בלי קבלה שלמה ומלאה של תורה ומצוות?
כמו בכל סוגיה הלכתית, עלינו לקרוא תחילה בעיון את דברי הרמב"ם, ולבחון מה נפסק בשולחן ערוך, וכידוע, בתהליך הגיור עומדת תמיד שאלה ראשונה על המניע לגיור, האם הוא לשם שמים, או "שמא בגלל ממון... או בשביל שררה... שמא עיניו נתן באשה יהודית... שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל..." (רמב"ם הל' איסורי ביאה פרק יג הלכה יד; וכן נפסק בשולחן ערוך יורה דעה סימן רסח, יב) –
ועוד כתב: "גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין, שזכות היא לו" (שם יג, ז; וכן בשולחן ערוך שם, רסח, ז-ח);
והנה לנגד עינינו, מתאמצים המתנגדים לגיור רחב למניעת התבוללות, לפסול 'גיורי קטינים' בניגוד להלכה מפורשת, בשעה שכל אדם מבין, ש'קטין' לא מתגייר לשם ממון, ולא לשם שררה, ולא כדי להתחתן, אלא כדי להיות יהודי-ישראלי, ולא רק ישראלי.
עוד כתב הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק יד, ב; וכך נפסק בשולחן ערוך יורה דעה סימן רסח, ב):
"ומודיעין אותו עיקרי הדת שהוא ייחוד השם ואיסור עבודה זרה (כגון, כנסיות) ומאריכין בדבר זה, ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ואין מאריכין בדבר זה, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני, ... ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו, שמא יגרום [הלחץ] לטורדו ולהטותו מדרך טובה לדרך רעה, שבתחלה אין מושכין את האדם אלא בדברי רצון רכים, וכן הוא אומר (הושע יא, ד): בחַבלֵי אדם אֶמשְכֵם ואחר כך בַּעֲבֹתוֹת אהבה";
והנה לנגד עינינו, בבתי הדין לגיור מאריכים מאד עם המועמדים לגיור בכל תחומי התורה והמצוות, ובוחנים אותם במבחנים לא קלים, ואף דוחים את חלקם ומרתיעים בזה רבים אחרים, וכל זה בניגוד להלכה מפורשת ברמב"ם ובשולחן ערוך, שלא השיגו עליה לא הראב"ד, ולא הרמ"א, ועוד טוענים בתוקף בשם 'רוב הפוסקים', שאין שום תוקף לגיור בלי קבלת מצוות שלמה ומלאה, ואם לא ילמדו באריכות וביסודיות, לא נוכל לדעת אם באמת קיבלו עליהם תורה ומצוות בלב שלם –
אולם אם באמת כתבו רבים מפוסקים אחרונים בניגוד לרמב"ם ולשולחן ערוך, וזכותם המלאה לחלוק בדרך של אמת התורה, אבל אי אפשר בשום אופן לקרוא להם 'רוב הפוסקים', ולהעמיד את הרמב"ם והראב"ד, ור"י קארו והרמ"א כ'מיעוט'!
עוד כתב הרמב"ם (שם, יג, יז; ובשולחן ערוך יורה דעה סימן רסח, יב):
"גר שלא בדקו אחריו, או מי שלא הודיעוהו המצוות ועונשן, ומל וטבל בפני ג' הדיוטות, הרי זה גר; אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר, הואיל ומל וטבל, יצא מכלל העכו"ם ... ואפילו חזר ועבד כוכבים ומזלות, הרי הוא כישראל מומר, שקידושיו קידושין ... מאחר שטבל נעשה כישראל";
אחרי כל זה, אני יכול להבין את הסבורים, שבמציאות ימינו מדובר בגיור המוני ובחברה 'חילונית', ולכן הם אינם מוכנים לקבל את הלכות הרמב"ם והשולחן ערוך כמות שנכתבו במציאות אחרת; אבל זה לא הופך אותם ל'רוב הפוסקים', אלא לכל היותר ל'מיעוט'.
אל תהפכו את היוצרות – הרמב"ם והראב"ד, ר"י קארו והרמ"א הם 'רוב הפוסקים', ודווקא לפיהם, הגיור הרחב, למניעת התבוללות בלי גיור, הוא הדרך הנכונה בהלכה, ובכלל זה 'גיור קטינים', שהוא טוב בהרבה מגיור לקראת חתונה.