א. שמחת החזן
כשיש זכות מיוחדת, זוכים לראות איך שמחה גוררת שמחה, ובהגיעי השבוע לארץ הקודש לשמחה משפחתית, הודיע לי ידיד על הכנסת בנו בבריתו של אברהם אבינו. נסעתי במיוחד לבית הכנסת חב"ד הבנוי בצורת 770 בשכונת 'רמת שלמה' בירושלים, בה נערכה הברית בראשית השבוע.
בזמן הסעודה כיבדני אבי הבן לשאת דברים; ראשית כל תיארתי לציבור את התפילות המיוחדות שאנו זוכים כעשור של שנים, לשמוע מבעל השמחה ר' דוד צייטאג, המשמש כחזן הראשי בתפילות ראש השנה ויום כיפור בבית הכנסת המרכזי 'מארינה רושצ'ה' במוסקבה.
אברך צנוע ובעל חן מיוחד הוא ר' דוד, וכשהוא פותח את פיו, קולו הולך ומתגבר כארי, תפילותיו סוחפות איתו את המוני המתפללים הגודשים של ההיכל הגדול של בית הכנסת. וביושבו כעת דרך קבע בארץ הקודש עם משפחתו הצעירה, הוא פועל רבות עם תושבי השכונה, קובע עיתים לתורה עם חברותות שונות וגם משקיע מכוחו ומרצו לחדש ולרענן ניגונים עתיקים שלא נס ליחם.
חזן של היום, עם טעם של פעם.
ב. יש קונה עולמו בעשרה ימים
בעיצומה של השבוע, נקלעתי למוסד ציבורי כלשהו בירושלים ולפתע ניגש אלי יהודי חסידי עם מבטא רוסי שבירכני לשלום בלבביות רבה והוסיף דברי תודה מרגשים. הודתי לו, השבתי בשלום, ושאלתי לשמו ועל מה התודות. כשאמר את שם משפחתו הבנתי מיד.
לפני כחודש קיבלתי בקשה לטפל באשה מבוגרת שהגיעה למוסקבה לתקופה של מספר חודשים, אם אפשר להעסיק אותה ולתת לה תשומת לב חמה.
הגברת הוזמנה, ולאחר שיחת התאמה היא שולבה במסגרת מענה אנושי בקווי הטלפונים לגלמודים וקשישים יהודים במוסקבה ומאז היא מגיעה מדי יום, גם נהנת מאוכל חם וכשר, אווירה יהודית וחברתית וגם מלאה סיפוק של עשייה למען הזולת.
'תודה לך מה שאתם עושים עם אמא שלי, זו פעם ראשונה שאני שומע ממנה מילים חמות כל-כך על יהדות'. ומיד ממשיך ומספר לי בקצרה עליו ומשפחתו: 'בגיל 12 עליתי עם אמי ממוסקבה לארץ ישראל, בגיל נערות התקרבתי לשמירת תורה ומצוות ונכנסתי ללמוד במוסדות חב"ד. ימים רבים השקעתי בחיפוש אחר אבי, אותו לא הכרתי, לאחר שנפרדו דרכם של הורי בגיל צעיר מאד. זה קרה בבוקר אחד לפני תקופה לא ארוכה; מצאתי קצה חוט ולאחר שעה קלה כבר שוחחנו. תקופה קצרה אחר-כך הוא הגיע לארצנו. כשנפגשנו ההתרגשות הייתה כמובן גדולה. באותו ערב, כבר נסעתי איתו לחתונה של חבר. אבי שהתרחק מכל מה שנודף ריח יהדות, היה מלא שאלות ותהיות על החתונה שהבאתיו; על עריכת החופה הארוכה, על המחיצה בין גברים לנשים, על הבגדים ועוד. אמרתי לו: 'אבא, הם עושים הכל, שחתונה זו, תהיה אחת ויחידה!…'.
למחרת הלכתי איתו לבדיקה אצל רופא ומשם קיבלנו הפניה דחופה לאישפוז. שהייתי כמובן לצדו, כשהוא לא מפסיק לחזור על המשפט שאמרתי לו בחתונה. הוא ביקש תפילות, תפילין וכל מה שיכול היה להספיק עד לרגע בו סגר את עייניו, עשרה ימים לאחר שאושפז. עשרה ימים שזכיתי לכבד את אבי, עשרה ימים בהם הוא עשה מהפך יהודי אמיתי…'.
ג. תשובת המשקל
"בקהילה אצלנו נהוג, שתפילין 'ר"ת' מתחילים להניח רק לאחר שנה מהחתונה ולאחר אישור של האדמו"ר שלנו. ואכן, כשחלפה שנה מנישואי נכנסתי אליו והוא אומר לי: 'כשיהיו לך מחשבות טהורות, תוכל להתחיל להניח גם תפילין ר"ת'. הייתי בשוק וגם נבוך. לאחר מספר שנים, חיי המשפחה שלי עלו על שרטון, ומשם ירדתי ברוחניות למקומות הכי גרועים, מדחי אל דחי, כשאני מטייל לי בעולם הגדול, עד לאותו יום שפגשתי את אחד משלוחיו המסורים של הרבי; צעד אחר צעד העלה אותי חזרה אותו שליח יקר על דרך המלך. חזרתי לשמור שבת, להניח תפילין, ללמוד ולשמור כשרות. שבת אחת נערכה התוועדות חסידית ולפתע פונה אלי השליח ואומר לי: 'אתה חייב להניח גם תפילין ר"ת, זה יביא לך מחשבות טהורות…!'. שוב פעם הייתי בשוק, אבל מתוך שמחה נעלית'.
השיחה התפתחה, שמעתי ממנו עוד דברים נפעמים והוא פונה אלי ומבקש לשמוע משהו שיכול לחזקו בדרכו. ואני נזכר בסיפור ששמעתי פעם בהתוועדות מהרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, על בחור בעל-תשובה שנכנס ללמוד בישיבה יחד עמו ויום אחד התיישב ועשה חשבון של כל ימות החול, בהם לא הניח תפילין מגיל 13 ועד שחזר בתשובה, לאחר-מכן, החל להתמסר בזיכוי יהודים במצוות תפילין, ועל כל יהודי שהניח לו, הוא 'מחק' יום אחד, מאותם ימים שבעצמו בעברו לא הניח.
"החיית אותי עם הסיפור ותודה לך על הרעיון" אמר לי ידידי החדש, בעיינים בורקות מהתרגשות.
ולתמונת השבוע שלי: מסירות נפש מול טרור
בקבוקי תבערה, אבנים, יריקות ועוד סדרת פגיעות חמורות וקשות הם מנת חלקם, כשכל רצונם לגור בשקט ובשלווה כפי שהיה.
מזה מספר חודשים הדבר קורה בירושלים הבירה, בשכונת 'נחלת שמעון', סמוך למערת קבורתו של התנא הקדוש שמעון הצדיק.
משפחת טל יושובייב הצעירה נכנסה לפני כשנה וחצי לגור באחד המבנים בשכונה הקטנה וההיסטורית, לאחר שהוכח מעל כל ספק, שהבית שייך היה למשפחה יהודית, עד שערבים השתלטו עליה, כמו שעשו לצערנו לשאר הבתים בשכונה זו.
אבל אז הגיעו אנשי שמאל יפי נפש והחלו להתסיס את הערבים השכנים, דבר שגרם לצעירים חמומי מוח להתנכל למשפחה, ואף לשרוף חלק מהבית ואת רכבו מספר פעמים.
טל יושובייב הוא בנו של הרב דוד יושובייב ראש 'תורה מציון' במוסקבה, והייתי מחנכו של טל, כשלמד בילדותו ב'חדר מנחם'.
באתי במיוחד לבקרו, הבאתי לו דרישת שלום מיהודי הקהילה ומסרתי לו עזרה מכובדת מידידים יקרים ממוסקבה, המעריכים את נחישות המשפחה המסורה על קדושת עיר הקודש והמקדש.
גוט שבת וחג פורים שמח!
שייע