תיקייה להשמדה
גם אם מישהו נתקל בטעות בארונית ישנה ואפופת קורי עכביש ואבק שעליה הכיתוב 'תקנות מיותרות שצריך לזרוק', ובנוסף הוא גם פתח את המגירה שעליה הכיתוב 'תקנות הזויות במיוחד' והחליט משום מה לשלוף משם תיקיה שעליה המדבקה 'טרלול מסוכן – להשמדה מיידית' ובה תקנה לפיה גם שוטרים שחיסלו מחבל אחרי פיגוע ייחקרו במח"ש, ובנוסף אותו מישהו גם החליט ליישם את ההחלטה הזו, גם אם כל זה קרה בטעות ובחוסר אחריות של מישהו, למה לספר על זה? למי זה מועיל? איזה רוח של מוטיבציה זה מפיח בשוטרינו להתעמת עם מחבלים? למה חשוב שהמידע הזה ייוודע לשולחי המחבלים הללו? למי זה טוב? את מי זה מעודד?
יותר שמאל מהשמאל
בהפגה שהתקיימה ערב הדיון השבוע בערעורו של עמירם בן אוליאל אמורים היו להשתתף לא פחות אנשי שמאל מאנשי ימין. גם מי שמשום מה עדיין חושב שבן אוליאל אשם בהצתת הבית בדומא, גם הוא אמור היה לרצות שההודאה במעשה לא תתבצע על ידי עינויים. זה לא עניין של שמאל וימין. הרי השמאל מדבר גבוהה גבוהה על זכויות אדם, אז מה קרה לו עכשיו שהוא נאלם? רק בגלל הגוזמבות, הזקן והברסלביות כל הזכויות נעלמו, או שאולי עבורם הוא כבר לא בגדר אדם ולכן זכויותיו כבר לא חשובות?
כך או כך, כאן לכאורה צפוי היה שאזכיר את הועד נגד עינויים, זה שמסייע לפלשתינים שנעצרו בידי כוחות הביטחון, ככזה שלא מצא לנכון לצאת למען בן אוליאל, אלא שכאן יש תפנית בעלילה. מסתבר שהוועד רצה להביע את עמדתו בבית המשפט, אבל יש מי שמנע את זה ממנו, כך עולה ממאמר ברור ונוקב שפרסמה ב'הארץ' מנכ"לית הועד, טל שטיינר. אל תהיו במתח גדול מדי. אתם כבר יכולים לנחש לבד מי מנע משטיינר להופיע בבית המשפט, ובכל זאת לא אספיילר אתכם. חכו לסוף:
שטיינר כותבת שלמרות שארגונה עוסק בפלשתינים הוא ביקש "להצטרף להליך המשפטי במעמד "ידידי בית המשפט", כדי לוודא שנקודה חשובה אחת לא נעלמת מעיני היושבים הדין: עמירם בן אוליאל הורשע על סמך הודאות שנגבו ממנו בעינויים, ובכך נפגעו זכויות האדם היסודיות ביותר שלו, וסוכלה האפשרות להגיע לחקר האמת והוצאת הצדק לאור בפרשה זו".
היא מוסיפה וכותבת שכדי שלא להגדיר את מה שעבר בן אוליאל כעינויים מצא בית המשפט הגדרה מכובסת: "אמצעים מיוחדים שפגעו בזכותם של הנאשמים לשלמות הגוף והנפש וכללו פגיעה פיסית, לחץ נפשי ואלמנטים של השפלה ופגיעה בכבוד... ופגעו בפועל באוטונומיית הרצון של הנאשמים ובחופש הבחירה שלהם בין הימנעות ממסירת ההודיה לבין מסירתה". הסיבה לניסוח המפולפל הזה, מסבירה שניידר, היא שאסור לישראל להודות שהיא משתמשת בעינויים האסורים במשפט הבינלאומי.
אבל כזכור, למרות הניסוח הזה בית המשפט קבע שההודאה תחת אותם אמצעים מיוחדים אינה קבילה, ולכן יש להתבסס רק על הודאה נוספת שניתנה יומיים לאחר מכן, כאילו בהודאה השנייה שכח בן אוליאל שיש לחוקריו את היכולת להחזיר אותו לחדר העינויים.
כאמור, מסתבר ששטיינר, שעמדותיה רחוקות מהימין או מקהילות ברסלב, ביקשה להביע את עמדתה בנושא, אבל היה מי שדחה את הבקשה. בית המשפט (תיראו מופתעים בבקשה). בית המשפט טוען ש"נראה כי נכון להתמקד בטענות הקונקרטיות של המערער", אחלה תירוץ כדי למנוע מבן אוליאל סיכוי לדין צדק.
הסיפור שליד הסיפור
כשמגיעים לווטסאפי סרטונים ותמונות יש לי נטייה מוזרה להסתכל על הפרטים הקטנים שמסביב. לפעמים שם מסתתר סיפור לא קטן בפני עצמו. קחו לדוגמא את מה שקרה השבוע באחד הקניונים שבארצנו.
כפי שסביר להניח ראיתם גם אתם התחוללה שם קטטה של ממש, כזו עם אגרופים, בעיטות, דם וכאב, כל החבילה. רבים הזדעזעו הזדעזעות מוצדקת מהאלימות שיכולה ככה סתם להבליח ליום שגרתי של חולין מאפס למאה בתוך שנייה, אבל לצד ההזדעזעות המוצדקת הייתה שם סיבה נוספת לזעזוע:
בסרטון רואים שבאירוע הקשה נכחו גם ילדים. הם ראו את האלימות הגועשת ולא כיסו את העיניים בזעזוע. הם נותרו במקום, לא כדי להפריד, לא כדי להגיש עזרה ראשונה. הם נשארו שם כדי לצלם ולתפוס זווית יותר טובה של המכות.
אני לא יודע מה זה אומר עליהם, אבל נראה לי שזה אומר לא מעט על התרבות שבה הם גדלים.
תגובה ציונית בולמת
השבוע נחשף בנמל אשדוד ניסיון להבריח 7000 כדורים בקוטר 9 מ"מ בדרכם לרצועת עזה. המבריחים הסתירו את הכדורים (שנועדו לחמש את מחבלי החמאס כחלק מההיערכות למערכה הבאה נגדנו, כזכור וכברור) בתוך גלילי חומר בידוד שהיו במכולה תמימה של מוצרי בית. ככה סתם הם נחו להם בין ערימות של סירים ומחבתות. בקיצור, אם החזון היהודי הוא וכיתתו חרבותם לאיתים, שם החזון הוא וכיתתו מוצרי בית לכדורי רובה.
אני משער שהאירוע הזה רחוק מלהיות חד פעמי. אנשי רשות המיסים והנמל לוכדים ניסיונות הברחה שכאלה פעמים רבות, ולצערינו ניתן לשער שפעמים לא מעטות גם מתפספסים דברים ומטולי RPG, חלקי קלצ'ניקוב, טיסנים, חומרי נפץ ושאר מרעין בישין מוברחים לרצועה בדרכים דומות. ממש משום כך אני לא מבין מדוע לא ראינו אף גורם ישראלי ביטחוני רשמי מציג את ניסיון ההברחה הזה בתקשורת (גם ובעיקר הבינלאומית) ומודיע שמאחר וכך תיעצר העברת מוצרי הבית לרצועה למשך עשרה ימים, ולאחריהן נשקול איך ממשיכים.
תגידו הומניטאריה? שיפנו לחמאס בתלונות. יש לנו כאן אזרחים לשמור עליהם.
יום האישה? איזו אישה?
לא תופתעו לדעת שהצביעות חגגה גם השבוע. אבל השבוע זה בלט במיוחד, כי בשבוע הזה צוין בלהט וורוד יום האישה הבינלאומי. כל מי שרצה למכור משהו למישהו חיפש איך הוא מתייג את המוצר שלו כנשי ויצא לדרך. אחד הבליט את נוכחותן של מדעניות במעבדותיו, האחר פיזר הטבות מגדריות, השלישי העלה מתהום מחסניו מוצרים בעלי אוריינטציה נשית (מסתבר שיש כאלה, גם אם אסור לומר זאת בקול רם מטעמי PC) וכולם יחד עלצו ופיזזו סביב זכויות הנשים, נושא חשוב לכל הדעות, אלא ש... כרגיל, הצביעות הזו, מה יהיה איתה? כל פעם היא צצה ולא נותנת מנוח...
קחו לדוגמא מקבץ פרסומות אקראי ביום האישה: אף אחד מאנשי הערוצים המסחריים לא חש בעיה כלשהי כשבין שתי פרסומות שניסו למכור לנו מעמד אישה ראוי נדחפה לה פרסומת שבה זוג נשוי מגיע לרכישת מטבח חדש ובעוד האישה מבקשת מבעלה לדמיין את המטבח החלומי שהיא מפנטזת עליו הוא רואה בעיני רוחו את... אשתו מוחלפת בדוגמנית שעושה את כל תנועות הגוף שהופכות אותה לחפץ. מעמד אישה כבר אמרנו?
הדוגמא הזו היא אחת מיני רבות ולא אאריך כי כל מי שזיפזף לתומו מול מרקע יודע בדיוק במה מדובר. מה היה קורה אם כחלק מהאמירה של יום האישה היו מחליטים בערוצים הנכבדים להודיע על יום ללא החפצה? כן, מוזר ככל שזה ייראה, נסו למכור לנו רהיטים, מכוניות, בשמים, תכניות טלוויזיה ושאר ירקות ולשם כך תשתמשו ברהיטים, מכוניות, בשמים, תכניות טלוויזיה ושאר ירקות. אותם תחפיצו. את הנשים תעזבו. מה כבר יכול להיות? אתם עלולים למצוא את עצמכם עם מקבץ פרסומות כמעט ריק? לא נורא, זה אולי ישחרר לכם זמן להתבונן במראה.
אנרגיה חיובית
חרם האנרגיה על רוסיה, שאותו מתחילה ארה"ב וצפוי להתגלגל למדינות אחרות, מקפיץ את מחירי הגז והדלק בעולם. בישראל מחיר הגז נותר מהנמוכים בעולם בזכות העצמאות האנרגטית שהחלה עם הפקת קידוחי הגז.
האם לא הגיעה השעה שמתנגדי הוצאת הנפט מעומק הים, אלה שלחמו בשר דאז יובל שטייניץ ותבעו להשאיר את האוצר האנרגטי הזה בעומק הים מטעמים שונים ומשונים, יפרסמו איזו הודעת התנצלות קטנטנה? ובהזדמנות זו אולי נשאל את כבוד שרת האנרגיה, קרין אלהרר: אולי טעית בהחלטה שלך להפסיק את חיפושי הגז? נכון, זה היה מיזם בהובלת ליכודניק, אבל אולי בכל זאת היה בו היגיון כלשהו?
ג'ינוני נינג'ה
עוד עונה של נינג'ה ישראל קיפלה את עצמה ותשואות נשמעו מכל עבר למקבץ הספרטנים שנתלו על ווים, חישוקים וטבעות אימתניות. האמת היא שבמצבנו האירוע די מובן. אחרי שאינספור תכניות אוכל הפכו אותנו לאכלנים כפייתיים בניצוחם של שפים עטורי מישלן (מי ידע מה זה מישלן בכלל לפני השם השתלטו על המרקע?) בהחלט הגיע הזמן לקצת ספורט, אם זה רק היה קצת...
אבל יש כמה שאלות שאשאל בזהירות פן יגיעו אל ביתי כמה מבריוני התכנית בשליחות נקמנית. אז ככה, אני מבין שלראות את אותו מסלול אינספור פעמים זה משעמם ולא עובר מסך, אבל לשלוח מתמודדים שונים למסלולים שונים ולנקד אותם באותה טבלה, זה פשוט לא הוגן. אני מבין שזו בעיה למפיקי התכנית, אבל הם צריכים להחליט, או משעמם והוגן, או טלוויזיוני אבל לא ממש תחרות.
שאלה נוספת, אם בסופו של דבר התחרות היא טיפוס על חבל בשלושים שניות, לא בסופו של מסלול מתיש, אלא כשהמתמודדים רעננים ומבושמים, אז בשביל מה טלטלתם ועיניתם אותם עונה שלמה במדורי גיהנום ובמיכשור מזוויע שכזה? תנו להם להתאמן בטיפוס על חבל וזהו. אם יש מגמה לאומית להביא את בחורינו הטובים לטפס חבל בשלושים שניות ללא קשר למסלול שהם עברו ימים או שבועות לפני שהגיעו אליו, אז בשביל מה היה כל הטרלול הזה?
שוב, אני יודע שזה לא טלוויזיוני לראות אנשים מטפסים על חבלים, אבל האלטרנטיבה שבה בחרתם לא ממש הגיונית.
אגב, אני משוכנע שאם תגיעו לבה"ד 1 תמצאו שם לא מעט מטפסי חבלים שיבצעו את המשימה בפחות מ-30 שניות, אבל להם אין זמן להגיע לתחרויות ריאליטי כי הם עסוקים בדברים יותר חשובים.
ועוד שאלה קטנה, אם המשימה היא לרדת מ-30 שניות, אז למה רק אחד זוכה בתואר הנכסף בעוד השני, שגם הוא עמד ברף שלושים השניות, לא? אמנם יובל שמלא נראה בחור חביב נחמד וצנוע (שואג בצורה מוזרה קצת, אבל בכל זאת עדיין בגדר החביב), אבל אם יש עוד מישהו שעמד בסטנדרט הבינלאומי של 30 שניות טיפוס על החבל תנו גם לו את התואר. למה להתקמצן?
זיכרונות מהעבר ומהעתיד
תאמינו לי שזה לא נעים לי, אבל לפעמים אין ברירה ואדם מוצא את עצמו מתדרדר לציטוט עצמי, והנה זה בא:
לפני 9 (תשעה!) חודשים נחתם הסכם הפינוי של אביתר. בעקבותיו כתבתי כאן: "כאשר אני מוצא בתוך ההסכם את המילים "מערכת הביטחון תבצע סקר קרקע במהירות האפשרית ובמקביל תוכן הצעה עקרונית לתוכנית מתאר ליישוב אביתר", אני מתחיל להיות מודאג. מה זה בדיוק 'במהירות האפשרית'? שבועיים? חודשיים? שנתיים? קדנציה ורבע? אולי יותר? מה יקרה אם בעוד שנה וחצי יקומו המתיישבים הנפלאים של אביתר וישאלו מה קורה ומישהו יגיד להם 'חכו, אנחנו עדיין פועלים במהירות האפשרית', מישהו יוכל להתווכח עם המישהו הזה?
כשבג"ץ מורה על פינוי הריסה ועקירה הוא נותן תאריך ויורד עד לרזולוציית השעה. המקום יפונה עד תאריך פלוני בשעה 24:00. כשזו עקירה אף אחד לא מדבר על מהירות אפשרית".
ועד היום, תשעה חודשים אחרי, כשסקר הקרקעות מאחורינו, אנחנו עדיין מחכים לראות מה זו המהירות האפשרית הזו שעליה מדובר.
דבקים במצוות
אשריכם. אני מבין שאת כל המצוות וכל המנהגים שנקבעו על ידי חכמנו כבר קיימתם בדבקות מופלאה, ומה שנשאר הוא רק לקיים את ה'ליבסומי' בכזו דבקות שזורקת אתכם לאחת הסצנות המבחילות של חייכם...
להערות וההארות שלכם: cshimon2@gmail.com