גיטה חזני מלכיאור
גיטה חזני מלכיאורצילום: מאיה אושרי משל

מלחמת רוסיה-אוקראינה, על נוראותיה, תפסה את ישראל לא מוכנה בשני היבטים המתפרשים כהזדמנויות מדיניות היסטוריות שנתגלגלו לידיה, אך ייתכן והזדמנויות אלה יתבררו כתפוחי אדמה לוהטים בידיה של ישראל.

בהזדמנות אחת, מתגלה כי המדינה הקטנה שבשגרה, מגלמת על-כורחה, תפקיד של צד באחד הסכסוכים הבינלאומיים העיקשים בעולם, נרדפת ומוחרמת על ידי ארגוני BDS ודומיהם, ונאבקת מיום הקמתה על זכותה להתקיים, המדינה הזו, ולא אחרת, מוצאת עצמה היום בתפקיד של שחקן מדינתי מרכזי למדי, מתווך במלחמה לא לו, והחמורה ביותר שפרצה באירופה מאז מלחמת העולם השניה.

בין שבנט נדחף לתפקיד המתווך, בין שלא, מדובר במעמד בינלאומי מסדר גודל חדש שכל כולו נזקף לזכות כישורי המדינאות של נתניהו. ירושה נאה, מלאכת מחשבת מדינית, שלא בטוח שאף האדריכל שלה העלה בדעתו שיום אחד תהפוך את ישראל לגורם מדיני שעיני האומות נשואות אליו בציפיה שיושיע את העולם מפני האפשרות להידרדרות למלחמת עולם שלישית. בתפקיד הזה ישראל הולכת על חבל דק בין שני הוולדימירים, בינתיים בהצלחה.

ההזדמנות הפוליטית השניה שמזמנת המלחמה לישראל היא הפגנת עוצמתה המוסרית והכלכלית לשמש מקלט לפליטים אוקראינים, והמזכה אותה בהערכה בינלאומית. ואכן, ישראל ערוכה לקליטה של למעלה מ-100 אלף פליטים יהודים וזכאי חוק השבות ומכסה מוגבלת של כמה אלפי פליטים אוקראינים. אלא שבתקשורת ובממשלה עלתה ביקורת חריפה נגד ההחלטה המקורית של שרת הפנים להטיל הגבלות על מכסות קליטת הפליטים שאינם יהודים ו/או זכאי חוק השבות, ותביעה לקלוט פליטים אוקראינים ללא הגבלה מספרית.

המבקרים טענו כי מדובר בליקוי מאורות מוסרי של המדינה ומדיניות המכסות שנקבעה בשלב הראשוני, נגועה בגזענות, ברוח רעה, בשנאת זרים ואף בנאציזם. הלחץ פעל את פעולתו והמתווה הורחב לקרובי משפחה שיוחרגו מן המכסות ללא מנגנון שליטה יעיל שיבטיח את חזרתם לארצם בתום המלחמה.

ביקורת בלתי-רציונאלית זו מתעלמת מן העובדה שלכל מדינה ריבונית, כמו צרפת, שוויץ, אנגליה, ארה"ב ועוד, יש מדיניות הגירה וקליטת פליטים המבוססת על קריטריונים כלכליים, דמוגרפיים, תרבותיים וגיאוגרפיים. מדינות אירופה וארה"ב מטילות הגבלות על מכסות ההגירה של מוסלמים לתוכן כדי שלא יפרו את האיזון הכלכלי במדינה, הדמוגרפי, התרבותי ועוד.

לפיכך, הדרישה לקליטה בלתי מוגבלת של פליטים אוקראינים איננה ברורה לאור העובדה שאוקראינה מוקפת במדינות ידידות ששטחן נע בין 200 אלף קמ"ר ל-300 אלף קמ"ר ויותר, פי 20 עד 30 משטחה של ישראל המתפרש על פני 22,000 קמ"ר בלבד. הנתון המעניין יותר הוא היחס בין שטח המדינה לגודל האוכלוסיה במדינות הללו: אוכלוסייתן מונה רק פי 2-3.5 מאוכלוסייתה של ישראל המונה למעלה מ-9 מיליון נפש. בין שמדובר בקליטה קצרת טווח בין שמדובר בקליטה ארוכת טווח, לא ברור מדוע דווקא ישראל הקטנה והרחוקה גיאוגרפית ותרבותית נדרשת לקלוט פליטים אוקראינים ללא הגבלה מספרית.

למעשה, דורשי ביטול המכסות מתעקשים להתעלם מן העובדה שעידן הפליטות היהודית לא הסתיים ולא יסתיים ככל הנראה בעשורים הקרובים, ומדינת ישראל הזעירה, ביתו הלאומי היחיד של העם היהודי, חייבת לשמור מקום לעתודות הפליטים היהודים של מלחמות העתיד.

למעשה, לאוקראינה לא הפריע שישראל קולטת בעיקר יהודים ועיקר הביקורת שנשמעה ממנה נגעה להתנהלותה כמתווכת מדינית אבל משהחלה לשמוע קולות יהודים שמאשימים את ישראל בנאציזם ובגזענות הרי שעבורה מדובר במים חיים לנפש אוקראינית עייפה ואו-אז החליטה לשגר בנו את בג"צ. צריך להודות לשגריר שלא עתר לבית הדין הבינלאומי בהאג.

אוקראינה, שהתרומה שלה להשמדת יהודים בשואה מדברת בעד עצמה איננה מליצת יושר, בלשון המעטה, של ישראל בזירה המדינית אף היום. אוקראינה נחשבת תומכת סדרתית בהחלטות אנטי-ישראליות באו"ם, כאלה התומכות בריבונות 'העם' הפלסטיני בשטחים 'הכבושים', לרבות מזרח ירושלים והגולן. משום כך, ייתכן שהתמיכה הישראלית בה מתפרשת בעיניה בכלל כחולשה מדינית.

מכל מקום, שתי ההזדמנויות הפוליטיות נסכו, מאז פרוץ המלחמה, בלב ראשי רשויות, שרים ואנשי תקשורת גאווה לאומית ותקוה לשפר את תדמיתה של ישראל בעולם כשחקן מפתח מדיני מוביל בזירה הבינלאומית. ההתבטאות השגורה ביותר בפיהם קובעת שהגבלת מספר הפליטים היא החמצת הזדמנות היסטורית של העם היהודי לשמש 'אור לגויים', ולהגשים את שליחותו המוסרית בעולם, ביטוי הזוכה בימים אלה לעדנה בעיקר מפי מי שבאופן פרדוכסלי לא מכירים בביטוי בהקשרו המקורי ועושים בו שימוש סלקטיבי המשרת סדר יום שמטרתו ערעור זהותה היהודית של המדינה.

הביטוי 'אור לגויים' נטוע בלב נבואת חזון נחמה עתיקה בספר ישעיהו המקפלת בתוכה את הבטחתו של הקב"ה לקבץ את בניו מעיי חורבות הגלות ולהשיבם לגבולם, אל נחלת אבותיהם כדי שמתוכה יגשימו את שליחותם המוסרית להיות 'אור לגויים'. עם ישראל יימלא את שליחותו כמקור של אור בעולם, היינו, יתווה דרך מוסרית נעלה לאומות, רק בתנאי שיגשים את תכליתו, זהותו היהודית בארצו. הנבואה מבהירה באופן שאיננו משתמע לשני פנים כי קיים קשר אינהרנטי בין זהותה היהודית של המדינה ליכולת ההארה על אומות העולם.

אי ההבנה של הקשר הזה מצד הדורשים את פתיחת שערי המדינה לכל דיכפין, עומד ביסוד השימוש האינפלציוני בביטוי 'אור לגויים'. מי שמצטטים את הפסוקים הללו כדי לטעון שעל מדינת ישראל לקלוט פליטים לא-יהודים ללא הגבלה כפי שעושות מדינות אחרות, אינם מעוניינים לקחת בחשבון את ההשלכות של קליטה כזו על זהותה היהודית של המדינה, וממילא אינם מקבלים את המשמעות הנבואית של הביטוי אור לגויים, ונדרשת מידה רבה של צביעות כדי לצטט מקור יהודי עתיק כדי להלבין את הצביעות שלהם.

וצריך להקשיב לראיון המאלף שנערך השבוע עם ראש רשות האוכלוסין, תומר מוסקוביץ, כדי להבין את שורת ההשלכות הארוכה של קליטת פליטים זרים, ללא גבולות, על זהותה היהודית של המדינה. אלה רק מקצת הנתונים והעובדות שסיפק כדי שהציבור יבין שקליטת פליטים זרים ללא הגבלה היא בבחינת תפוח-אדמה לוהט שגורמים שונים מנסים לגלגל לפתחנו: 16 אלף אוקראינים שוהים בלתי חוקיים עוד לפני המלחמה, הם רק הוכחה אחת מני רבות, שהפליטים שאינם זכאי חוק השבות שייכנסו לישראל לא ימהרו לצאת ממנה.

נתון חשוב נוסף שמציין מוסקוביץ קובע כי הנתונים מעידים חד-משמעית שכל האוקראינים המתדפקים על שערי המדינה, ללא יוצאים מן הכלל, מגיעים מן המדינות העוטפות את אוקראינה, פולין, הונגריה, מולדביה והונגריה שהם יכולים לעצור בהן. הפרט החשוב ביותר אולי מתוך סקירת העובדות שהציג מוסקוביץ נוגע לשאלת האיתות: קליטה ללא הגבלה והסרת המכסות היא קריאת איתות לפליטים או מהגרים פוטנציאליים באזורים אחרים בעולם לבחור להגיע למדינה ששעריה פרוצים.

שאלת האיתות של מדיניות הממשלה איננה נוגעת רק לתחום סוגיית פליטים כאלה או אחרים.

בעוד ידיה של ישראל שקועות בטיפול במשבר הומניטרי של קליטת פליטים ותווך בין מנהיגי רוסיה ואוקראינה, אמריקה לא מבזבזת זמן ומכינה לישראל מלכודת מדינית באמצעות הסנאט שאישר בסוף השבוע האחרון הצעת חוק הכורכת בין הסכמי אברהם לפתרון שתי המדינות, בניגוד להסכמים המקוריים. מדובר במהלך חד-צדדי שאיננו סופר את רצונה של ישראל ומתערב באופן בוטא בהסכמים מדיניים בין ישראל וידידותיה.

אם ישראל תצליח להביא לסיום המלחמה בין רוסיה ואוקראינה, קיים יותר מיסוד סביר להניח שההסכמים בין הצדדים יכללו ויתורים טריטוריאליים. בהתאם, הדוד מאמריקה יבהיר לישראל ששימשה בתפקיד המבוגר האחראי במלחמת רוסיה-אוקראינה, לשמש דוגמא ולאמץ חלק מעקרונות ההסכם שהובילה אליו את הצדדים, ולוותר בהתאמה גם על נכסים טריטוריאליים.

במובן הזה, התפקיד המדיני שהוטל על ישראל לשמש כמתווך בינלאומי עלול להתברר כתפוח-אדמה לוהט שני שנתגלגל לידינו. משום כך, על ישראל לאותת מיד לאמריקה איתותים חד-משמעיים שלא תאפשר לכרוך בין הסכסוך הרוסי-אוקראיני לבין הסכסוך הפלסטיני-ישראלי ובוודאי שלא להתערב במערכות היחסים הדיפלומטיות החדשות שהתפתחו באזור. התערבות כזו תתפרש, בצדק, כניסיון אמריקאי לחבל ביציבות האזורית ותפגע באמונם של ישראלים רבים בכוונות הממשל האמריקאי אף באזורים אחרים בעולם, לרבות בציר הרוסי-אוקראיני.