הטנק
הטנק צילום: רדי רובינשטיין

הטנק בדגניה. צמד מילים כל כך משמעותיות, כל כך מרגשות ונוגעות לנימי הנפש של כולנו כאן בארץ. כמו צמד המילים להבדיל, הר הבית, ששת הימים או ביקור סאדאת.

מה עמד ומי עומד מאחורי המילים הטנק בדגניה? מי הוא האיש. אז גלי וספרי לי ארץ מי היה האיש שעצר את הטנק.

היה זה אסף ענברי, בן העמק שהחליט לנבור, לחפש ולגלות את האיש. ואז באה ההפתעה. וכך הוא מספר.

"כולנו, בעמק, גדלנו על סיפור הטנק, כמו שילדי הגליל גדלו על פסל האריה השואג. ההבדל הוא, שילדי הגליל לא שמעו את סיפור קרב תל חי מפיו של טרומפלדור, ואילו אנחנו שמענו את סיפור הקרב על דגניה מפיו של הגיבור עצמו, שלום הוכבאום, שנעמד יום יום ליד הטנק וסיפר איך הוא עצר אותו באמצעות בקבוק מולוטוב. הסיפור הזה נצרב בי ביחד עם מלחמת יום הכיפורים. הייתי בן חמש. ראיתי את שיירות הטנקים שחלפו על פני העמק בדרך לרמת הגולן, ואת האבא של החבר שלי רץ לתפוס טרמפ למלחמה, שממנה הוא לא חזר.

אתה גדל על סיפור מסוים, ופתאום הוא מתערער לך. אתה מגלה שגדלת בעצם רק על גירסה אחת מבין כמה גירסאות מתחרות, שכל אחת מהן מעניקה משמעות אחרת לכל העניין."

את החומרים לספר הזה אסף, אסף ענברי במשך עשרים שנה. ב– 1990 פורסמו בעיתונות שתי כתבות שבהן נחשפה העובדה שיש יותר מאדם אחד שטוען שהוא האיש שעצר את הטנק. בעקבות אותן כתבות התחיל לנבור בעיתונים, בספריות ובארכיונים. בארכיון של דגניה א' מצאתי שפע חומרים בנושא, ומצא חמישה טוענים לכתר. שלושה מהם כבר לא היו בחיים. עם השניים האחרים נפגשתי, ותחקרתי גם קרובי משפחה וחברים.

"כל אחד מחמשת הטוענים לכתר היה משוכנע לחלוטין שהוא האיש שעצר את הטנק בדגניה, ומשוכנע לחלוטין שארבעת האחרים הם שקרנים גמורים, שלמיטב ידיעתו בכלל לא היו שם. אם היינו מחברים אותם לפוליגרף, "אני בטוח שכל החמישה היו יוצאים דוברי אמת.

האיש שעצר את הטנק בדגניה הוא האיש שבעצם הכריע לבדו את גורל המערכה על צפון הארץ במלחמה הכי חשובה בתולדותנו" אומר ענברי.

יואב שוטן–גושן ועירד רובינשטיין לקחו את ספרו עטור השבחים של אסף ענברי 'הטנק' ועם הבימוי של עירד רובינשטיין, יצרו הצגה מופלאה, משכנעת, מרגשת ואיכותית על ההיסטוריה שלנו. ארץ ישראל שלפני בסך הכל 75 שנה.

חמש דמויות בסיפור. כל אחד והאמת שלו. להביא לקרשי הבמה בצורה כל כף משכנעת את כולם זו עבודת בימוי מטורפת. אם נקבל את הגרסה של זרחיה, אז לפנינו סיפור על גבורה ועל טוהר הנשק. אם נקבל את גרסתו של בורקה בר–לב, אז לפנינו סיפור שאומר: לא בכוח אלא במוח, כי בתחבולות תעשה לך מלחמה. אם נקבל את גרסתו של יצחק עשת, הפלמ"חניק, אז לפנינו סיפור שמניף על נס את ערך התושייה והאלתור.

מנגד, אם נקבל את גרסתו של שלמה אַנשל היקה, שסולד מן האתוס הפלמ"חניקי הזה) שהוליד, לדעתו, את כל תרבות ה"סמוֹך" ו"החפיף" הישראלית (אז לפנינו סיפור על מצוינות מקצועית. ואם נקבל את גרסתו של שלום הוכבאום, אז לפנינו סיפור על השואה והתקומה, ועל נס הקוממיות במובן הנִסי באמת, הפִּלאי: ניצול - שואה זרק בקבוק - והסורים ברחו.

כל אחד מחמשת האתוסים המתנגשים האלה הוא רציני ועמוק. לכן הסיפור הזה הוא כל כך עשיר ורב–צדדי, מבחינת השאלות העמוקות שהוא מעורר.

הצגה מצויינת, ערכית, עשויה בצורה מרתקת ומשכנעת. הקאמרי במיטבו.