שלושה שיעורים מטלטלים למדנו באותה שבת
שלושה שיעורים מטלטלים למדנו באותה שבת צילום: דוברות

כבר באמצע הפארבריינגען, התוועדות חסידית על בסיס וודקה, התברר שנחלל את קדושת השבת. יש לצאת מקישינוב בארבע לפנות בוקר למעבר הגבול סוקיריאני, הצפוני שבמעברי הגבול בין אוקראינה למולדובה, כדי לחבור לקבוצת פליטים יהודים הנסה על נפשה מחרקיב ההרוסה והמדממת.

הפעם היה למשימה ערך מוסף, לא עוד קבוצת יהודים אלא קבוצת קשישים ונכים שיש לסייע בידה לעבור את מעבר הגבול הרגלי ולהצעידה לאוטובוס שיקח אותה לבית הכנסת בקישינוב ומשם למטוס למדינת ישראל.

הושכמנו ב-04:00, לבשנו את חולצות השבת מעל בגדי העבודה ומתחת לשכבות ההגנה מן הקור. ידענו שכלפי חוץ נראה כאנשי חולין, וכלפי פנים גופנו יעבוד ויזיע כבימות החול וקיווינו שלפחות שכבת הסנדויץ' הלבנה תחדיר לתודעתנו את נוכחות השבת. 'שבת זכור' שאינה שבת 'שמור'.

הערנו את שומר הלילה במהלומות על דלת הברזל ונכנסנו עם הרכב המסחרי השכור לחצר בית הכנסת. העמסנו מזון לפליטים, כיסא גלגלים, אלונקה ושמיכות, וידאנו כי הדרכונים, הרישיונות והכסף עלינו וכי מיכל הדלק מלא עד תום ויצאנו לדרכנו בטרם שחר. 400 ק"מ של גבעות ועמקים, יערות מושלגים ונהרות קפואים, כפרים שכוחי אל ובארות מים בכל חצר. מסע במינוס 7 מעלות בתקוה שהיהודים לא יאלצו לחכות.

בסוד 'קפיצת הדרך' ו'דוושת הגז' הגענו למעבר הגבול בטרם עת. הספקנו לחטוף תפילת שבת חפוזה, לקדש ולסעוד סעודונת זריזה ובטרם ברכת 'הזן' הגיע הטלפון 'הנה הם כאן'. את המעבר המולדובי עברנו בקלות האוקראינים כבר הערימו יותר בעיות אך אחרי החלפת דינים ודברים נשלפו הדרכונים, הוחתמו החותמות נראה כי האלונקה והכיסא המיסו את הלבבות.

אוטובוס אוקראיני כחול מספרו 0804 המתין לנו בצד הדרך וממנו מגיחים היהודים ומתחילים בצעדה אל החופש. כל אחד פוסע כאנטולי שרנסקי הצועד למערב שארז את כל עולמו בשתי שקיות ותיק גב קטן הנישאים עמו . ניגשים אנו לאוטובוס בו נותרו הזקנים והנכים ומתחילים להעריך את גודל המשימה וכובד משקלה. מספר זקנות הדורות שאינן ברות הליכה, מלוות בחברות ובבני משפחה. נפתח הכסא ונפרשת האלונקה וממדינה למדינה מועברים בני התמותה. נראה כי 'מה שלא תעשה בגיל 50 בריצה תאלץ לעשות בגיל 80 על גבי אלונקה'.

שלושה שיעורים מטלטלים למדנו באותה שבת על כבוד הורים, על אימהות ועל חברות.

'למען יאריכון ימיך' - לנה היטלטלה עם הוריה הסיעודיים 24 שעות באוטובוס ברחבי אוקרינה ועל סף 'הארץ המובטחת' החליטה שלא יעמדו הזקנים בהמשך המסע. נפרדנו ממנה בדמעות כשהיא מאכילה את אביה נטול השיניים במחית תפוחים וחוזרת עמם באוטובוס כלעומת שבאו. אם הם לא מסוגלים אני חוזרת עם שניהם אל תוככי התופת.

'אמא יש רק אחת' - אירנה בת ה-70 הגיעה ל'מסע החיים' מחראקיב המדממת עם בנה מקסים בן ה-35. אלא שסיפור חייו של מקסים כלל אינו מקסים. ה'ילד' סובל מפיגור עמוק, אינו זז ואינו מתקשר, ומשקלו נושק ל-100 ק"ג. את מקסים הוציאה אירנה למסע אל החופש באוטובוס כמו כולם. שוכב מקסים מקופל על שני כסאות, מטוטל בטיטול ומטולטל בטילטול, כרוך בצרור שמיכות ונתמך בצמד כריות. אמו הזקנה לידו בתנוחה ומבט המספרים את סיפור חייה ומבהירים את תכלית נשימותיה. מקסים ילד שלי מוצלח. העמסנו את מקסים על האלונקה, הוא לא תיקשר. העברנו אותו את הגבול, האוקראינים תמהו האם הוא חי, הושבנו, חגרנו ואיבטחנו אותו למושב הרכב וכשהגענו לקישינוב התברר שהוא בקושי חי. אמו הרחמניה לא רצתה שיעשה את צרכיו בדרך ולפיכך לא השקתה ולא האכילה אותו לכל אורכה.

'הוא לא ידע את שמן' – הן היו שתי איכרות אוקראיניות טיפוסיות. זקנות, מוצקות, כבדות ומדדות. לכל אחת שקית שקופה ובה תמצית חייה הנישאת עמה. האחת אוחזת במקל הליכה גס וגולמי והשניה לופתת בחוזקה צרור תעודות מהוהות באותיות קריליות דהויות המעידות על זהותה והישגי חייה. הן הלכו את מאתיים המטרים שבין מסופי הגבול, האוקראיני והמולדובי, עקב בצד אגודל, מטות לנפול, נשענות האחת על השניה, ביד מושטת, במבט אוהב ובמילים חמות. שתי חברות שעברו את גיל 80. נעקרות מכפריהן, מקרטעות אל הלא נודע, יחד כל הדרך. אצנו רצנו לקראת שתי הגויות הזקנות באחת תמכנו, את השניה הסענו על כסא הגלגלים והפנמנו כי 'דרכי שלום' הנן הדרכים המושלמות שראוי לו לעולם לנהוג על פיהן.

--

רועי אביקסיס הוא נציג המזרחי בהסתדרות הציונית העולמית וראש המערך לשירותים רוחניים בתפוצות. הרב נעם פרל הוא ראש ישיבת בנ"ע סוסיא. שניהם נמצאים כעת בקישינב.