'צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו...', לא לשון וידבר ולא ויאמר, אלא לשון צו, ולא עוד אלא לכוהנים עליהם אומרת הגמרא בשבת כי זריזים הם. אומר רש"י: 'אין 'צו' אלא לשון זירוז מיד ולדורות, כך נלמד בתורת כהנים, 'אמר רבי-שמעון: ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון-כיס'. 'ברכת-אשר' דן באריכות בכך שבגמרא בקידושין, מובאים דברי רבי ישמעאל, ואולם אין הגמרא מזכירה שם את דעת רבי-שמעון.
טוען הרב שמעון אושנבורג הלוי, בספרו 'דבק-טוב', אותו הדפיס בוונציה בשנת שמ"ח (1588) בדרכו למחוז חפצו, לירושלים עיר-הקודש, כלשונו, שאין רבי-שמעון חולק על תנא-קמא, אלא בא להוסיף. רבי שמעון התקשה בדברי תנא-קמא, הרי כל המצוות אנו מחויבים לעשותן בזריזות, לכן הוא אומר, שבמקום חסרון-כיס צריך זירוז ביותר ולכן נוקטת התורה לשון 'ציווי.
שואל הרמב"ן, וכי איזה חסרון-כיס יש כאן לכהן שאליו מופנה הציווי? אמנם הוא אינו זוכה בכל חלק מן העולה הקרבה כולה על המזבח, חוץ מעוֹרה, אך לכל היותר יש כאן הפסד רווח, אבל אין כאן כל חסרון-כיס.
ומשיב בין השאר, שכן, יש בצו זה חסרון-כיס ב'מנחת הכהן' האמורה בהמשך הציווי, בפסוק יג', שבה יש ויש חסרון-כיס. רבי-שמעון מוסיף אפוא על דברי תנא קמא שלא רק בגלל שהציווי על העולה נוהג מיד ולדורות נקטה התורה בלשון ציווי, אלא גם מפני שיש לכוהנים בקרבן אהרן ובניו חסרון-כיס.
בזווית אחרת כותב בעל 'אוזניים לתורה', שזירוז צריך בכל דבר חדש, וכאן הרי כל מעשה הקורבנות היה חדש והיה צריך אפוא זירוז עד שהכוהנים יתרגלו במלאכתם, ואולם במקום שיש חסרון-כיס, צריך זירוז תמידי.
חכמינו שהתקשו למה כלל צריך זירוז? הרי מדובר במצווה ככל המצוות ותמיד יש לעשותן בזריזות, תרו אחר סוגי 'חסרון-הכיס', כי אדם ניכר בכיסו. ואכן, רבי-שמשון משאנץ, מחשובי בעלי התוספות במאה ה-12 כותב שיש כאן חסרון ממון בסיפוק העצים, שהרי יש להקריב את קורבן העולה 'עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ'. לעומתו, הרא"ם, רבי אליהו מזרחי, אומר שאמנם אין כאן חסרון-כיס, אבל צער גדול יש במעשה העולה – בדאגה ליקידת האש כל הלילה עד הבוקר, ובלבישת הבגדים והפשטתם, המהווים צער, ומפאת הצער יתכן וימנע מהעבודה, ובמקום צער צריך זירוז.
בכיוון אחר הולך ה"גור אריה", האומר שאולי אין כאן חסרון-כיס, אבל יש כאן הפסד רווח, מפני שהכהן היה בטל ממלאכתו בשעה שהיה עסוק בעולה. לדבריו, לא צריך נזק כספי ממשי, די בהפסד הרווח שאף הוא נקרא חסרון-כיס המצריך זירוז.
לעומתם בעל ה'לבוש' סובר שחסרון-כיס הוא לא לכהן אלא לישראל, שאין להם הנאה מהעולה, שהרי עולה היא כליל למזבח, והזירוז הוא לכהן, שיקריב אותה מיד, כדי שלא יתעצלו ישראל או אף יתחרטו מלהביאו.
לדעת הט"ז בספרו 'דברי דוד', בקורבנות יש הנאה לכוהנים מחלקם בבשר הקרבן, ולכן בוודאי כל אחד מהם יזדרז שלא להתעצל בעבודה, פן יקדימנו אחר, מה שאין כן בקרבן עולה שעולה כליל, לכן יש מקום לחשוש שיתעצל בו, בגלל חסרון-הכיס שיש לכהן, דוגמת המבטל כיסו של חברו, שפירושו, שמבטל ממנו הרווח שמגיע לו. לכן נקטה התורה גבי עולה לשון זירוז.
בדרך הלצה אומר הרב יהודה גרינשפן ז"ל, שכאשר בית-המקדש היה קיים היו הכוהנים נהנים מהקורבנות, אך משחרב התקינו שיאמרו במקום זאת לפני התפילה סדר-קורבנות. אלא שאז יש חסרון-כיס לכוהנים, כי הם לא מקבלים כלום, לכן במקום חסרון-כיס צריך זירוז... אך ביתר רצינות, אנו יודעים עד כמה חסר עם ישראל כולו בשל חורבן בית-מקדשנו. לכן כל עוד הבית חרב, אדרבה: יש צורך ביתר זריזות לדבר מצוה, כדברי חכמינו במסכת-אבות: 'הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם, ומצוה הבאה לידך, אל תחמיצנה'.
נמצאנו למדים שאם הכוהנים הזריזים מטבעם נצטוו להזדרז, קל וחומר הוא לכלל ישראל. הצד השווה של כל אותם מפרשים הוא שמידת הזריזות לדבר מצווה הינה רבת חשיבות, מידה הבאה בברייתא של רבי פנחס בן-יאיר, במסכת עבודה-זרה, מיד אחר מידת הזהירות, בחינת סור מרע ועשה טוב, שעל פי הרמח"ל ב'מסילת ישרים', מצריכה פקחות גדולה ויכולת השקפה כדי לאחוז במצוות, לזכות בהן ולא לאבדן, ואם חלילה יתרפה ולא יתחזק לרדוף אחריהן... ודאי יישאר מנוער וריק מהן.
'יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים' דרשו רבותינו במסכת מגילה, כי ישנו עם, היינו, ישנו מן המצוות. מפני שישנו מן התורה והמצוות באה על עם-ישראל הגזירה באותו הדור. לא שביטלו חלילה את התורה, אלא קיימו אותה מתוך עצלות ועייפות. פורים יחול תמיד ב'תצווה' או ב'צו', ואין צו אלא לשון זריזות ולדורות, כדברי אסתר 'כתבוני לדורות', כתבו את המידה הנפלאה הזו של זריזות שהביאה ל'קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם', קיימו מה שקיבלו בהר-סיני, אך הפעם מתוך זריזות ומתוך שמחה לקיום התורה ומצוותיה.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל