לך אכול בשמחה

בטורים האחרונים שכתבה איה קרמרמן הוצגה גישה רווחת שהמזון שאנו צורכים היום עמוס רעלים. לטעמי אין הדבר כך.

בראשית אקדים. קודם כול, האמונה שפעם אכלו אוכל בריא ולא צרכו כמות כה רבה של תרופות והיו בריאים יותר היא נכונה. רק שכחו לציין שמאז, למרות הרעלים כביכול, תוחלת החיים עלתה עד שהיא מהווה בעיה כלכלית למשלמי הפנסיות.

שנית, "מחקרים הראו ש" הוא ביטוי שבצילו חוסות כל מיני אמיתות־לכאורה שאין בהן דבר והוא דורש חקירה יסודית. חלק בלתי מבוטל מה"מחקרים" הללו אינו עומד בשום קנה מידה מחייב של מאמר מדעי. משום מה אין הכותבים מציינים את מקור המחקר, היכן פורסם ובעיקר מי הגוף שמימן אותו. והדבר אומר דרשני.

וכן, "רעילות" – רעילות תלויה, בין השאר, בכמות ובהצטברות בגוף. כך למשל מונוסודיום גלוטמט – האויב מספר אחת לבריאות הציבור - משמש בתעשיית המזון להשרות טעם בשר גם במוצרי פרווה. אין אדם נורמלי שאוכל מונוסודיום גלוטמט נקי בכף. כמותו במוצרים קטנה ורעילותו נמוכה, מסיסותו במים גבוהה והוא מופרש מהגוף מהר ואינו מצטבר בו.

עתה אדגים כמה "אמיתות" שאינן עולות, לטעמי, בקנה אחד עם המציאות.

ממתיקים מלאכותיים: ניקח לדוגמה את הנאשם מספר אחת, אספרטיים. ממתיק זה הוא דיפפטיד - חומר המורכב משתי חומצות אמיניות (מרכיבי החלבונים בגוף) הנכללות בעשרים החומצות הדרושות לגוף שהגוף איננו יכול לסנטז אותן בעצמו ולכן צריך לקבלן מהמזון. אחת משתי חומצות הדיפפטיד היא פנילאלנין. יש מספר קטן מאוד של אנשים שלוקים בתסמונת הנקראת פנילקטונוריה. אלו אנשים שאינם יכולים להטמיע חומצה זו. אנשים הסובלים מתסמונת זו מודעים לכך, שכן בדיקה נעשית לכל יילוד שמשתחרר מבית החולים, ועליהם להימנע מצריכת אספרטיים. עודף החומצה עלול לגרום לנזקים גם לאוכלוסייה שאינה סובלת מפנילקטונוריה, ולכן אזהרה מוטבעת על המוצר.

נאשם מספר שתיים, הסוכרלוז. זהו חומר בטוח ללא נתוני רעילות ומסיס היטב במים. חבל להוציאו מחוץ למחנה על לא עוול בכפו.

צבעי מאכל: "הקוסמטיקה של המזון". על קצה המזלג, רק להדגמה, צבעים רבים כמו כתום, אדום, חום וירוק מופקים מירקות כמו כורכום (100-E) ועגבניות (160-E) ומכלורופיל שמצוי בצמחים ירוקים (140-E). ככלל, גם צבעי המאכל נתונים לפיקוח ולביקורת של משרדי הבריאות בארץ ובעולם. הצבעים הסינתטיים אינם בטוחים פחות. לכן להוציא את צבעי המאכל מחוץ לחוק ולשלול מהם את הכשרות זו, לטעמי, דרישה מעט פזיזה ומוגזמת.

חומרים משמרים: אין שום אפשרות להזין את כל יושבי תבל בלא שימוש בחומרים משמרים מסוגים שונים כגון נוגדי חמצון, מונעי עיפוש, מעכבי חיידקים ואחרים. אציין שוויטמין E (E-306) וויטמין C (300-E) משמשים כחומרים משמרים. כידוע, לא מעט בני אדם צורכים חומרים משמרים אלו בכמויות גדולות כתוספי מזון.

לסיכום, רציתי בדבריי להטיל ספק בנחרצות ובביטחון שבהם נזרקות לחלל אמיתות מוחלטות כביכול בגנות חומרי העזר במזון ולצנן מעט את רוחות המלחמה נגדם.

קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס, ואין אפשרות במסגרת זו להתייחס לחומרי עזר נוספים בתעשיית המזון. בינתיים אני ממליץ לקיים את צוואתו של שלמה המלך "לך אכול בשמחה".

ד"ר אריה בכרך הוא כימאי ורוקח

***