יום האישה הבינלאומי שצוין בשבוע שעבר הפך ליום שכולו עלבון לנשים. כמובן שאין לנו דבר וחצי דבר עם חג שנולד ברוסיה הקומוניסטית והוטמע בישראל על ידי השמאל הסוציאליסטי. אך מכיוון שכוחות חזקים בתעשייה, בחינוך, בתקשורת ובכנסת משתמשים ביום האישה כדי לקדם תפיסות עולם שבעיניי בזות לנשים, אני מצטרפת לרגע לקרנבל כדי למחות.
השנה בחרו מעצבי דעת הקהל ללכת על נושא פערי השכר. חברות מובילות במשק חתמו על אמנה משותפת נגד אפליה בין נשים לגברים בשכר. חברת דומינוס פיצה הוציאה בתפוצה רחבה מגשי פיצה שבהם נחתכה הקופסה והוצאו ממנה שני משולשים. "כך זה מרגיש לקבל פחות", נכתב על גבי האריזה. גם חברת פייבוקס הצטרפה לחגיגה ויצרה גימיק משעשע, יש לציין, בשיתוף פעולה עם תנועת נעמ"ת. בעת העברת תשלום באפליקציה עלתה על המסך השאלה: "אם ההעברה מיועדת לאישה, שנעביר לה 30% פחות?" אלו רק שתי דוגמאות לשטף של מסרים שהוטחו במנות גדושות בתקשורת, ברשתות החברתיות ובמערכת החינוך.
אינני יודעת אם אנשים עדיין קונים את ההונאה הקרויה פערי שכר. בכנס שנערך במכון רקמן קבעה פרופ' קרנית פלוג, פרופסור לכלכלה ונגידת בנק ישראל לשעבר: "יש פער בין הכותרות לבין המציאות. עיקר הפערים בשכר קשורים לשעות ולתחומי הלימוד. במחקרים אמפיריים החלק הלא מוסבר של הפער של השכר בין גברים ונשים הוא אחוזים בודדים".
כלומר, הסיבה שנשים משתכרות פחות מגברים איננה קשורה לאפליה, אלא לבחירתן של נשים במה לעסוק וכמה שעות להקדיש לכך. די ברור שרצונן של נשים להיות נוכחות יותר בבית משפיע על בחירותיהן, אלא שהתנועה הפמיניסטית אינה סוברת שראוי לכבדן על כך. בסולם הערכים המערבי שממנו יונק הפמיניזם הצלחה נמדדת בכסף, במדליה, בתואר, במעמד ובעמדת כוח. שברת תקרת זכוכית? הידד. מנכ"ליות, ספורטאיות ומדעניות הן הנשים שיודפסו על הפוסטרים ביום האישה, ולא נשים שבחרו לשים את מרכז הכובד בביתן ולעסוק במקצועות המאפשרים לשהות בבית בשעות הצהריים, למשל.
נראה שהפמיניזם בדורנו נמצא בסכסוך מתמיד עם האימהות. הפמיניסטיות תופסות את האימהות כדבר מובן מאליו, שאין צורך לדבר עליו או לייקר אותו. כאשר בשיח הפמיניסטי מוצגים רק הישגי נשים בזירה הציבורית, המסר שיוצא מכך הוא שהאימהות היא מקל בגלגלים בדרך להגשמה עצמית או להשגת מעמד.
בנוסף לכך, האימהות היא ביטוי של נשיות שהפמיניזם מתקשה לקבל. בשאיפה לשוויון נדרשים גברים ונשים למלא את תפקידם ההורי באופן שוויוני, בלי להתייחס לאיכויות שנשים מביאות להורות. אצל נשים, בשונה מגברים, מופרש הורמון האוקסיטוצין בזמן הנקת פעוט וגידול ילדים. ההורמון משפיע על ההתמקדות הכמעט בלעדית בתינוק בשנותיו הראשונות, על הדאגה לילדים, על ההיקשרות הרגשית אליהם ועל ההתעניינות הרבה שלנו ברווחתם, התפתחותם, חינוכם ובטיחותם.
ההתכחשות התרבותית לגוף הנשי, עם כל מה שגלום בו, וכך גם לנפש הנשית, למאוויים ולרצונות הטבעיים שלנו, עושה עוול לנשים כשהיא מרחיקה אותנו מעצמנו.
כשהשיח מזמזם ללא הרף את "פערי השכר", המסר שיוצא מכך הוא שלא מכבדים את מקומנו כנשים שלוקחות אחריות בתא המשפחתי ואף רומסים אותו. זו הסיבה שנשים רבות סולדות מפמיניזם ואינן מצטרפות לקרנבל הקרוי בטעות יום האישה.
עדי בן ישי היא ראש צוות תוכן בתנועת הנשים 'שוברות שוויון'
***