דרישת בג"ץ בשבוע שעבר ממשרד הבריאות לעדכן את נוהלי בנק הזרע ולטייב אותם מסתירה מאחוריה מחדל ארוך שנים. מתברר שבישראל קיים פיקוח מינימלי בלבד על בנקי הזרע, וזה בניגוד להליכי פונדקאות או תרומת ביציות, שמפוקחים באופן הדוק ביותר ומעוגנים בחוק. התוצאה היא שישנם בישראל עשרות אלפי חצאי אחים מבחינה גנטית שכלל אינם מודעים לכך.
הבעיות שעלולות להיגרם מהמציאות הזאת ידועות לכול. אם ישנם עשרות אלפי ילדים שאינם יודעים מי האב הגנטי שלהם, ישנם סיכויים בלתי מבוטלים שחצאי אחים יתחתנו בטעות זה עם זה, או אפילו רק ינהלו זוגיות משותפת, בלי לדעת על הקרבה המשפחתית שלהם.
"בניגוד לתרומת ביציות ולהליכי פונדקאות, תרומת זרע אינה מעוגנת בחוק הישראלי אלא רק בתקנות מנכ"ל משרד הבריאות", אומר יהודה פואה, יו"ר ארגון 'בצלמו' וממגישי הבג"ץ נגד משרד הבריאות לתיקון הנהלים להפעלת בנקי זרע. "הסמכות שיש למנכ"ל משרד הבריאות היא להקים בתי חולים, ומתוקף זה מוקמים בנקי זרע. כחלק מהתקנות שקבע מנכ"ל המשרד, וזה לאורך שנים ככה, ההליך כולו מבוצע באנונימיות מוחלטת לכל הצדדים".
התקנות שיצרו את האנונימיות המוחלטת הובילו למצב שלמדינה אין את המידע הדרוש כדי למנוע נישואי אחים. "לא מדובר בבנק אחד שהמדינה מנהלת אותו. הבנקים מוקמים על ידי בתי החולים ויש גם בנקים פרטיים. במהלך הדיון בבית המשפט שאל השופט גרוסקופף את נציגת המדינה מי מרכז את המידע, ומתברר שמדובר בכלל בבנק פרטי ולא במדינה עצמה. המדינה לא מחזיקה בכלל במידע הזה. לכן כשהשופטים אמרו שאולי אפשר לעקוף את הבעיה על ידי בקשות חופש מידע, התשובה הייתה שזה פשוט בלתי אפשרי כי המידע נמצא בידיים פרטיות", אומר פואה.
העובדה שקיים מאגר מידע היא כשלעצמה התקדמות של השנים האחרונות בלבד, בעקבות עתירה קודמת שהגישו פואה ואביו, מיכאל פואה, מראשי ארגון 'בוחרים במשפחה'. "בעתירה הראשונה דרשנו שיוקם מרכז לרישום ארצי, שלא היה קיים. המדינה התחייבה להקים את מרכז הרישום, אבל בפועל היא לא הקימה אותו. כשהגשנו את העתירה הנוכחית הודיעה המדינה שמאגר הרישום הוקם ופועל. אלא שבמאגר המידע הזה לא מופיע כמעט שום פרט שיכול לפתור את הבעיה. מה שמופיע בו הם ארבע הספרות האחרונות של תעודת הזהות של התורמים והבנק שבו נמצאת התרומה. אין שם שום מידע על מי הילדים שנולדו מאותו תורם וכמה ילדים נולדו ממנו", אומר פואה.
"בעוד 15 שנה איש לא יבין למה הסתירו את המידע"
בשביל להבין עד כמה המצב הנוכחי בעייתי, צריך לקרוא את סיפורה של א', שהצטרפה לעתירה נגד משרד הבריאות. א' נולדה מתרומת זרע לפני כ־25 שנה. מגיל צעיר היא ידעה שנולדה מתרומת זרע, ועניין אותה לדעת מי האב הגנטי שלה, אך מציאתו לא הייתה בעדיפות העליונה שלה. לפני כשנתיים חברה טובה שלה גילתה גם כן שהיא נולדה מתרומת זרע, וביקשה ממנה לעשות איתה בדיקת דנ"א לאיתור קרובים גנטיים. כאשר א' ביצעה את הבדיקה בפלטפורמה שמיועדת לכך היא גילתה שורה של פרטים שהותירו אותה בהפתעה גמורה והיו שונים לחלוטין מכל מה שידעה לפני כן על התרומה שממנה נולדה.
"כשאמי החלה את התהליך היא הלכה לרב לבקש ממנו ברכה, והוא המליץ לה ללכת לבנק של בית החולים איכילוב, כי הוא מכיר אותם וסומך עליהם. בנוסף לכך הוא אמר לה שהיא צריכה לקחת תרומה מגוי ולא מיהודי. בבנק באיכילוב נתנו לאמי מכתב חתום על ידי עורך דין שהתרומה היא מגוי, שמקורו מאירופה והוא גר באירופה. חלק מהמידע שידענו עליו זה שהוא גם סטודנט לרפואה", מספרת א' לבשבע.
התוצאות שהתקבלו בבדיקת הדנ"א העידו על סיפור אחר לגמרי. "בבדיקה התברר שהמאגר הגנטי שלי מורכב חמישים אחוז מיוצאי טריפולי ותימן, שזה המוצא של אמי, וחמישים אחוז מיהודי אשכנזי, כלומר שזה אבא שלי. כשגילינו את זה התחושה הייתה של בגידה באמון. זה לא שמשהו אצלי לא בסדר מבחינה רפואית, אבל היה הסכם חתום עם עורך דין שהתורם יהיה לא יהודי, והם לא עמדו בזה".
כשהחלה לחקור יותר את המידע הגנטי שלה, היא גילתה שיש לה עוד לפחות שני אחים שנולדו גם כן מתרומה. "אחת האפשרויות באפליקציה היא לאתר עוד קרובי משפחה. מצאתי שיש לי שני חצאי אחים שנולדו כתאומים גם כן מתרומה. יצרתי איתם קשר ואז גיליתי שהם גדולים ממני בשנה, ויותר חשוב - הם גרים באותה עיר שאני גדלתי בה. אחד למד בישיבה התיכונית שנמצאת במרחק כמה רחובות ממני, והוא חבר טוב של בנים מהשבט שלי בבני עקיבא. אנחנו הסתובבנו באותם מעגלים חברתיים. הם בכלל לא ידעו שהם מתרומת זרע עד גיל מאוד מאוחר".
מלבד התאומים איתרה א' עוד חצי אחות נוספת שנולדה גם היא מתרומת זרע. הגילוי שהפתיע אותה יותר מכול היה שהבת הביולוגית של אביה הגנטי היא למעשה אחת החברות הקרובות ביותר שלה. "דרך הפלטפורמה איתרתי בן דוד משותף לי ולתאומים, כלומר שהוא בן דוד שלי מצד אבא. יצרתי איתו קשר והוא אמר לי שאם זה אכן דוד שלו, אז זה רק מצד אמו והוא הלך לשאול את אותו דוד ומתברר שהוא אכן התורם. נכנסתי לפייסבוק של אותו אדם וראיתי שם תמונות של ילדים קטנים שאני מכירה, כי הם הילדים של אחת החברות הכי קרובות שהיו לי כנערה ובחורה צעירה, ואני זאת ששידכתי בינה ובין בעלה".
"צריך להבין מה המשמעות של הסיפור הזה", אומר מיכאל פואה. "מדובר פה על שתי נשים שהיו חברות טובות וגדלו יחד באותה שכונה. האחים של א' גם גדלו באותו אזור. אם אחותה של א' הייתה בן, או אם א' הייתה נפגשת עם אחיה בבני עקיבא, הם היו יכולים להתאהב זה בזה, להתחתן, ורק אחרי החתונה לגלות שהם בכלל אחים. זאת סיטואציה מאוד אפשרית ובלתי נתפסת".
מה המשמעות לכך שהרישום לא מוסדר כיום?
"בדיוק כמו הסיפור של א'. אנחנו כבר נמצאים שם, במקום מאוד בעייתי. אנחנו צריכים כרגע לסדר את הבלגן שנוצר. משרד הבריאות לא רוצה לשנות את הנוהל, למרות הבעיות שהוא יוצר. עכשיו בית המשפט מחייב אותם להתחיל להתייחס לבעיה ברצינות ולהתחיל להציע פתרונות".
מי שחושב שמדובר בחשש רחוק צריך לשמוע את המשך סיפורה של א', לאחר שפגשה את אביה הגנטי: "לאמא שלי התחייבו שהתרומה היא מגוי, ולתורם נאמר שכל התרומה שלו הולכת לאמריקה ולא לכאן. בסוף שיקרו לשני הצדדים. אבל פרט לכך, בהתחלה בכלל לא רצו לתת לאמא שלי את התרומה הזאת, כי היא הייתה מסומנת כתרומה למשפחות חרדיות אשכנזיות שיש לבעל בעיה להביא ילדים, ומכיוון שלא רוצים שידעו שיש בעיה לבעל רוצים תרומה של מישהו ממוצא אירופאי".
"בעולם החרדי זו הבעיה הכי חמורה, כי הם יכולים להגיע בקלות לנישואי אחים. הרי שם אין שום סיכוי שמי שנולד מתרומה ידע על כך, ולכן הסבירות של נישואי אחים שם עולה משמעותית. זה מקור לשורה ארוכה מאוד של בעיות הלכתיות וגנטיות", אומר פואה.
חשוב להבין, מסבירים מיכאל ויהודה פואה, שאין שום מניעה לפתור את הבעיות שנולדו בעקבות המדיניות הנוכחית. "גם הליך של תרומת ביציות הוא הליך אנונימי, אבל שם המדינה מנהלת רישום כך שבעת הצורך ניתן לפתוח אותו ולבדוק. בכל הקשור לתרומות זרע אין כיום שום מנגנון שמאפשר למנוע נישואי אחים", אומר יהודה.
לילדים עצמם יש דרך לבדוק זאת?
"רק בדרך שא' בדקה בה. אנחנו מגיעים למצב אבסורדי שבו אם מגיע זוג לרבנות ושואל האם הוא יכול להתחתן, אין לאף אחד דרך לענות לו על השאלה הזאת. אין למדינה שום דרך לדעת האם מדובר באחים או לא".
ממה נובעת ההתנגדות לניהול רישום מסודר?
"הטיעון העיקרי הוא שאין מספיק תורמים בישראל. לפי הנתונים יש פחות ממאה ישראלים שתורמים זרע, מה שיוצר לפי המשרד מחסור חמור בזרע. ישראל היא מדינה שמרנית, והאזרחים כאן לא ממהרים לתרום זרע. לכן מפחדים במשרד שאם האנונימיות תתבטל לא יהיו תורמים בכלל".
זה לא נשמע כמו משהו שאי אפשר לפתור מבחינה לוגיסטית, הרי בתרומת ביציות כן יש רישום שכזה.
"גם השופטת לא הצליחה להבין מה הבעיה. היא אמרה לנציגת המדינה שאנחנו חיים בעולם גלובלי, ואם יש מחסור לא אמורה להיות בעיה להביא תרומה מחוץ לארץ. המדינה משום מה לא מקבלת את הטיעון הזה".
יחד עם זה, אין צדק מסוים בטענות? הרי התורמים לא רוצים שהילדים שנולדו מהם ידעו שהם שלהם, משום שזה יכול להוליד מורכבויות חברתיות רבות.
"זה היה יותר משכנע אלמלא מקרים כמו של א', שמצאה את האבא הגנטי שלה דרך האינטרנט. הרי כבר היום בדיקות דנ"א יכולות לאתר קשרי משפחה גנטיים. בעוד 15 שנה הטכנולוגיה תתפתח כל כך עד שאף אחד לא יצליח להבין איך חשבו שאפשר להסתיר את המידע הזה".
הפלונטר רק יסתבך יותר
לא רק בעיות של נישואי אחים נולדות מההסתרה של מאגר המידע. גם בעיות גנטיות אחרות מתעוררות כתוצאה מכך. "היום כשלמישהו יש בעיה רפואית גנטית, אפשר לאתר אותה אצל כל בני המשפחה שלו וכך למנוע את הבעיה אצלם. אבל לילדים מתרומת זרע, אם הם לא יודעים מי האב הגנטי שלהם, אין שום דרך לדעת מראש שיש להם בעיות גנטיות כאלה ואחרות שאפשר לטפל בהן לפני שייהפכו למחלה פעילה. מדובר בדברים טריוויאליים ביותר כמו נטייה למחלות לב. כל זה נמנע מהילדים הללו", אומר יהודה פואה.
המדינה נתנה תשובה כלשהי לבעיה הזאת?
"המדינה טוענת שהדבר כן נעשה, וכן מיידעים את הילדים, אבל לא בדיוק הסבירה איך זה אפשרי אם אין שום רישום של מי הילדים שנולדו מאותה תרומה. ומעבר לזה, מאגר הרישום מנוהל היום על ידי חברה פרטית, שהיא בסוף חברה עסקית, שאף אחד לא יודע כלום על מה שמתנהל שם. המדינה טענה שהיא מתייחסת לתרומת זרע כמו לתרומת ביצית".
אלא שזה לא נכון, כי נושא תרומת הביציות הוסדר בחוק.
"נכון. גם תהליך תרומת הביציות הוא אנונימי לחלוטין, אבל המדינה מנהלת פיקוח הדוק על הנושא כך שבשעת הצורך יש רישום שאפשר לבדוק אותו. בנושא של בנק הזרע הדבר היחיד שהמאגר יודע הוא ארבע הספרות האחרונות של תעודת הזהות של התורם".
יהודה מצביע על סוגיה נוספת, שלטעמו מצדיקה גם כן קיום של רישום מסודר. "לילד יש זכות לדעת מי ההורה שלו. בשנים האחרונות נעשו מחקרים רבים שמראים שלילדים שנולדו מתרומת זרע יש חסך בבניית האישיות שלהם, כאשר הם לא יודעים מי האב הגנטי שלהם. הנוהל היום בעצם מונע מהם לממש את אחת הזכויות הכי בסיסיות שיש לאדם - לדעת מי הם הוריו".
אבל בסוף התורמים הם לא הוריו של הילד. הרי לתורם אין שום קשר לילד, מלבד הקשר הגנטי. ההורים שלו הם אלה שמגדלים אותו.
"החוק בישראל לא רואה זאת כך. לפי החוק האב של הילד הוא מי שהזרע שלו. יש לזה המון משמעויות חוקיות. זה כלל לא משנה אם האב מוותר על זכויותיו ההוריות. החוק היום לא מכיר בכך. בנושא של פונדקאות ותרומת ביציות יש סעיף מיוחד בחוק שמוציא את התורמת מהעסק ומהשיוך לילד. כל עוד אין חקיקה כזאת, על פי החוק בישראל התורם הוא האב של אותו ילד".
מבחינתה של א', הדבר החשוב ביותר הוא ליצור פיקוח יעיל על בנקי הזרע. "המטרה שלי שיהיה פיקוח גם של משרד הבריאות וגם של הרבנות. חשוב שיהיה פיקוח גם רטרואקטיבי וגם מכאן והלאה. כפי שראיתי את זה באופן אישי, המציאות הזאת יכולה בקלילות להפוך לאירוע מסובך של נישואי אחים. ואי אפשר להמשיך ככה", היא אומרת.
"זהו מצב שאנחנו לא יודעים היום עד כמה הסתבכנו בו. אבל ברור שככל שיעבור הזמן, ויהיו יותר ויותר ילדים מתרומות, זה רק ילך ויסתבך", אומר מיכאל.
מה הפתרון האידיאלי מבחינתך?
"לדעתי הפתרון הנכון הוא מודל שדומה לתיקי אימוץ, שבגיל 18 הילד יוכל לבחור האם הוא רוצה לפתוח את תיק תרומת הזרע שממנה הוא הגיע או לא. לתת את הבחירה לילד. זה גם מעניק לו את היכולת לדעת מי ההורים שלו, אבל גם מאפשר למנוע נישואי אחים או דברים בסגנון".
"יש עוד שורה של פתרונות לאורך הדרך, אבל אנחנו לא יודעים עד כמה המדינה תרצה לפתור את הבעיה. אפשר ללכת גם לכיוונים שדומים למודל של 'דור ישרים', במודל של מספר שיהיה אפשר להשוות אותו למספרים אחרים ובכך לדעת האם יש קשר גנטי בין בני הזוג, וגם יהיה אפשר לעדכן אם מתגלות אצל התורם בעיות גנטיות. אבל אלה לא פתרונות שלמים, כי הם מתעלמים מאחד הנושאים המרכזיים ביותר בסוגיה והוא זכותו של הילד לדעת מי הוריו", מסכם יהודה.