הפקולטה לעבודה סוציאלית במכללת אשקלון קיימה מפגש זום עם מומחי עבודה סוציאלית באוניברסיטת קובנה שבליטא שביקשו להיוועץ ולקבל רעיונות מהניסיון הישראלי להתמודדות עם מצבים מורכבים כפי שהם פוגשים אצל הפליטים מאזורי הקרבות באוקראינה.
פרופ' שיר דפנה-תקוע, דיקנית הפקולטה, סיפרה על המפגש, השאלות שעלו בו והקשרים שנרקמו לקראת ההמשך. הקשר שהוביל למפגש הזום החל לפני כשלושה שבועות כאשר היא עצמה ביקרה באוניברסיטת קובנה הממוקמת בבניין שהיה בעבר בית ספר יהודי. הימים היו ימי רוחות מלחמה, אך כאלה שאיש לא שיער שיגיעו לטלטלה העוברת כעת על מזרח אירופה.
כשחזרה פרופ' דפנה-תקוע לישראל החלה המלחמה באוקראינה ואיתה הגיעה שיחת הטלפון מדיקנית הפקולטה המקבילה בקובנה שסיפרה שאמנם לא שיערה שהרגע הזה יגיע, אך כעת הם זקוקים לעזרתם של בעלי הניסיון מישראל, אלו שסיפרו רק לפני ימים אחדים על ההתמודדות עם ירי טילים מרצועת עזה. כעת, כשקובנה עצמה עלולה להפוך לשדה קרב וכשמגיעים אליה הפליטים, הם זקוקים לסיוע ולהדרכה.
להובלתו של מפגש הזום התגייסו מומחי עבודה סוציאלית, בהם גם כאלה שעובדים עם הצבא כמו פרופ' דפנה-תקוע עצמה, ואת יום העובדים הסוציאליים הבינלאומי שהתקיים אתמול ניצלו למפגש העברת מסרים סדנאות והדרכות למקביליהם מקובנא, ממולדובה וממקומות נוספים, חלקם תחת הפגזות.
בין השאר העבירו הישראלים הרצאות על התמודדות עם סטרס וטראומות מלחמה "שזה שונה לגמרי מטראומות ילדות, אלימות וכו'", אומרת דפנה-תקוע ומוסיפה כי "הלימון של להיות תחת טילים באשקלון הפך ללימונדה שמאפשרת לנו לסייע לחברים שלנו".
"הראנו להם איך מטפלים בנפגעי חרדה. הם סיפרו שהם לא רגילים למציאות הזו ורועדים. מעט מאוד מדינות משתמשות ביכולות הסוציאליות בזמן מלחמה, ואנחנו מומחים לכך. בשלטון הקומוניסטי לא היה מושג כזה של עבודה סוציאלית וכעת הם מבקשים ללמוד את התחום מאיתנו בישראל שהקימה את התחום עוד לפני שקמה המדינה. אנחנו מיוחדים גם בזה".
פרופ' דפנה-תקוע מציינת גם את הפן האישי שלה עצמה. "משפחתי נספתה בשואה, ובאופן אישי לתת מהידע ולדעת שאנחנו מדינה שמאפשרת מהידע שלה הקלה לשותפים מתוך עצמאות וביטחון, זה מעבר לעבודה סוציאלית".
"החזרנו אותם להבנה שבאירוע טראומטי כזה של נשים וילדים, כי הגברים נשארו בקרבות, צריך לעבוד על הכאן והעכשיו ולחפש את העוגנים ותחושת המקום הבטוח. הם מדברים על תחושות קשות שהעולם לא יידע להתמודד עם דרמה גדולה כל כך. הם ביקשו הדרכה פרקטית ונתנו להם מהפרוטוקולים המסודרים שיש אצלנו ושאנחנו מומחים בהם".
ההדרכה אמנם נלקחת מהניסיון הישראלי, אך עם זאת פרופ' דפנה-תקוע מסכימה שההבדל גדול בין חיי שגרה שמופרים בעיתות הסלמה לבין ערים שלמות שנחרבות כפי שקורה באוקראינה. "גם אם אנחנו חוטפים פגזים אנחנו בתוך המדינה שלנו. להם אין מדינה. הם ברחו והשאירו הכול מאחור".
"ויקטור פרנקל אומר שהחופש היחידי הוא הבחירה למצוא את המשמעות. עבדנו איתם על העוגנים, על הצמיחה מטראומה ועל הביטחון. איך עומדים מול הטירוף ומוצאים משאבים, אפילו במבט על פרח יפה, לדעת שכרגע אני בביטחון ושיש תקווה. זה משהו שאצלנו בישראל הצלחנו למצוא".
והקשר שנוצר בין הפקולטות צפוי להימשך בהתאם לנסיבות המשתנות. "נקיים מפגשים באופן חודשי ושבועי לפי ההתפתחויות. אנחנו בעיצומה של דרמה גדולה של שלושה מיליון פליטים, נשים ילדים ונערים שנעתקו ממקומם וצריכים עזרה מתמשכת".