בכל ישיבה יש לשבת אופי מעט שונה, בכל ישיבה יש לשבת קסם משלה. במדור הזה אנחנו מנסים כל שבוע לתת הצצה לשבת המיוחדת של ישיבה אחרת, והשבת אנחנו עם ישיבת ההסדר אהבת ישראל בנתיבות.
אווירת שבת בישיבה מתחילה כבר בדמדומים של יום חמישי אחרי סדר ערב, כתלמידי הישיבה מתכנסים למעגל לשירת י-ה אכסוף ודבר תורה. "למעגל יש חשיבות גדולה" אומר תלמיד הישיבה ידידיה בן-נון, "ככה מתחילים את השבת בנחת, עם בעירה פנימית מכוונת, מכונסת. תחושה של שלווה".
"אני מרגיש את זה בעיקר בהליכה לבית המדרש לפני שבת, השקיעה במערב וכאילו מעטה דק של שכינה יורד עלי ועל העיר נתיבות, אני נעשה רגוע, שלו ובטוח".
"ופתאום, בפתיחה של "לכו נרננה", מרגישים ששבת כאן. על כל האנשים יש מעין אורך רוח כאילו שכינה שוכנת בתוכם. הכול נעשה עדין, המגע, השיר, הריקוד. החיבור בין האנשים הופך אחרת לגמרי מהוויה של בית מדרש, של שאלות וקושיות וסוגיות שצריך ליישב ועבודה שצריך לעשות. החיבור נעשה טבעי, שלו, נינוח. מעין עולם הבא".
דניאל מאירי, בוגר הישיבה, נזכר בנוסטלגיה במנהג מיוחד שהיו עושים בישיבה פעם בכמה שבועות. "חצי שעה לפני שבת, בביתו של הרב שמעון יחד עם אשתו נעמה, הייתה חבורה בקריאת שירי המשוררת זלדה. יושבים עם חולצות לבנות וקנקן תה חם על השולחן, הספרים והלבבות פתוחים".
הלך הרוח המוביל בישיבה הוא חסידות רוז'ין, דבר שמתבא בין היתר בפיוט לכה דודי. "היינו שרים את הניגון המיוחד מחסידות רוז'ין על 'ימין ושמאל תפרוצי'" מספר מאירי, "זה השלב בו כולם נעמדים לרקוד במעגל אחד גדול שמקיף את כל בית המדרש. את הניגון הזה, ואת שאר ניגוני רוז'ין ולימוד החסידות בכלל, זכינו ללמוד ולהכיר מהרב ישראל פרידמן בן שלום זי"ע, ראש הישיבה".
"גם בסעודת השבת יש את השילוב המיוחד בין ניגוני רוז'ין, זמירות שבת ופיוטים בהובלת ידיד הישיבה יוסי מלכה" הוא אומר.
גם בן-נון מציין את ניגוני רוז'ין כאחד משיאי השבת. "משנים את הקצב ממשהו קופצני ואנרגטי למשהו שמושקע כל כולו פנימה, מבחוץ זה נראה אחד המצחיקים אנשים עוצמים עיניים עם חיוך זחוח כאילו שתו משהו, אבל כשאני פוגש מבט של חבר חולף בינינו זיק של הבנה, קבלה, אהבה".
"אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל זאת ההרגשה, כאילו משהו אחר קורה. הדבקות פתאום נמצאת עמוק פנימה ולא בצעקות זה נפלא. זאת מהות השבת בישיבה בעיניי הרגע הזה של קבלת השבת, הארוך רוח השירה האיטית, העדינות אולי אפילו האינטימיות, בלעדיה אני מרגיש חסר".
"הניגון האהוב עליי בשבת הוא ניגון שכולכם מכירים אנחנו שרים אותו בשבת בבוקר אחרי אנעים זמירות - ניגון הגלידה. מכירים את " יש לי גלידה הכי טובה"? מסתבר שזה ניגון ששרים כחלק ממחרוזת בחתונה שנקראת מצוה טאנץ, כשהאדמור רוקד עם הכלה. הניגון הזה מחיה אותי כל פעם מחדש כשאני עצוב, כשאין לי כוח, הוא לנותן לי אנרגיות עצומות או אש לוהטת - הוא מחבר אותי למקום הפנימי שלי, לנחת".
בבוקר יש קידוש עם הרב דוד (ראש הישיבה), ולאחר שירת 'אסדר לסעודתא' ו'שבענו מטובך', אכילת המאכל הישיבתי עוגיית 'לוגאנו' ושתיית קפה קר, הרב דוד מחלק לקראת הלימוד את כולם לחבורות. בכל חבורה חייב להיות אחד משיעור א, אחד בוגר צבא ואם יש חייל שבא לשבת - אז גם הוא. ככה תמיד הלימוד מעניין ומחבר.
"בצהריים אנחנו מתארחים אצל משפחות בקהילה" מספר בן-נון, "כדי לחזק את הקשר בין חיי הישיבה לחיים שאחרי. לכל אחד יש משפחה מאמצת שאיתה שומרים על קשר יותר קרוב מניסיון אישי זה נהדר התחושה של עוד בית, פתאום יש לך עוד אחים קטנים, ואפשר לראות איך האידיאלים הגדולים שדיברנו עליהם בישיבה יורדים למציאות. ובלי קשר לאידאלים זה פשוט כיף".
"סעודה שלישית היא שעת רצון עם שירים עמוקים, פנימיים, הזמן לאסוף את עצמך מהשבת ולהגיע עוד קצת קרוב לה'. ואז, במוצ"ש, אנחנו מסיימים במסיבת קיפול במטבח. כולם באים לעזור ויש אווירה טובה שעוזרת לחצות את דיכאון מוצ"ש בקלות. משם לכדורגל, כדורסל ושאר מרעין בישין, וזהו מתחילים שבוע חדש".