הרב חיים קנייבסקי זצ"ל
הרב חיים קנייבסקי זצ"ל צילום: ועד הרבנים

זכות גדולה ועצומה זכה הגאון הקדוש רבי חיים קנייבסקי זצ"ל. הוא ידע היטב מה עיקר ומה טפל. לא רק ידע לשנן לעצמו שאנחנו זמניים בעולם הזה, אלא גם חי את הדברים ויישם אותם בפועל. מבחינה גשמית, היה חי בפשטות שאין כדוגמתה.

בית קטן, ריהוט ישן. אבל מבחינה רוחנית ידע שהעיקר בחיים הוא להשקיע בחיי נצח. מקטנותו, התמסר כולו ללימוד התורה הקדושה בהתמדה ובשקידה מופלאה. יש שאוהבים לספר סיפורי מופתים על ברכות שברך והתקיימו. אבל נראה שהמופת הגדול ביותר שהיה אצלו הוא ניצול הזמן בצורה מירבית. לא היה אצלו רגע שלא מנוצל ללימוד התורה. היה שגור בפיו הביטוי "יש לי חובות", "אני צריך להשלים את החובות שלי". ולא מדובר בחובות כספיים... הוא קבע לעצמו סדר לימוד יומי:

היה רבי חיים מתגבר כארי לעבודת בוראו ומשכים קום לאחר חצות הלילה, ומתחיל באמירת א. תיקון חצות ב. זוהר ג. תהילים ד. נ"ך ה. משנה ברורה ו. רמב"ם ז. שו"ע ח. תלמוד בבלי ט. תוספתא י. תלמוד ירושלמי. בכל שנה היה עושה סיום בערב פסח. לא על מסכת אחת, אלא על כל התנ"ך, תלמוד בבלי וירושלמי, מדרשים, רמב"ם, ועוד...

כך במשך שנים רבות, תמידין כסדרן. כל רגע היה יקר אצלו, מנוצל כולו לעבודת הקודש. ביתו הפך להיות תל תלפיות ליהודים מכל גווני הקשת שבאו לחזות במחזה המופלא הזה של אהבת תורה ואהבת עם ישראל, להתברך מפי קדשו ולהתרומם לגובה העצום הזה.

על אהבת ישראל שהיתה בו ברבי חיים זצ"ל, יעיד הסיפור הבא: לפני כשנתיים, בחודש אייר התש"פ, במהלך פעילות מבצעית למעצר חשודים נרצח לוחם סיירת גולני סמ"ר עמית בן יגאל הי"ד בכפר יעבד כשאבן הושלכה על ידי מחבל ארור מגג בניין ופגעה בראשו.

בכאבו העצום הלך אביו היקר ברוך בן יגאל להקביל את פני הרב חיים קנייבסקי, וכך הוא מספר: הרב קיבל אותי ואת הרב בלוך לפגישה אישית בחדרו ואמר לי בקול בוכה כשהוא מלטף לי את הפנים, נוגע בדיסקית של עמית, וכך אמר "הבן שלך גיבור ישראל, נמצא הכי קרוב לכיסא המלכות. לידו נמצאים רבי שמעון בר יוחאי ורבי עקיבא", יצאתי מהפגישה בבני ברק ונסעתי לתדלק ברמת גן, בתחנת הדלק פגשה אותי אישה צעירה שאמרה לי שהיא חלמה על עמית".

"שאלתי אותה מה חלמת? והיא ענתה 'שעמית נמצא הכי קרוב לכיסא המלכות ורבי שמעון בר יוחאי ורבי עקיבא ביחד איתו' הייתי בהלם מוחלט. מה שנאמר לי ע"י הרב קנייבסקי, מילה במילה אמרה הגברת הצעירה".

בשנת תשע"ה, לפני כשבע שנים, זכינו והגיע הגר"ח קנייבסקי להתפלל במערת המכפלה. זכור לי איך הלך לאיטו באדמת הקודש של חברון, בצעדים מדודים ושקולים. באותו זמן נשאנו קל וחומר בעצמנו: אם האיש הקדוש הזה שמייקר כל רגע בחיים, מקדיש מזמנו היקר בעת שיבה וזקנה לנסיעה ארוכה ולטלטול הדרך כדי לבוא להשתטח על קברי אבותינו הקדושים, אם כן מה יקר וקדוש המקום שאנו זוכים לגור בו. איזו זכות נפלה בחלקינו, והלוואי נזכה לנצל את האפשרות שיש לנו לפקוד את מערת המכפלה ולהרבות בתפילה על כלל עם ישראל וארץ ישראל.

בימינו, כשהנסיון של ניצול ושמירת הזמן גדול בכפליים, והעיסוק סביב המסך המבדיל עלול לגזול מאתנו חלילה זמן רב ולהסיח דעת מהתורה, הלוואי נזכה לראות את דמות דיוקנו של רבי חיים מול עיננו, ולאחר הסתלקותו של רבי חיים לגנזי מרומים, לתת אל ליבנו להשקיע את חיינו באהבת תורה מתוך אהבת כל עם ישראל וארץ ישראל.