פרופ' משה הלינגר, איש המחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן, מתייחס לדמותו הייחודית של הרב קנייבסקי זצ"ל וקובע כי "מדובר בסיום תקופה. הוא היה שייך לסוג גדולי התורה הצדיקים, מה שלא כל גדול תורה נתפס, לא רק ביכולות למדנות אלא בסוג של אורח חיים, קדושה ועשיית מופתים".
"הוא היה דמות שצברה משקל היסטורי", קובע פרופ' הלינגר ומדגיש כי זאת עוד לפני שהוגדר כגדול התורה בעולם החרדי. "היו לו סגולות נדירות כמו שילוב אנשים שונים שהרגישו קרובים אליו, ליטאים, ספרדים, ציונים דתיים, מסורתיים, העריצו אותו. זו הייתה דמות מיוחדת במינה".
הלינגר מציין כי אמנם מעולם לא פגש את הרב קנייבסקי בעצמו, אך שמע עליו בהיותו תלמיד בישיבת חברון, ובהקשר זה הוא מזכיר קרוב משפחה שהיה חברותה של הרב באותם ימים. "אותו בחור היה בעצמו עילוי מבריק והוא סיפר לי על השקדנות הבלתי נתפסת של הרב קנייבסקי והיכולות העצומות שלו".
את העובדה שהרב קנייבסקי לא אחז במשרה רשמית כלשהי מייחס הלינגר לדודו של הרב, החזון איש, שגם הוא הוביל את העולם החרדי אחרי השואה ועשה זאת ללא משרה קבוע אלא מתוך לימוד תורה רציף. בהקשר זה הוא מזכיר כי גם החפץ חיים היה כזה וכך גם גדולי ישראל אחרים.
עוד מרחיב פרופ' הלינגר על הפער בין העולם הליטאי לזה החסידי כעולם שהתמקד בלמדנות עיונית וגם אם שולב בעולם זה גם עולם החסד, עדיין לא היה בעולם הליטאי הממד של דמות מרכזית המברכת ובעל יכולות על טבעיות, האדמו"ר, ובשנים האחרונות נוצר ואקום בעולם הליטאי שהיה זקוק לדמויות שישלבו את הדברים יחד. התופעה המשלבת החלה אצל הרב שך, אליו היו מגיעים להתייעצויות בכל תחום כפי שהיה מקובל בעולם החסידי. אצל הרב קנייבסקי הצטרף ממד הברכות והתקיימותן. זאת לבד העיסוק שלו בעולם הנסתר כתוספת להעמקה ובקיאות בתורת הנגלה, מה שלא היה עד כה בהנהגת העולם הליטאי.
"הרב הפך לסוג של אדמו"ר ועלו עליו לקבל עצות וברכות והאמינו ביכול העל טבעית שבו", אומר הלינגר הרואה בכך תופעה נדירה שלא הייתה עד כה. לדבריו העולם הפוסט מודרני של השנים האחרונות פונה מאוד לרגש והחוויה, והתופעה הזו אינה פוסחת גם על עולם התורה, גם הליטאי. ניתן לראות זאת בעיקר אצל החוזרים בתשובה שפונים לעולם החוויה החסידי ופחות לעולם הרמב"מיסטי.