בעיצומו של חג הפורים הזה נפרדנו בדמעות מלאה, לאה זאב. רעייתו ואשת-בריתו של איתן זאב, שותפתו לדרך המופלאה של גאולת עוד ועוד, ועוד ועוד, אדמות בארץ ישראל.
ארבע חוות הקימו במו-ידיהם, במו-רוחם ואמונתם ומסירותם העצומה, בפשטות, בדבקות, בענווה אין-קץ, באהבה גדולה ועמוקה לארץ הזו.
בכח האהבה הזו הם המשיכו למרות כל הקשיים, למרות רדיפות המנהל האזרחי (שהרס את ביתם על כל תכולתו והותיר אותם בחוסר כל), למרות רדיפות המשטרה (שפתחה לאיתן תיק פלילי על ירי להגנה עצמית מפני קבוצת פורעים ערבים), למרות המחבלים הערבים (לאה הניסה בכוחות עצמה מחבלת שהגיעה לפתח ביתה) - אל מול כל אלה עמד הזוג הנפלא הזה, איתן ולאה, וניצח פעם אחר פעם.
לאה לבית שרבף, בתם של הרב עוזי ויראת, שהיטיבה ללכת בדרכם במלוא מובן המילה.
לאה לבית לוינגר, נכדתם של הרב משה לוינגר והרבנית מרים, שגדלה והתחנכה על ברכיהם, שאבה את רוחם ותורתם הגדולה, תורת א"י, והאירה מכוחה בכל מקום אליו הלכה. והיא הלכה, שוב ושוב, למקומות החשובים והקשים ביותר, ולא ויתרה, והצליחה! הצליחה להפריח, הצליחה להבטיח מרחבים שלמים של א"י, שלא נעזבם ביד זולתנו מן האומות, או לשממה.
כשהתגלתה מחלתה הקשה, הוסיפו ללאה את השם "גאולה", שהלם כל כך את מעשיה ואת אופיה ואורה המיוחד.
לאה נלקחה מאתנו בטרם מלאו לה 30, קשה להאמין כמה אישה צעירה כ"כ הספיקה לעשות בחייה הקצרים. היא נקברה סמוך לסבתא-מרים שלה, שחינכה אותה ושהיתה כ"כ גאה בה ובמעשיה. בגלל פורים לא נישאו הספרדים, אבל המשפחה, והחברים, נשארו עוד שעה ארוכה מאד ליד הקבר הטרי, שרים שירי ארץ ישראל, שירי אמונה, שירי גאולה.
אני מבקשת שתקשיבו ללאה, ללאה גאולה. מבטיחה לכם שלא תצטערו. כך נשמעת התורה הגואלת מפיה של מי שגדלה על התורה הזו, והגשימה אותה בכל רגע ורגע.
אל מול מראות ההרס והחורבן של הבוקר הזה, אל מול מאות לובשי המדים שנשלחים שוב ושוב ע"י ממשלה שהפקירה את ארץ ישראל ונלחמת נגדה - חשוב לשמוע את לאה גאולה, ללמוד ממנה, להתחזק ולהמשיך בדרכה.