ידועה אמרתו של אלברט איינשטיין: "אינני יודע באיזה נשק נשתמש במלחמת העולם השלישית, אך ברביעית נשתמש במקלות ובאבנים". ובכן, אני חושב שבנימה מסוימת של ביטחון, אפשר להתחיל לשער באיזה נשק נשתמש במלחמת העולם השלישית – בין שתהיה זו מלחמה רוסיה–אוקראינה, אם תסתעף למדינות נוספות ותהפוך למלחמת עולם, ובין שמלחמה אחרת בעתיד הקרוב. התשובה היא: נשק ההמונים.
מסע התעמולה של נשיא אוקראינה הוא לא פחות מגאוני. האיש הזה, שככל הנראה עיקר כוחו הוא בהחזקת קהל ובעבודה עם קהל, עורך הופעות בינלאומיות שמטרתן העיקרית היא דעת הקהל העולמית. כן, באמצע מלחמה, שבה בני עמו נהרגים, הוא מתעסק בתקשורת. ולא, זו לא ביקורת עליו, אלא שבח על כך שגילה בזמן את הנשק העיקרי של המלחמה העתידית שמתרחשת ממש כעת, גילוי שיכול להציל את אוקראינה ולהביא לה ניצחון.
נאומו מול חברי הכנסת הישראלים לא כוון אליהם. הוא כוון אל כל אחד ואחת מאיתנו במטרה להטות דעת קהל וללחוץ על מנהיגינו. כך גם עשה במדינות רבות אחרות, כשהוא אינו נוקט דיפלומטיה ישנה ונימוסית אלא פונה ללב ההמונים ודורש צדק, מבקש עזרה, מפעיל רגש, ובעצם משתמש בכל מניפולציה ודרך כדי לגרום להמונים ללחוץ. והלחץ הזה, כאשר הוא הופך לעולמי, חזק מפצצת אטום.
נכון, זלנסקי גם עושה טעויות לא מעטות בתחום הפעלת ההמונים, אבל רובן נסלחות לו בשל המצב המלחמתי שבו הוא נמצא, וגם בשל העובדה שהוא הראשון שמשתמש בנשק ההמונים ככלי מלחמה עיקרי. כלי שמגייס עבורו כסף, לוחמים, נשק, סיוע הומניטרי ומטרייה בינלאומית שסוגרת על רוסיה ומונעת ממנה להפעיל הרבה מהנשק שתכננה מראש שיופעל במלחמה הזו.
מולו עומד אומן מלחמה, כזו שהנשק שלה הוא טנקים ורובים אכזריים. פתאום גם הוא מגלה שלנשק שלו יש חולשה אל מול הנשק העתידני, הסודי, שמחזיק יריבו החלש. ההחלטה של פוטין לעמוד השבוע ברוסיה מול מאה אלף איש באצטדיון חשוף באמצע המלחמה ולנסות לשלהב את הקהל רק מוכיחה את עליונותו של יריבו זלנסקי בנשק החדש. ובמלחמה כזו, פתאום גם מי שנתפסת כאחת המעצמות החזקות בעולם מקבלת פיק ברכיים. בתחום התקשורתי פוטין רחוק מלדעת את העבודה. העובדה שרוסיה מונעת תקשורת חופשית ועוצרת כל אפשרות לסיקור מלחמה נרחב גורמת לאבדות ממשיות שלה בשדה הקרב, ולאבדות נוראיות בדעת הקהל הבינלאומית ובדעת הקהל המקומית בארצה, שייקח שנים לשקם אותן.
דור הרשתות החברתיות מכניס את האזרחים והמקלדות לשדה הקרב. המצביאים ומפקדי הצבאות הראשיים, שבעבר האמיצים שבהם היו מובילים את צבאם לקרב, מבינים שכעת הקרב הגדול הוא בתקשורת. בנשק ההמונים. בדעת קהל לאומית ובינלאומית על צדקת הדרך. ביכולת לנצח מהדורות ואייטמים, להגדיר צירי רשע וצירי שלום. אלה הכלים שבהם נלחמים ב־2022, ואלה הכלים שכל צבא שירצה לנצח בשנים הקרובות יהיה חייב להתחיל לסגל לעצמו לצד כלי המלחמה. נשק ההמונים חזק לא פחות מנשק להשמדת המונים.
בזווית הישראלית, יכולותיה של ישראל וכוחה בכלי מלחמה אלה דלים ביותר. נאום של בנט לאזרחי איראן כפי שהיה השבוע הוא אולי התחלה טובה, אבל רחוק מאוד מיכולותיו של המוח היהודי לגייס דעת קהל בינלאומית בעד ישראל או נגד אלה שמנסים לרצוח בנו. אם לא נתעורר כעת ונתחיל לבנות כלי מלחמה תקשורתיים נרחבים, חכמים ומתוחכמים, שמביאים בחשבון את שפת העם והאקצנט המיוחד לו, את מובילי דעת הקהל בכל מקום, את היבלות שעליהן אסור או חובה לדרוך, עם יכולות בינלאומיות בכל שדה תקשורת אפשרי – נמצא עצמנו חלילה מובסים ובודדים. ההסברה הישראלית צריכה להיות חיל בצבא ההגנה לישראל. חיל ההסברה. כי בלעדיה, ב־2022 לא ניתן לנצח מלחמות!
***