הרב חיים קנייבסקי זצ"ל
הרב חיים קנייבסקי זצ"לצילום: Aharon Krohn/Flash90

אם נודה על האמת, פטירתו של הרב חיים קנייבסקי זצ"ל מעלה בנו, אנשים השייכים לציבור הדתי, רגשות מעורבים. מצד אחד, מדובר באחד מגדולי הדור, אדם קדוש וטהור שעמל על התורה ימים ולילות כפשוטו, שהנהיג ציבור גדול מאוד בעם ישראל. מצד שני, הוא לא החזיק בהשקפותיה הרוחניות של הציונות הדתית, הוא לא תלמיד חכם "משלנו". בצורה טבעית, העובדה שהוא היה חרדי יוצרת בנו פחות שייכות אליו ואל דרכו התורנית. על היחס לתלמידי חכמים בסדר גודל כזה כותב הרב קוק שיש שני ממדים שבהם יש להעריך אותם: מצד ההשפעה הגלויה שלהם ומצד ההשפעה הסגולית, הפנימית.

יש הערכה הנובעת מהכרת הצד הגלוי של אותו תלמיד חכם – הערכה הנובעת מההשפעה הגלויה והניכרת שלו על אחרים. מבלי קשר לציבור כזה או אחר, הרב קנייבסקי היה מגדלור תורני והלכתי לרבנים ולאנשים רבים, גם בקרב הציונות הדתית. ספרי הלכה שונים של רבנים ציונים נעזרו בו או הביאו מדבריו. בנוסף, מי שקורא או שומע סיפורים על הרב קנייבסקי לא יכול שלא להתפעל משקידתו העצומה, מניצול הזמן, מהדקדוק בכל המצוות ומההסתפקות במועט בחייו הגשמיים. סיפורים אלו מעוררים בכל אדם חשק ומרץ להשקיע יותר בלימוד התורה האישי שלו, ולנסות לאמץ מעשים אלו בחייו האישיים בהתאם לכוחותיו ויכולותיו. הרב קוק מסביר ש"מיתת צדיקים מכפרת" כי היא מעוררת אנשים לדבוק במעשיהם של הצדיקים וללכת בדרכם (אדר היקר עמ' כג).

בנוסף כותב שם הרב שעצם המפגש עם אדם בעל אישיות נעלה, פועל על רגשי הנפש שלנו. אדם שפוגש תלמיד חכם גדול כמו הרב קנייבסקי, במפגש חי או אפילו דרך סיפורים, לא נשאר אדיש. הנפש מתעדנת, הרגש מיטהר, המושגים מתבהרים, ויחסי עיקר וטפל בחיים משתנים.

אבל מעבר להערכה על השפעתו הגלויה, יש להעריך תלמיד חכם גדול על הצד הנסתר שבו – על מעלותיו הפנימיות, שאינן באות לידי ביטוי בצורה ממשית וגלויה להמון הרחב, על קדושת נשמתו, ועל האוצר הרוחני של התורה השוכן בנפשו.

הגמרא בסנהדרין (צט, ב) מתארת אנשים השואלים איזו תועלת יוצאת מתלמידי חכמים ש'רק' יושבים ולומדים תורה לעצמם, ועונה שכל העולם קיים בזכות אנשים אלו. השפעה זו של הצדיקים על העולם היא השפעה נסתרת ולא גלויה.

הרב קוק כותב (עין איה שבת יג, ו) שהפעולה הפנימית שתלמיד חכם גדול פועל על עם ישראל, גדולה יותר מאשר פעולותיו הנראות לעין.

תלמיד חכם שהוא מגדולי הדור הוא כמו הלב, שהוא איבר מרכזי, המזרים דם וחיים לכל האיברים האחרים. נשמתם הכללית של גדולי דור וגדלותם בתורה מביאות לכך שהם מאירים את האומה כולה: "לומדי התורה מחזיקים עץ החיים... בצילם תחיה האומה כולה, והם כערך הלב המחיה את הגוף בחיותם הרוחנית" (עין איה ברכות פ"ט שלח).

מה הופך את אותם גדולים למשפיעים על הכלל כולו? העובדה שיש להם נשמה כללית, ושהם רואים את עצמם עובדים את עבודת האומה כולה. בנוהג שבעולם, אדם רגיל עובד את ה' מתוך הצורך האישי שלו לעשות כן. אולם בעלי נשמות כלליות מרגישים שייכות עמוקה לכלל כולו, כשם שהורים מרגישים קשר של חיים עם ילדיהם, וכל צרה או קושי שיש לילדיהם – הם מרגישים זאת כאילו הוא הצרה שלהם עצמם. לכן הרב מכנה את גדולי ישראל "שליחי ציבור" העובדים את עבודת הכלל (אורות התחיה ד).

גדולי דור גם מכוונים את עבודת ה' שלהם בפועל שתהיה לטובת הכלל, ובכך הם מכפרים על אנשים אחרים מעם ישראל. עבודה זו מתוארת במסילת ישרים פרק יט כך: "עוד עיקר שני יש בכוונת החסידות, והוא טובת הדור. שהנה ראוי לכל חסיד שיתכוון במעשיו לטובת דורו כולו, לזכות אותם ולהגן עליהם... שכל הדור אוכל מפירותיו... ותראה שזהו רצונו של מקום שיהיו חסידי ישראל מזכים ומכפרים על כל שאר המדרגות שבהם... ואלה הם הרועים האמיתיים של ישראל שהקב"ה חפץ בהם".

לסיכום, היחס שלנו כדתיים־ציונים לרב קנייבסקי זצ"ל לא צריך להיות שונה מהיחס אליו על ידי חרדים או אדם אחר מעם ישראל. גדולי הדור ותלמידי חכמים בסדר גודל כזה עומדים למעלה למעלה מכל חלוקה פנימית או מגזרית בתוך עם ישראל. זה נכון שיש שאלות ספציפיות שבהן לא ננהג כמותו, בדיוק כמו שאדם חסידי ינהג להלכה כמו האדמו"ר שלו ולא כמו הרב קנייבסקי, אולם אין קשר בין זה ובין הרגשת הקשר העמוק לאדם קדוש כמוהו. גדלותו בתורה בכל המובנים צריכה להיות מופת עבור כל יהודי, כיצד יש לחיות וכיצד יש להתייחס לתורה. לפעמים נדמה שגדלותו של רב כלשהו נמדדת בדיבור רהוט, בכריזמה, בלבוש מדוקדק או בכמות לייקים בפייסבוק. היכרות עם תלמידי חכמים בסדר גודל של הרב קנייבסקי מאפסת אותנו, מחזירה אותנו לממדים הנכונים של גדלות בתורה, ומבררת לנו לפי אילו פרמטרים באמת יש להעריך תלמידי חכמים.

השפעותיו הגלויות, וקל וחומר הנסתרות, חלו על כלל ישראל, וכל העם הכיר לו תודה על כך. מאות אלפי יהודים באו לחלוק כבוד אחרון לרב חיים קנייבסקי זצ"ל. אני מעריך שרובם המוחלט לא פגשו אותו אישית ואף לא למדו את ספריו, אך הם חשו בתחושה פנימית קשר עמוק לרב וצער בהסתלקותו. שישים ריבוא מישראל הגיעו להלוויה. מספר המייצג את כלל ישראל. כך ראוי למי שבמשך עשרות שנים פעל בגלוי ובסתר לטובת כלל ישראל. לסיום רק נוסיף שגם אשתו, הרבנית בת שבע ע"ה, הייתה אישה גדולה וצדיקה, וכדאי מאוד לקרוא גם את הסיפורים עליה. בדור שבו נשים רבות מחפשות דרך כיצד להתעלות ולהתקדש, אין ספק שהיכרות איתה ועם אורחות חייה יכולה ללמד עד היכן נשים יכולות להגיע מבחינה רוחנית.

***