בין דם לדם

אזהרת קריאה

ברשותכם, הטור הזה לא נעים לקריאה והוא ממש לא מתאים לשבת. אם הספקתם לקרוא לפני שבת, מה טוב, אולי זה יחדד את הצורך הקיומי שלנו ביום השבת, היום הזה שמצהיר שעוד יבוא תיקון לעולם השבור הזה. לא הספקתם? אל תחללו את השבת במילים הבאות, הן באמת לא מתאימות. הרי לכל שבת יש מוצאי שבת. אפשר לחכות.

למי הלב פתוח

מי לא מתחלחל לנוכח הזוועות שמתרחשות באוקראינה, כי אדם הוא אדם ולא משנה הצבע והשיוך, וכולם נבראו בצלם אלוקים, ואכפת לנו מהם, גם אם אינם בני עמנו. חותמים על זה, נכון? אז רגע לפני שאתם חותמים, בואו נחשוב על זה עוד פעם. האם באמת כל הסבל האנושי בהיותו סבל אנושי כואב לנו באותה מידה? אולי כשאנשים שדומים לנו סובלים זה כואב יותר? אולי כשהסובל הוא האדם הלבן, האירופאי, המשכיל, זה לוחץ לנו על כפתורי ההזדהות ועל חיישני הפחד?

לא מסכימים? הנה כמה נתונים ששווה לחשוב עליהם. על פי נתוני האו"ם נכון ליום רביעי שעבר נהרגו באוקראינה 726 אזרחים, מתוכם כמאה ילדים, ומיליוני אזרחים הפכו פליטים. אלה נתונים קורעי לב, ולצערי יש לשער שעד שתקראו את הדברים המספרים רק יאמירו, אבל הלב שלנו פתוח לנתונים הנוראים הללו בשעה שהוא אטום לחלוטין לסבל דומה שמתרחש ברחבי העולם ממש עכשיו או התרחש בשנים האחרונות. אבל הסבל ההוא, הגדול פי כמה, לא מצולם מספיק מחוסר יכולת או חוסר עניין לציבור המערבי. דוגמאות לא חסרות. הנה כמה מהן.

תימן

ב־2015 פרצה מלחמת האזרחים בתימן. מדינה שממילא הייתה אחת המדינות הנחשלות מתבוססת מאז במלחמה איומה בין המורדים החות'ים שנתמכים בידי איראן ובין קואליציה של מדינות סוניות בהובלת סעודיה ובמימון אמריקני. לוחמי הקואליציה, אגב, הם בעיקר ילדים ונערים עניים מסודן. למה לא? דם בזול. הגיהינום שמתרחש באוקראינה הוא גן עדן של ממש לעומת מה שקורה בשנים האחרונות בתימן. קרוב ל־400 אלף איש נהרגו שם על פי נתוני האו"ם לשנת 2021. הם נפגעו מאש המלחמה ובעיקר מרעב. יותר משבעה מיליון בני אדם רעבים יש בתימן. לא מדובר בקו העוני הרחום של מדינת ישראל, מדובר בילדים ומבוגרים עם בטן תפוחה מרעב. מצור נרחב אינו מאפשר לאזרחים לקבל סיוע בסיסי. ב־2016 חלו שם שני מיליון בני אדם בכולרה. כל זה קצה הקרחון של זוועות שלא תשמעו עליהן.

חברים, תכתבו "תימן" בגוגל ויקפצו לכם תמונות של שלדי ילדים שיזכירו לנו ימים איומים מעברנו. אבל הם תימנים ולא סופרים אותם. סליחה שאני מתנסח ככה. לפעמים זה ככה, מה לעשות.

ניגריה

כבר 15 שנה שרויה ניגריה במשבר הומניטרי חמור. על פי נתוני האו"ם מלפני שנתיים, כשבעה מיליון אזרחים זקוקים לסיוע מציל חיים. אלפי נשים ונערות נחטפות ואתם כבר מבינים מה גורלן. כ־27 אלף אזרחים נהרגו שם מאז ההתקוממות של בוקו חראם. אבל זה רחוק מהעין וצבוע בצבעי עור כהים מדי בשביל שייגע לנו בלב.

סין

מוקדש לכל מי שהתלבש הבוקר בבגדים מתוצרת סין ושתה קפה עם חלב של תנובה ("לגדול במשפחה ישראלית" בבעלות סינית), לכל מי שדיבר הבוקר בשיומי שלו או אכל השבת דג מרוקאי שגדל בכלל בבריכות בסין, וככל הנראה מוקדש לכולנו: מה קורה במדינה הזאת שאנחנו מייבאים ממנה בכל שנה סחורות בסכומי עתק? שלא נדע.

הנה רק דוגמה קטנה ואיומה. בשטחה של סין חי העם האויגורי שדתו מוסלמית. נכון לנתוני האו"ם בשנה שעברה, הדיכוי שלו נמצא בעיצומו. הם מרוכזים במחנות של "חינוך מחדש", שם יש איסור על קיום טקסים אסלאמיים, עיקור בכפייה ושימוש כפוי באמצעי מניעה לדיכוי הילודה. ממה ניזונים במחנות? ניחשתם נכון, מבשר חזיר ואלכוהול שאסורים להם, כמובן. על פי הידוע, כשלושה מיליון אויגורים חיים תחת דיכוי ברמה זו או אחרת. אתם מבינים שלא כולם עדיין חיים.

ועוד משהו שכדאי לדעת על הסינים. תחזיקו חזק: בסין התפתחה שיטה רוחנית שכרוכה בתרגול בשם פאלון גונג. המשטר הקומוניסטי הכריז מלחמת חורמה על מתרגלי השיטה וכבר שנים ארוכות הוא מתעלל בהם. על פי נתוני האו"ם והממשל בארצות הברית, תלמידי השיטה נשלחים למחנות לחינוך מחדש, עובדים בעבודות כפייה ומעונים למוות. בשנים האחרונות התבססה הידיעה כי במהלך השנים נקצרים איברים חיוניים מגופם של אנשי הפאלון גונג לצורך השתלות איברים. כמו שזה נשמע – בית חרושת לאיברים להשתלה. לוקחים מתנגדי משטר וקוצרים את איבריהם. פרופ' אלדד העיד בעבר על כך שעור לצורך השתלות מגיע ממתנגדי משטר שנרצחו. עייפתי אתכם? שתו קפה. רק תיזהרו עם החלב.

קוריאה הצפונית

אני דור שלישי לשואה משני הצדדים. הסבתות שלי הגיעו מאושוויץ, מברגן־בלזן ומשאר מקומות ארורים, סבא היה במחנות עבודה וסבל מסיוטי לילה עד יומו האחרון וסבא אחר איבד את אשתו הראשונה ושני בניו במשרפות. אני אומר את זה כי אני נזהר במילה שואה, אני לא משווה אותה לשום דבר. ובכל זאת אני נאלץ לומר את האמת: מה שקורה בקוריאה הצפונית, על פי עדויות של מי שהצליח לברוח משם, הוא הדבר הכי קרוב למה שעבר על בני הדור ההוא.

בקוריאה הצפונית תמצא את עצמך במחנה גם אם לא חטאת בעצמך. די בכך שקרוב משפחה שלך אמר משהו נגד המשטר. במחנות האיומים נכלאות למעשה משפחות שלמות, אף שלא עשו דבר. בכל רגע נתון נמצאים במחנות קרוב ל־200 אלף איש, כלומר כאחוז מכלל האוכלוסייה. בכל שנה מתים רבע מאסירי המחנות. תעשו את החשבון. במחנות חשופים האסירים לתנאי מחיה תת־אנושיים, עינויים, אונס ורציחות ככל שמתחשק לשומרים במקום. בלי בג"ץ ובלי בצלם ובלי צלם אלוקים. בעיקר בלי אלוקים, כי האלוהים הוא כמובן השליט, קים ג'ונג און יימח שמו, הוא ואין בלתו.

למי שעדיין מקפיד עליי בגלל ההשוואה לשואה, אז ככה: באסירים שבמחנות נעשים בדרך קבע ניסויים כימיים, על פי עדויות של מי שהצליח להימלט משם, והם לא רבים; משפחות שלמות מומתות בתאי גזים שקופים. כן, קראתם נכון, תאי גזים! וזה קורה בשעה שמדענים צופים בהם מומתים ורושמים מסקנות. ישנן הוצאות פומביות להורג והמתת תינוקות בני יומם. יש מחנות שאפשר להשתחרר מהם אם שרדת את התופת, יש מחנות שלא תצא מהם לעולם. אלה מכונים "אזור שליטה מוחלטת" והם הגיהינום בעצמו. ומחוץ למחנות? על פי נתוני האו"ם עשרה מיליון בני אדם חיים בתנאי רעב. עשרה מיליון! אתם תופסים? וזה רחוק מהעין הלא־מלוכסנת ורחוק מהלב, וזה יימשך ככל הנראה כי העולם שתק והעולם שותק.

דלג על המודעה

לא כתבתי על הסורים, על לוב, על אתיופיה, על סומליה ועוד, חסכתי לכם. אבל אני יודע מה עשיתי עכשיו. מה שעושות לנו פרסומות יוטיוב עם ילדים חולי סרטן שמתחננים על נפשם. ואנחנו, בסך הכול מה רצינו? לשמוע שיר שמח. ועכשיו מול העיניים שמים לנו ילדה עם קרחת להחריב את המסיבה. מי בכלל ביקש את זה? ולא נעים לנו מעצמנו אבל אנחנו לוחצים "דלג על המודעה", כי כמה כבר אפשר לסבול. כשכתבתי נזכרתי בשיר ישן של אריאל זילבר על 400 מיליון רעבים, על כך שאני חושב על זה ואחר כך שוכח, כי בסוף מה שמעניין אותי זו השן שמתנדנדת לי כבר כמה ימים. הרי ככה זה בחיים.

ובכל זאת כתבתי. כי כשהלב נפתח לצערה של אוקראינה, נזכור שיש הרבה צביעות בבחירה איזה צער לשדר ויש עוד כל כך הרבה לתקן. פתחתי וביקשתי לא לקרוא את הטור הנורא הזה בשבת, אבל במחילה, אני מציע לשמור אותו בצד ולקרוא אותו שוב לפני ראש השנה, כשנבקש על הרשעה שתכלה כעשן, שלפחות יהיה לנו מושג על מה אנחנו מבקשים. הנתונים כאן מתבססים על ויקיפדיה. תודה לחתני, עומר בן חמו, שתמיד טורח להזכיר לי ולפקוח את עיניי, וסליחה קוראים נכבדים על עוגמת הנפש. אנסה לתקן בשבוע הבא.

לתגובות:liorangelman@gmail.com

***