כשקוראים בעיתון בשבועות האחרונים את המילה אוקראינה, יש רק אסוציאציה אחת שעולה. בטח כשבשוּרה העוקבת מוזכר המונח 'גז טבעי' ושמו של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן נכרך בעניין. אך לכמה ימים, בעיקר בתקשורת האמריקנית, העתיקו שלושת האזכורים הללו את עצמם למחוזות אחרים לגמרי, ולימדו את כולנו לקח חשוב על תקשורת ואג'נדה, שחשוב מאוד שנפנים ובהקדם.
לנשיא ארה"ב, כמו לרבים אחרים, יש בן שהוא פחות מוצלח. הוא מביך פעם אחר פעם את אביו ומספק תחמושת להתקפות של מתנגדיו. שמו הוא האנטר ביידן, עורך דין במקצועו, וזה כמה שנים מתנהלת נגדו חקירה ברשויות המס סביב חשדות על עסקאות לא מדווחות מחוץ למדינה. הדברים היו ידועים ונטחנו עד דק בתעמולה שפמפמה המפלגה הרפובליקנית של טראמפ לקראת הבחירות של שנת 2020. אבל אז, חודש לפני יום הבוחר, התפרסם השער הדרמטי ב'ניו יורק פוסט'.
חשיפות ענק בכלי תקשורת ותיקים וענקיים כמו 'הניו יורק פוסט' הן בדרך כלל תוצאה של השקעת משאבים רבים ומעקב ממושך, אך לפעמים הן פשוט תולדה של שלומיאליות מהולה במזל. במחשבו של האנטר ביידן התגלתה איזו תקלה, והוא ירד אל חנות המחשבים הקרובה למשרדו בדלאוור כדי לתקן אותה. ביידן הבן לא חשד, לא הסתיר ואפילו לא דאג להתנתק מחשבונותיו. המוכר שקיבל את המחשב גילה תודעה פוליטית גבוהה, או לחלופין תאוות ממון ברמה דומה, והחליט לחטט באימיילים של ביידן כדי למצוא מידע מפליל. לשמחתו, אוצרות של ממש התגלו שם, והוא מיהר למסור אותם לידיים הנכונות. השער של 'הניו יורק פוסט' זעק: "המיילים הסודיים של ביידן".
בתוך הכתבה תוארה סדרה של התכתבויות בין האנטר ביידן לשותפו וכן בין השניים לחברת האנרגיה האוקראינית 'בוריסמה', שיותר מרומזות למעורבות של ביידן האב בקשרים העסקיים. מבין שורות הדואר האלקטרוני הצטייר דיל כזה: ביידן יקבל שותפות מסוימת ברווחים של החברה ובענייניה, בתמורה לפתיחת הדלתות עבורה בבית הלבן. המייל הראשון, שנשלח ממחשבו של האנטר ביידן לשותפו דוון ארצ'ר, נכתב כשבוע לפני נסיעה מדינית של סגן הנשיא דאז (2014) ג'ו ביידן לאוקראינה. האנטר כותב לשותפו: "הנסיעה של הבחור שלנו (כך הוא מכנה את אביו בתכתובות המייל) צריכה להיות מתוארת כחלק מהחשיבה והדיון המשותף בינינו לבוריסמה, אם כי מה שיגיד ויעשה שם זה כבר לא בשליטתנו".
האנטר ביידן נראה באותן תכתובות כמי שגם מבין את המשמעות של התערבות כזאת וחושש מהתגלותה. הוא כותב לשותפו שיש צורך למנן את ההתערבות כדי למנוע בעיות, ושאסור לדבר באופן ישיר על הדברים אלא רק לרמוז. עם זאת, הניסיון להשתמש בכוחו של אביו לטובת העסקים הפרטיים רק הלך וגבר, באופן שמעלה יותר מחשד סביר שגם ג'ו ביידן עצמו היה מודע לו. מספר חודשים לאחר מכן האנטר ביידן ושותפו ארצ'ר מנהלים מגעים עם נציגי חברת בוריסמה וגם עם נציגי חברות זרות אחרות שאיתם יצרו קשר, על פגישה משותפת במסעדה בוושינגטון. השעה והעיתוי נבחרים בקפידה, ולא בכדי: שני השותפים תכננו את הארוחה המשותפת כך שתיפול בדיוק על ביקור של ביידן האב במסעדה, כך שיוכלו להפגיש בהזדמנות זו בין הלקוחות הטריים וליצור עליהם את הרושם הנכון. כמובן שמידת המקריות של המפגש ניתנת לערעור, ולכך רומז התחקיר. בסופו של דבר, חשוב לומר, בחשבונות הבנק של האנטר ביידן ומקורביו אכן נמצאו העברות ענק מחברת בוריסמה, מה שמחזק את החשדות.
את המתקפה חסרת התקדים שחווה העיתון אחרי שהעז לפרסם תחקיר כזה חודש לפני בחירות, שזכתה גם לכינוי white wash, עורכי העיתון לא צפו. כלי התקשורת הגדולים האחרים במדינה, למעט אלו שמשתייכים גם הם לצד הימני של המפה, פצחו במסע תעמולתי נוסח ברית המועצות: במקום לעוט על השלל ולהעמיק את התחקיר המקורי, הם בחרו לתאר אותו כשקר מוחלט ולפגוע באמינותו. ב'ניו יורק טיימס', המתחרה הדמוקרטי, וכך גם בערוצי הטלוויזיה הגדולים שבשירות ביידן, פורסם מכתב של בכירים לשעבר במערך הביון האמריקני שקובעים בנחרצות כי התחקיר הוא למעשה דיסאינפורמציה שמפיצה רוסיה במכוון כדי לפגוע בסיכוייו של ביידן להיבחר.
וזו הייתה רק ההתחלה. הרשת החברתית הגדולה בעולם, פייסבוק, החליטה במיניסטריון האמת שלה שהתחקיר של 'הפוסט' הוא שקר מוחלט, ובאופן חריג חסמה את האפשרות לשתף אותו במרחביה. טוויטר, הרשת החברתית השכנה, שבימים של בחירות מידת ההשפעה שלה נוסקת, חסמה גם היא את אפשרות השיתוף, אך גם הגדילה לעשות והשעתה את חשבון הטוויטר של מטה הבחירות של טראמפ בעקבות הפרסום. המפלגה הרפובליקנית וטראמפ בראשה המשיכו לפמפם את התחקיר ולדרוש חקירה של רשויות החוק, מה שהוביל לתגובה חריגה אף יותר: בסנאט נפתח הליך של "אימפיצ'מנט", כלומר ניסיון הדחה של נשיא מכהן.
השטיפה האגרסיבית צלחה. הכתם לא דבק בביידן, והוא נבחר לנשיא; שמו הטוב של 'הניו יורק פוסט נפגע'; והאנטר ביידן נחלץ ממלתעות התביעה בארצות הברית. אחרי שחלף מספיק זמן, כשהנשיא החדש התמקם היטב על כיסאו וההגמוניה שבה לידי הדמוקרטים, פרסם 'הניו יורק טיימס' מאמר די שגרתי בסוף השבוע האחרון, שעסק בענייניו המשפטיים של האנטר ביידן. כזכור, נגד ביידן הבן מתנהלים תיקים בענייני מיסים עוד לפני שתחקיר 'הניו יורק פוסט' פורסם, והכותרת הכריזה כי ביידן הבן החליט לשלם מרצונו החופשי את החשבונות שדרשו ממנו ברשות המיסים. אבל אז הופיעו עוד כמה מילים בסוף הכותרת: "אך החקירה הפדרלית עודנה נמשכת".
הקורא נאלץ לצלוח אלפי מילים שכתבו שלושה מבכירי העיתון, עד שיזכה להבין מה עומד מאחורי המילים הסתומות הללו. אבל משיגיע לפסקאות האחרונות בכתבה, הוא יגלה פלא: כל ממצאי התחקיר של 'הניו יורק פוסט' על קשרי ג'ו ביידן והחברה האוקראינית מאומתים על ידי אותו עיתון שאך לפני שנה וחצי כינה אותם "דיסאינפורמציה רוסית", ומסתבר גם שהתביעה הפדרלית מחזיקה במיילים המדוברים ומאמתת את סיפור המחשב והתיקון. כלומר, לא דיסאינפורמציה רוסית, אלא חקירה פלילית שמתנהלת נגד בנו של הנשיא המכהן בחשד שהשתמש בשמו של אביו וקיבל ממנו סיוע לטובת עסקיו הפרטיים.
כמובן שבמאמר לא מובאת התנצלות מכל סוג בפני הקוראים על ההטעיה שנעשתה לפני שנה, וגם כלי התקשורת האחרים ששחטו את שמו הטוב של 'הניו יורק פוסט' לא חשבו שיש מקום למחווה כזאת. על פייסבוק או טוויטר, שהפכו לזרוע תעמולה עולמית, אין מה לדבר. אבל לנו, שצופים מרחוק על הנעשה מעבר לים, יש הרבה מה ללמוד מהסיפור הזה.
לפי כחודשיים התפרסמה בעיתון 'כלכליסט' סדרת תחקירים על שימוש שעושה המשטרה בכלי ריגול בעל יכולות חדירה למחשבים וטלפונים של אזרחים. בחוכמתם, פרסמו העורכים את התחקיר בחלקים, ואת הקשר למשפט נתניהו שמרו לסוף. ב'כלכליסט' מכירים את הנפשות הפועלות, הרי גם הם עצמם היו שותפים בעבר לא פעם לאובססיה האנטי־ביביסטית, ומשום כך הבינו שכדי שהתחקיר יתפוס הוא חייב להיות מנותק מנתניהו, לפחות בשלב העיתון. זה אכן עבד להם בשלב הראשון, והקונצנזוס סביב התחקיר היה מוחלט – כולל ממשלת ישראל שדיברה פה אחד בעד הקמת ועדת חקירה חיצונית לבדיקת העניין.
אבל מרגע שהתפרסם החלק שעוסק בחדירות המשטרתיות למכשירים של המעורבים בתיקי נתניהו, ובראשם עד המדינה שלמה פילבר – היחס השתנה במאה ושמונים מעלות. white wash תוצרת כחול לבן סחף איתו את כלי התקשורת של השמאל בישראל, ופה, למרבה הצער, הם בעלי שליטה מוחלטת על סדר היום, שלא כמו בארצות הברית. לפתע, בדיקה חלקית למדי שמבוצעת על ידי גורמים מתוך המערכת היא הוכחה גמורה, והחיצים הופנו ל'כלכליסט' שהחליט לפרסם "דיסאינפורמציה ביביסטית". הרי מומחים מהשב"כ ומהמוסד, סוכנויות הביון הישראליות, היו חלק מצוות מררי שקבע שלא היו חדירות. זה הרי מבטיח במאה אחוז שזה נכון, לא?
'כלכליסט' לא הציגו ראיות ממוסמכות לתחקיר שפרסמו, זה נכון, אך זה מעולם לא היה הסטנדרט לתחקיר עיתונאי. הלכה למעשה, חלקים עיקריים בתחקיר שלהם אומתו אפילו על ידי צוות מררי, וזה בדיוק האות לשאר העיתונאים להפוך כל אבן כדי למצוא אם היו עוד הפרות חוץ ממקרה פילבר. לא מן הנמנע שבעוד שנה וחצי, למשל, יתגלו פרטים שמאמתים את התחקיר, ויפורסמו בעמוד 32 במוסף הנדל"ן של 'הארץ'. עד אז, על צרכן התקשורת המקומית ללמד את עצמו שגם אם בכל כלי התקשורת תחקיר 'פגסוס' נקבר קבורת חמור, אין בזה אפילו כדי רמז לכך שהוא לא נכון. אבל יש בכך יותר מרמז לאובססיה אנטי־ביביסטית שמכלה כל חלקה טובה.
האם האקדח אכן יעשן?
הכניסה של שלמה פילבר לאולם בית המשפט המחוזי בירושלים ביום רביעי השבוע הייתה דומה יותר לכניסה של כוכב רוק לקונצרט ענק מאשר לכניסה של עד מדינה לאולם דיונים מתפורר. צלמים ועיתונאים התקוטטו על זווית הצילום המושלמת של רגע הכניסה, ואפילו חלק מהסנגורים הרימו מצלמה. זה לא מפתיע בכלל, לאור הבילד־אפ הארוך שנעשה לעדות הזאת, שהוא הרבה יותר אישי ופוליטי ממשפטי.
פילבר הוא עד המדינה השני והאחרון שמעיד בתיק 4000 נגד נתניהו ואלוביץ'. בהסתמך על דבריו בחקירה ובריענון העדות, פילבר אמור לספק את החוליה החסרה בכתב האישום, שלא אומתה עד תום בעדויות שנשמעו עד כה במשפט. ניר חפץ, עד המדינה הראשון, ידע לספר על היחסים המיוחדים בין נתניהו לאלוביץ', אך לא הצליח לתת את האקדח המעשן של עסקה מודעת בין שני צדדים. הוא סיפר על אמירות של שרה נתניהו ובנה יאיר שמהן השתקפה אווירה של דרישה מוסכמת מאלוביץ' ומ'וואלה', אך השניים אינם הנאשמים בתיק. ההשפעה על ההתנהלות שלהם על נתניהו היא חלקית בלבד, היא רק רמז למודעות שלו לעסקת שוחד, ולא הוכחה חותכת.
פילבר אמור לספק את הקלף הזה. על פי כתב האישום, פילבר ישב בפגישה המכונה "פגישת ההנחיה", ושמע מנתניהו הוראות מפורשות לקדם את ענייניה של בזק במשרד התקשורת, שהוא כיהן כמנכ"ל שלו באותן שנים. הפגישה הזאת לוותה בעוד מספר שיחות טלפוניות, שהמשותף להן הוא התעניינות מיוחדת ודחיפה של נתניהו לעניינים שמועילים מאוד לאלוביץ' ולבזק. לכאורה סיפור פשוט, אבל איכשהו זה הפך לכל דבר חוץ מפשוט.
מכיוונו של פילבר פוזרו אמירות שמהלכות על החבל הדק שבין התנערות מהעדות לאחיזה בה כבר לפני יותר משנה. ככל שמועד העדות התקרב, פילבר העלה הילוך והתייחס בצורה קונקרטית יותר למה שצפוי. ימים לפני התייצבותו על דוכן העדים הוא כינה את כתב האישום "תזה הזויה שחלחלה", ועורר מחול שדים סביב האמירה.
הפרקליטות החליטה לפרסם יום לפני העדות הסדר טיעון שחתמה עם תאגיד יורוקום שהיה באותו זמן הבעלים של בזק, ובו התאגיד מודה במתן שוחד בתיק 4000 ומתחייב לקנס של 400,000 ש"ח. על הפרסום הזה צריך לומר שני דברים: האחד, יורוקום היא חברה בפירוק שיצאה מידיו של אלוביץ' מזמן, ומי שהודה כביכול באישומים הוא עורך דין שמונה למפרק שעשה זאת מטעמים כלכליים. השני, המסמך הזה נחתם זה מכבר, אך פורסם רק יום קודם העדות. זה היה, ללא ספק, משחק של הפרקליטות בשדה התודעתי.
ואז הגיע תורה של התקשורת. רביב דרוקר, לוחם נחוש שפשט מזמן את הארשת המקצועית, פצח במסע הסברה נגד פילבר. "פילבר מ־פ־ח־ד (ואת יושרתו לא יוכל להחזיר לעולם)", הייתה כותרת מאמרו הבריוני ב'הארץ'. גם כתבי החדשות מערוצי הטלוויזיה המרכזיים, שלא ברור לי מדוע אינם מקבלים את משכורתם ישירות מפרקליטות המדינה, פמפמו את המסר שאם פילבר יעז לסטות מהגרסה שמסר במשטרה, הוא יואשם בפלילים ויספוג עונשים. מופת של ענייניות והנגשת הידע לאזרח.
גם נתניהו לא טמן ידו בצלחת. כמי שכמעט ולא הופיע בדיונים בבית המשפט, ההחלטה שלו להגיע לפתיחת העדות של פילבר היא משמעותית. הקשר ביניהם, כפי שתיאר פילבר בתחילת עדותו בבית המשפט, הוא ארוך שנים ורווי הערכה הדדית. פילבר השתמש אפילו במושג אוהב. אינה דומה עדות תחת לחץ מתמשך בחדר החקירות המשטרתי, לעדות בפני איש שנתן בך אמון וקידם אותך במשך שנים. אין ספק שלזה כיוון נתניהו.
כל ההקדמות הללו הן פלטפורמה רעה מאוד לעדות יסודית כל כך במשפט. ההטיות, מכל הצדדים, רק פוגעות באמון המעורער גם כך במשפט הזה. נצטרך לחכות לפחות עוד חודשיים, ויש לשער שאף יותר מכך, עד שיסתיימו עדותו הראשית של פילבר והחקירה הנגדית, ורק אז נוכל להבין מה עמד מאחורי הרמזים שפיזר. נכון ליום רביעי, יום העדות הראשון, פילבר חזר על תיאור פגישת ההנחיה ועל שאר הפרטים שתיאר בחקירה, אך לא העניק להם את המשמעות וההקשר שהפרקליטות מבקשת לראות בהם. להפתעות, אם יהיו, נצטרך עוד לחכות.
לתגובות: [email protected]
***