פתח את ביתו לכל גווני הציבור. הרב קנייבסקי עם יו"ר קק"ל לשעבר דני עטר
פתח את ביתו לכל גווני הציבור. הרב קנייבסקי עם יו"ר קק"ל לשעבר דני עטרצילום: יוסי זליגר, פלאש 90

1

מפגן הכבוד וההערצה העוצמתי בהלווייתו של הרב חיים קנייבסקי היה צפוי לחלוטין, ובכל זאת היו בו היבטים מפתיעים. איש לא אמור להיות מופתע מכך שמאות אלפי חרדים מכל הזרמים באו ללוות את מי שנחשב לאחד מגדולי הדור שנותרו עמנו, אולי הגדול שבהם, ומי שבשנים האחרונות היה גם המנהיג הציבורי הדומיננטי בציבור הליטאי בפרט והחרדי בכלל. גם התייצבותם של אלפי מלווים מעולם התורה הציוני-דתי, רבנן ותלמידיהון, לא ממש הפתיעה את מי שמכיר את הכבוד שרוחשים בישיבות הציוניות לגדולי תורה מכל הזרמים ולרב קנייבסקי בפרט. מה שהפתיע יותר הייתה הנגיעה במעגלים רחבים שסגנון חייו של הנפטר רחוק מהם מאוד. גילויי הכבוד והאבלות הגיעו עד לאוהדי כדורגל שהניפו שלטי השתתפות בצער באצטדיונים, ואפילו עד לשער דיעות אחרונות שיצא בכותרת ראשית מאוד לא אופיינית לו – "גדול הדור איננו".

מעגלי ההזדהות הרחבים הם ככל הנראה תוצאה של מאפיין ייחודי בדרכו של הרב קנייבסקי, שהיה שונה ממנהגם של רוב קודמיו ועמיתיו. הרב קנייבסקי היה גדול תורה מהסגנון הליטאי בני-ברקי שהצטיין במיוחד בבקיאותו המופלאה ובשקידתו המסורה על לימוד התורה. אבל בשנים האחרונות הוא גם פינה מזמנו היקר וקיבל בביתו בכל יום מאות אנשים שביקשו את עצתו וברכתו מתוך אמונה בכוחותיו הרוחניים. בכך חרג הרב קנייבסקי מן המקובל בקרב גדולי התורה הליטאים והפך לכתובת עבור אלפים ורבבות מכל שכבות החברה הישראלית, כאילו היה אדמו"ר חסידי גדול או מקובל ספרדי נערץ. בלי ששמנו לב לכך, נראה שגם בקרב אוהדי בית"ר ירושלים יש רבים שפקדו את ביתו בעת צרה או מבוכה, וכעת ראו צורך לבטא את הכבוד וההוקרה שרחשו לו.

2

את ההנהגה הרוחנית של הפוליטיקה החרדית קיבל עליו הרב קנייבסקי רק בשנים האחרונות. קודם לכן נהג כמו אביו 'הסטייפלר', שגם כשכבר נחשב לגדול הדור העדיף להמשיך להתמקד בלימוד התורה ולהשאיר את ההנהגה הציבורית לאחרים. קומת המנהיג הציבורי נבנתה אצלו על גבי קומת הצדיק העממי, וזו נבנתה על קומת הגאון בתורה והלומד השקדן. כי יותר מכל דבר אחר, מה שהקנה לרב קנייבסקי את מעמדו ואת ההערצה כלפיו הייתה גאונותו בתורה שנקנתה בכתשעים שנה של לימוד תורה במסירות טוטאלית.

מסכת חייו של הרב חיים קנייבסקי הייתה התגלמות האידיאל של לימוד התורה לשמה כפי שעוצב בידי גדולי התורה שעל ברכיהם גדל ולאורם הלך – דודו החזון אי"ש, אביו הרב ישראל יעקב קנייבסקי - הסטייפלר, וחמיו הרב יוסף שלום אלישיב. החזון אי"ש והסטייפלר עסקו כל חייהם בתורה תוך שהם נמנעים מלקחת על עצמם תפקיד ציבורי של כהונת רבנות או ראשות ישיבה. הרב אלישיב כיהן אמנם כדיין, אבל הקדים לפרוש בתחילת שנות השישים לחייו ומאז במשך כארבעים שנה לא נשא תפקיד ציבורי והקדיש את כל זמנו ללימוד התורה. סגנון חיים זה מדגיש במיוחד את ערך לימוד התורה וידיעתה כמטרה עליונה שאינה אמצעי לשום מטרה אחרת. לימוד תורה לשמה – לשם התורה. הם לא למדו תורה כדי להכין שיעורים, כי הם לא היו ר"מים מרביצי תורה ברבים ומוסרי שיעורים. כמי שלא כיהנו במשרת רבנות, הם גם לא למדו כדי לפסוק הלכה לציבור, למרות שעסקו גם בכך. כמובן, גם מי שמכהן כרב או כראש ישיבה יכול ללמוד תורה לשמה, ואף זוכה למעלת "הלומד על מנת ללמד" ו"הלומד על מנת לעשות". אבל בעיני המתבונן מן הצד שאינו רואה ללבב, לימוד התורה כערך טוטאלי בפני עצמו מודגש יותר דווקא כאשר הלימוד אינו משרת שום מטרה אחרת מלבד עיסוק בתורה וידיעת התורה.

3

במובן הזה הרב חיים קנייבסקי היה התגלמות דמותו של העוסק בתורה לשמה, אולי אפילו באופן מודגש יותר מדודו, אביו וחמיו הגדולים. אם לא במהות, אז לפחות בנראות. החזון אי"ש והסטייפלר כתבו ספרים מרכזיים שלומדים רבים עוסקים בהם. למרות שהחזון אי"ש נהג לומר שהוא כותב את ספריו בשביל לזכור את לימודו וטורח להדפיס אותם רק משום שקשה לו לפענח את כתב ידו, בפועל הספרים שלו זכו להערכה רבה וביקוש רב עוד בחייו. גם ספרי 'קהילות יעקב' שכתב הסטייפלר ועסקו ברובם במסכתות הנלמדות בישיבות, היו מאוד פופולאריים ונלמדים בעולם התורה. הרב אלישיב לא התבלט ככותב ספרים, אבל במקביל לשקידתו על לימודו הרבה לענות לשאלות הלכתיות והוכתר בציבור החרדי בתואר 'פוסק הדור'.

גם ר' חיים קנייבסקי כתב ספרים חשובים, אבל בניגוד לדודו ואביו הוא לא קרא לכולם בשם אחיד ששם המחבר רמוז בו, ובכך בעצם הצניע את היותו גם מחבר ספרים. זאת ועוד: לפי מה שמספרים עליו, סדרי הלימוד ובעיקר סדרי החזרה של ר' חיים קנייבסקי, שהקפיד בכל שנה לסיים את כל התנ"ך, את כל הש"ס בבלי וירושלמי, את הרמב"ם והשולחן ערוך וספר הזוהר ועוד כמה ספרים קאנוניים, לא הותירו לו זמן רב לכתיבת ספרים. נראה שיותר משרצה לכתוב ספרים ולהפיץ את חידושיו ברבים היה חשוב לו ללמוד, לחזור, לדעת ולזכור. ללמוד על מנת ללמוד ועל מנת לדעת. מתי בכל זאת מצא זמן לכתוב ספרים? בשנים מעוברות, שבהן החזרות הקבועות שלו שכונו בפיו 'החובות' התפרסו על 13 חודשים במקום 12 החודשים שהיו לו בשנה רגילה. לפי הסיפורים עליו, את החודש הנוסף הזה הוא ניצל כדי לכתוב את ספריו. היה מאלף לשמוע את מה שסיפר בנו בהלוויה על השיעור הקבוע בתלמוד הירושלמי שהעביר הרב קנייבסקי לעילוי נשמת אביו הסטייפלר בשנת פטירתו. השיעור היה מבוקש, אבל בתום שנת האבל והמסכת הוא הפסיק ללמד בטענה שאין לו זמן להכין את השיעור. עניין של סדרי עדיפויות.

בהתמסרותו הטוטאלית ללימוד תורה כמטרה עליונה בזכות עצמה היה הרב חיים קנייבסקי התגלמות האידיאל הבני-ברקי של האברך הנצחי שמסתפק במועט ועוסק כל חייו בתורה עד שנעשה לגדול הדור. וכמי שלמד תורה לשמה הוא זכה למה שנאמר בפרקי אבות על העוסק בתורה לשמה – "ונהנים ממנו עצה ותושייה".

4

מסופר שבעת שמרן הראי"ה קוק זצ"ל היה חולה ביקש החזון אי"ש שהכירו וכיבדו לעלות לירושלים לבקרו. אבל הרב קוק מסר לו שהוא מוותר על הביקור משום שהוא חס על ביטול התורה של החזון אי"ש, שהוא מגדולי השקדנים שבדור. למרות שהראי"ה עצמו הוכיח שאפשר גם להיות ענק בתורה וללמוד בכל רגע פנוי וגם לשאת בעול הציבור, הוא ידע לכבד ולהוקיר גם את דרכו של החזון אי"ש ואת התמסרותו ללימוד.

עם ישראל לדורותיו זכה בענקי רוח רבים ומגוונים, כל אחד ואישיותו, כל אחד ודרכו. אנו זקוקים מאוד לגדולי תורה שגם נושאים משרות ציבוריות, מרביצים תורה בתלמידי ישיבות ובציבור הרחב, מכהנים כדיינים וכרבני קהילות, ערים ויישובים. כך הייתה דרכם של רוב גדולי ישראל לאורך הדורות, ממשה רבינו ויהושע בן-נון ועד לרבי יהודה הנשיא והרב קוק. החת"ם סופר לימדנו שהמקבל עליו עול ציבור מובטח לו שלא יפסיד ממעלתו הרוחנית, ורבים אמרו שמי שפוסק לציבור הלכה למעשה זוכה לסייעתא דשמיא מיוחדת לכוון לאמיתה של תורה.

בדברי השבח שנכתבו כאן על דרכו של הרב קנייבסקי אין כוונה לשלול דרכים אחרות או להעדיף אותה על פניהן, אלא ללמוד מה שאפשר ללמוד ממי שזה עתה עלה לישיבה של מעלה. ללמוד על חשיבות השקידה ועל ערך החזרה הבלתי פוסקת על הלימוד, ולהתפעל מערכו העצום של איש הרוח שלימוד התורה וידיעתה היא ערך עצמי בעיניו ללא צורך במטרות נוספות, ומתוך התמקדות בד' אמות של תורה והלכה מגיע לבסוף גם להשפעה ציבורית רחבה. עם ישראל כולו זכה בתחילת השבוע למפגן עצום של כבוד התורה, ויש בכך נחמה פורתא על האובדן העצום והחלל הגדול שהותירה הסתלקותו של אותו גאון וצדיק.

לתגובות: eshilo777@gmail.com

***