צ'נינג טייטום, מטאור עולה בשמי הוליווד, שיחק בעשור וחצי האחרונים בלהיטים כמו 'רחוב ג'אמפ 21','ג'יי איי ג'ו' ו'שמונת השנואים של טרנטינו, אבל ב2017 הוא הודיע כי החליט לקחת הפסקה ממשחק.
התפקיד האחרון שלו, אגב, היה תפקיד ראשי ב'קינגסמן: מעגל הזהב'.
בחמש שנים שעברו מאז הוא דיבב פה ושם סרטים מצוירים, אבל את הקאמבק הגדול שלו הוא בחר שלא לשמור ל'עיר האבודה' שעולה הערב ואמור להיות שובר קופות, אלא לסרט אחר, שעלה לפני חודש. הסרט, שנקרא 'dog', או בתרגום תמוה מעט ל"עברית" – 'דוג טריפ', הוא סרט ביכורים של במאי צעיר אבל לא ממש אנונימי בשם צ'נינג טייטום...
טייטום, שעובר לכיסא הבמאי (ביחד עם ריד קרולין) אך לא נוטש את תפקיד השחקן הראשי, מגיש סרט אינטימי ונוגע ללב שכל כך שונה מהאקשן והפיצוצים שהורגלנו לראות ממנו כך שהסרט עבר כמעט מתחת לראדר.
הסרט, שמבוסס על הקשר של טייטום עם הכלבה שלו, עוקב אחרי שני בוגרי צבא במסע שלהם לאורך ארצות הברית כדי להספיק להגיע בזמן ללוויה של בוגר צבא שלישי. אחד מהבוגרי צבא האלו הוא בריגס (טייטום) שנחוש להגיע ללוויה של חברו לנשק ריילי, ואילו הבוגרת צבא השנייה היא לולה – כלבת הלחימה של ריילי.
על אף המיליטריזם הגברי שנוטף מהתיאור הזה, טייטום וקרולין מצליחים לרגש ולהעביר מסרים עדינים ונוגעים ללב על פוסט טראומה, חברות וההתגברות. גם הכלבה (מסוג רועה בלגי) מצליחה לרגש לא מעט במבטים ובמערכת היחסים שלה עם בריגס, וכמו שהעיד טייטום עצמו, הוא ננשך לא מעט אבל זה היה שווה את זה.
החיסרון היחיד בסרט הוא הקצב שלו. אם בקולנוע היה פיצ'ר שמריץ את הסרט על פי אחד וחצי אני חושב שכל הנוכחים באולם היו מסכים ש'דוג טריפ' הוא מועמד ראוי להרצה שכזו, אבל למרות זאת מדובר בסרט מתוק, מצחיק לעיתים ומרגש לא פחות.