ג'ו ביידן
ג'ו ביידן צילום: רויטרס

זהו סיפור על מאבק בין עיתון הניו יורק טיימס ועיתון הניו יורק פוסט, שניהם עיתונים היוצאים לאור באותה עיר מרכזית בארה"ב. הניו יורק פוסט ניצח– אבל רק כשהיה מאוחר מדי.

ומי הפסיד –ובגדול? האומה האמריקאית. ואולי כל העולם.

נסכם את הסיפור במשפט אחד: אם ביום הבחירות המצביע האמריקאי היה מודע לשחיתות של הונטר ביידן ואביו ג'ו, היינו זוכים לראות את טראמפ בבית הלבן לקדנציה שנייה.

ולא משנה אם אתה נמנה עם שונאי טראמפ או עם אוהדיו.

מה שחשוב הוא שהתקשורת בישלה את תוצאות בחירות ארה"ב 2020 על ידי החלטתה למנוע מהמצביע האמריקאי את הזכות לדעת את האמת.

האזרחים הצביעו כשעיניהם עצומות, מה שגורם לתרמית זו להיות המעילה הגדולה ביותר של המאה.

הסיפור צריך להפריע לך אם איכפת לך מחופש הבחירה ומערכי הדמוקרטיה, כי את שניהם הרסו הניו יורק טיימס, ענקי הרשתות החברתיות והרשתות עצמן, וזאת על ידי קשר של שתיקה.

אם איכפת לך מארצות הברית, ואם איכפת לך שיהיה טוב למדינת ישראל, ברור לך שבבית הלבן יושב עכשיו הבן אדם הלא נכון.

הוא התחיל עם הקטסטרופה באפגניסטן, וכעת אנו עומדים בפני הקטסטרופה המתקרבת באירן, זו המשאירה את ישראל לבדה, זו שישראל חייבת למנוע.

אז זהו. ג'ו יושב בבית הלבן, ובמילים אחרות, אנו חיים יום יום עם התוצאות ההרסניות של גניבת הדעת שיתואר כאן. כעת ידוע לכולם שכלי התקשורת קשרו קשר להשתיק את הניו יורק פוסט באוקטובר 2020, בעבר הלא כל כך רחוק. העיתון, ביוזמת הכתבת האמיצה מירנדה דבין, העלה כותרות עם דיווחי תחקיר שהוכיח שהונטר ביידן מתעשר מעבר לים כל פעם שהוא מלווה את אביו, אז סגן הנשיא, בביקוריו לערי בירה שונות, כולל זו של אוקראינה, ולפי ממצאיה, טענה דבין, מחלק את השלל עם ג'ו.

הוכחות? לפי הניו יורק פוסט של אוקטובר 2020, יש הוכחות. כולם במחשב הנייד, הלאפטופ בלע"ז, של הונטר יקירנו. הם נתגלו כשהלה הכניס את המחשב הנייד לתיקון בחנות מחשבים במדינת דלוור. המיילים בתוך המחשב מגלים את העסקאות המושחתות.

ניתן לקרוא את הכתבה בעיתון (באנגלית), הכולל חלק מהמיילים, כאן

מייל אחד המופיע בכתבה הגיע מאיש עסקים אוקראיני המודה להונטר ביידן על קביעת מפגש עם אביו ומייל אחר השואל אותו במה יוכל להשפיע לטובת העסק, וזאת בתקופה שהונטר קיבל שכר של כ50,000$ לחודש מהעסק המדובר כחבר הדירקטוריון.

הדיסק הקשיח של הלאפטופ הוחרם ע"י האף. בי. אי. אבל בעל חנות המחשבים עשה לעצמו עותק לפני כן. ושם הספר שכתבה מירנדה דווין הוא "הלאפטופ מגיהינום."

הגילויים היו כל כך סנסציוניים וכל כך מוצקים שהפוסט היה בטוח שהעיתון, כמשרת ציבור, עושה את מלאכת התקשורת נאמנה כשמגלה לבוחרים מה טיבו של האיש שייכנס לבית הלבן אם יצביעו לג'ו ביידן. בתקופה ההיא, הרבה מצביעים טרם קבלו החלטה במי לבחור, האם בביידן או בטרמפ.

כ10% מאלו שהצביעו לביידן אומרים היום שהיו בוחרים אחרת אם היו יודעים על השחיתות הזו. ה 10% האלו היה משנה את התוצאות.

הניו יורק פוסט היה בטוח שכל התקשורת תתרשם, תגיב בהלם, תתגייס ותפיץ את הסיפור מייד.

אבל זהו. שלא.

כשעורכי העיתון ראו שכלי התקשורת כלל אינם מפרסמים את הספור הלוהט, עברו לטוויטר. טוויטר סרב לתת לסיפור לעלות, חסם את עיתון הפוסט ואף את עורכיו. כך עשה גם פייסבוק.

הם קראו לסיפור של הונטר והלאפטופ שלו "פייק ניוז". חלק אמרו שזו הטעייה מכוונת של רוסיה, אבל הם עשו זאת כדי להגן על הבחירה שלהם לנשיאות, ביידן.

החל בניו יורק טיימס, החסימה הייתה נרחבת ומספיק יעילה להסב את תוצאות הבחירות לתפקיד הרם ביותר בארה"ב. ההסבר נמצא כאן

אבל הפלא ופלא. סוף סוף בשבוע שעבר, כשביידן מרגיש בטוח בשבתו על כסאו הרם, הניו יורק טיימס החליט להודות כלאחר יד שעיתון הפוסט צדק מההתחלה לגבי הונטר והלאפטופ שלו. הטיימס לא ציין את העיתון המתחרה בשם ולא אמר לו תודה על התחקיר המעולה שנעשה לפני הבחירות. התחקיר ההוא שנחסם.

האמת, זה היה צפוי. הרי הטיימס נכשל בסיקור השואה (עיין "נקבר על ידי הניו יורק טיימס," ספרו של החוקר אדווין בלאק המתאר איך הטיימס הקפיד לשים את הכתבות על הזוועות השואה נגד היהודים בעמודים האחוריים של העיתון). העיתון גם הפיץ שקרים על החיים המאושרים של העם הרוסי תחת סטאלין בסידרה של 13 מאמרים שנכתבו על ידי ויל דורנטי, נציג העיתון ברוסיה שבלע את כל מה שהממשל הקומוניסטי האכיל אותו בימי הרודן הרוצח (כשבאותה עת ממש, מיליוני רוסים גוועו מרעב ונרצחו בהמוניהם). העיתון מעולם לא התנצל. הוא גם לא התנצל עכשיו על ההיעלמות המכוונת שלו מסיפור הונטר ביידן.

את הנזק אין להשיב. אפשר רק להזיל דמעה.

ג'ק אנגלהרד הוא סופר אמריקאי מפורסם הגר בניו יורק ובשנים האחרונות כותב מאמרי דעות לאתר האנגלית של ערוץ שבע. בין ספריו רבי המכר,"הצעה מגונה" הפך לסרט הוליוודי. העלילה עומדת בפני עצמה, אבל הוא נכתב כמשל על מדינת ישראל הצעירה בין עמי ערב. בשואה בהיותו קטן, משפחתו ברחה מבלגיה לצרפת ודרך ההרים לספרד